הבלוג של אורטל הופמן-שלם

שפת-אם בלוג אימהות, תמיכה באימהות

כותבת הגיגים על אמהות והורות. במקצועי יועצת חינוכית. מנחה מעגלי אמהות ומלווה אמהות. מוזמנים לעמוד הפייסבוק שלי "שפת אם בלוג אמהות"

עדכונים:

פוסטים: 43

החל מספטמבר 2014

הקלישאה החבוטה אומרת שכאשר נולד תינוק נולדת גם אמא אבל כשנהרג לה הילד – מה אז קורה איתה על פי ההיגיון של המשוואה הזאת? כשמת הילד מתה גם האם? בקיץ האחרון נהרג תלמיד שלי, טל יפרח, שחינכתי 3 שנים בתיכון, מכיתה י’ ועד כיתה י”ב. בקיץ האחרון במבצע צוק איתן הייתי אמא טריה בת חודשיים.

טל בטיול שנתי י"ב בצד ימין עם מכנסיים לבנים

טל בטיול שנתי י”ב בצד ימין עם מכנסיים לבנים

סיומם החטוף כאבחת חרב של החיים הצעירים של טל שנגדעו באחת היוו ניגוד מוחלט לחיים החדשים שנוצרו ובאו אל חיי. קשה לי כל כך לכתוב את המילים האלה, כאילו פחד קמאי ועמוק חושש לציין את שני הקצוות האלה, חיים ומוות : טל ז”ל ואדם שלי, חשש אמיתי מרומנטיזציה של סיפורים שלאחר אסונות נקראים יפה ומרגשים בצירופי מקריותם. בשבוע שעבר, לקראת יום הזיכרון המרחף מעלינו הערב, הצטלמתי לכתבה שתשודר הערב בערוץ 10 בשעה 20:00 , כתבה לזכר טל. בכתבה אני מופיעה עם שאר תלמידיי הנפלאים מאותה הכיתה, אנחנו מצולמים שם בהקלטות של שיר שטל כתב. לכתבה הזאת הגענו אדם ואני  בבוקר סוער וגשום שכל כך לא מתאים לאביב שאמור להיות בתאריכים אלו.

טל ואני לקראת סיום י"ב

טל ואני לקראת סיום י”ב

כן, גם אני עושה רומנטיזציה וחושבת: הגשמים הסוערים האלה לכבוד טל. לזכרו. גשמי ברכה? גשמי סער? גם וגם, גשמים המבטאים את רגשת הלב הדואב, הממאן להשלים עם הגזירה,גשמים המברכים אותנו בנדיבותם. גם הגשם הזה לא קשור כאן, בדיוק כמו אותה הודעה מרה מיולי 2014. אני נזכרת בי  יושבת בביתי, מיניקה תינוק בן חודשיים, עדיין הורמונלית מהלידה, עייפה עד להכאיב, ברקע אזעקות ופחד קיומי על החיים, ריצות למקלטים (לנו אין כאן מקלט), כל אופנוע נשמע לי כמו תחילתה של אזעקה שמקפיאה אותי, או הפעם ההיא שנסעתי לבית האבלים של טל ועצרתי את הרכב בצד הכביש הלוהט בעקבות אזעקה, עם תינוקי הקטנטן בסלקל וגופי מסוכך עליו וברכיי נצרבות מחום האספלט ופחד ובלבול ועצב ומחשבות שקשה לתאר. איזה טירוף. אז בכתבה הזאת, זכינו אני ותלמידיי לשמוע אותו שר באזניות, את המילים שכתב “הימים ניצחו אותי מגעגוע”  ובוכים. בוכים עלינו. בוכים עליו. בוכים על אביבה ונוי הנפלאות שכל תכליתן בימים אלו היא להנציח. לפני חודש היינו בטקס הכנסת ספר תורה על שמו שתורם החליט להעניק. צילמתי מלמעלה את ההמון, זה היה בערב פורים, שרים שירים שמחים, מנסים לנחם את האמא ואני בוכה ושואלת את אבי שהצטרף אליי: “מה נשאר לה? ספר? היה ילד ונשאר ספר?” זה לא נתפס. זה לא הוגן. צער העולם כולו מתיישב על הכתפיים, לופת את הגוף והלב על אביבה. האמא של טל.

embedded by Embedded Video

בוידאו: טל ברגע מצחיק עם החברים מביה”ס.

בסרט שיוקרן הערב אין לי מושג מה ירד בעריכה, אבל התנהלה שם שיחה ספונטנית של הכיתה ושלי עם אביבה ועלו שאלות קשות על גיוסו העתידי של בני, בעוד 17 שנים ועוד כמה שאלות ואמירות שנותרו פתוחות. מישהו שם אמר שהמוות של טל וחבריו הוא כדי לאפשר חיים לקטנטנים שנולדים פה בארץ. אני מבינה את כל זה. מסרבת לקבל את זה שכך זה צריך להיות. זה חייב להיות אחרת. בינתיים, לבי בוכה על טל, על אביבה, על האמהות והאבות ואני ביניהם ועל ההורים-לעתיד ששאלות כאלה בכלל צריכות לחלוף בראשם.

הערב בערוץ 10, שעה 20:00 בואו להכיר את טל.

עוד מהבלוג של אורטל הופמן-שלם

תצוגה מקדימה

ואם יקרה משהו לילדים? 5 עצות מעשיות

נהוג לומר שכאשר נולדים ילדים, אצל הוריהם נולדים רגשות האשמה. מה ששוכחים לומר הוא שכאשר ילדים נולדים, אצל הוריהם נולדים גם הפחדים והחששות. אולי "נולדים" אינה המילה המדויקת, אלא יותר כמו "מגיחים מן הבור שכלאנו אותם בו". לצד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

"על אם הדרך" -ריאיון עם עדי מלכין

שם מלא: עדי מלכין גיל: 31 עיר: מושב מרגליות (גליל עליון) אמא של: בארי 2.5, יער בן חודשיים מקצוע קודם:  מטפלת בגנים מקצוע נוכחי: אמא במשרה מלאה + בעלת עסק לנעלי טרום הליכה מבד – "יחפנים" עמוד עסקי: ...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

טרנדים הוריים אלטרנטיביים ל-2015

אז מצד אחד גם אני לא מחובבי המילה "טרנד", בטח לא כשמדובר בנושאים חשובים כמו מה ללמוד, באיזה מקצוע לעסוק, איך לגדל את הילדים וכו', טרנד יכול להתאים כשמדברים על חטיף חדש או ז'אנר סרטים בקולנוע. מצד שני, אין איך לחמוק מזה: חלק...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה