הבלוג של אורטל הופמן-שלם

שפת-אם בלוג אימהות, תמיכה באימהות

כותבת הגיגים על אמהות והורות. במקצועי יועצת חינוכית. מנחה מעגלי אמהות ומלווה אמהות. מוזמנים לעמוד הפייסבוק שלי "שפת אם בלוג אמהות"

עדכונים:

פוסטים: 43

החל מספטמבר 2014

המפגש של כל אדם (שהופך להורה) עם ההורות הוא כל כך ייחודי וכל כך אישי שאין מפגש אחד דומה לשני, אפילו לא של שני הורים לצאצא משותף. כל אחד גדל בבית המסוים שלו עם הערכים שלו, תפיסת העולם, הזכרונות, החוויות, הניואנסים הקטנים האלה בנימי הנפש של המשפחה, ההיסטוריה של ההורים שלך,DNA חד פעמי שלא חוזר על עצמו.אנשים מדמיינים איך זה להיות הורה: הרבה פעמים בשלב מאוד מוקדם של החיים (בגיל 6 משהו בנוסח”כשאני אהיה אבא אני תמיד אתן להם שוקולד”) או בשלב שזה כבר ממש מתהווה ברחם (“בטח הוא יהיה דומה לך”) אבל אף פעם, אף פעם המציאות לא תהיה בדיוק מה שדמיינת, ואפילו להפך, בתהליך הזה המשפט “המציאות עולה על כל דמיון” נכון ומדויק כל כך.

קיץ ראשון כאמא. 3 חודשים לאחר לידה.

קיץ ראשון כאמא. 3 חודשים לאחר לידה.

דברים רבים חשבתי שיקרו כשאהיה אמא. התכוננתי לכך בכל כך הרבה אופנים. ידעתי שזה ישנה אותי. ידעתי שזה יציף דברים. ידעתי שזה יחולל בנפשי שינוי שילווה אותי לכל החיים. ידעתי. ידעתי כי למדתי שני תארים בחינוך. ידעתי כי אני אוהבת ספרות יפה ותמיד יש תיאורים פסיכולוגיים של הדמויות. ידעתי מתוך צפייה באמי ובסבתותיי ובאמהות רבות נוספות שפגשתי במהלך עבודתי החינוכית (כמחנכת, מורה ויועצת). ידעתי מתוך חיפושיי המתמידים אחר סודות-האדם בכלל והאשה בפרט. ידעתי. ידעתי. ידעתי. לא ידעתי כלום.

הגדלתי לעשות ואפילו התכוננתי לזה: קראתי לא מעט, שאלתי לא מעט, עשיתי תהליך עם פסיכולוגית במהלך ההיריון כדי ללבן לעצמי דברים לקראת הלידה והאמהות. האמהות לא הגיעה אליי כרעם ביום בהיר ובכל זאת הפכה את חיי על פיהם. כאמא-לעתיד שמעתי לא מעט אבל לא ידעתי איך זה בדיוק ירגיש כשאראה את התינוק שלי, כי איך אפשר לדמיין מבט של מישהו שלא ראית מעולם? איך אפשר לדמיין כיצד הוא יגיב למגע שלך? איך יהיה המפגש ביניכם לאחר 9 חודשים משותפים של קשר קרוב? ה-וייב היה טוב. היה לי חיבור עם התינוק שלי עוד ברחם כשדיברתי אליו וידעתי בלבי פנימה שהוא מקשיב, זה נמשך גם בלידה שאותה ביצענו יחד: אני והוא,  עזרנו אחד לשניה והוא יצא הכי מדהים שיש לאוויר העולם ואני ידעתי שאתמסר לו אבל לא ידעתי כמה.

מפה לשם אני כבר תשעה חודשים איתו בבית. העיניים שלו והידיים הקטנות לא מאפשרות לי להתרחק ממנו לשעות רבות. לא עכשיו, עדיין לא, הוא קטן מדי להיות בלי אמא. פתאום אני אשה שלא עובדת בחוץ (בבית אני עובדת לא מעט – בעבודה המאתגרת, שלא לומר קשה ביותר שהייתה לי עד כה) וזה חדש לי. פתאום אני לובשת רק חלק מהגרדרובה שלי (זו שמותאמת להנקה והמחשוף ניתן לפרימה בקלות יחסית), פתאום בלימודים יש איתי עולל נלווה (עם כל הציוד שלו- מנשא, טרמפולינה ושאר צעצועים), הפנאי שלי לעצמי הצטמצם ובנוסף אני כבר לא הולכת לסטודיו סי (כי אני לא עובדת כרגע ואני חוסכת את הכסף הזה), כל כך הרבה שינויים בכל כך מעט זמן. חלקם מבורכים ויביאו להתפתחות וגדילה וחלקם ויתורים כואבים. חלקם שינוים-לנצח וחלקם זמניים וישתנו שוב (הרי אני לא אפסיק להתאמן לנצח נכון?) ורגשות חדשים שגואים בי (אהבה אינסופית ומחויבות אדירה למתוק הזה שחיוך שלו נותן לי את המוטיבציה להמשיך ולהעניק לו, אבל גם רגשות של ייאוש, פחד ועייפות שאינה רגש אבל היא חתיכת-תחושה בגוף). המפגש  הכל כך עוצמתי עם המושג “תלות” – וואו, על זה צריך לכתוב בנפרד. תלות שידעתי שאקבל בברכה באופן זמני, ידעתי שאשאיל את עצמי ואשים את עצמי בצד בחודשי חייו הראשונים, אבל הנה עכשיו, מהמקום שהוא-ואני-זה אחד, התלות לפעמים מתחילה לדגדג, אפילו להציק לפעמים, מעין יחסי אהבה-שנאה עם התלות כי הרי יש חלקים בפנים שגם מפיקים מהתלות הזו דבר מה אבל גם חלקים שלא יכולים לשאת יותר את זה שאני חלק-ממשהו-לנצח ואז עולה השאלה: איפה הוא מתחיל ואיפה אני נגמרת? איפה האמא שבי ואיפה אני? ה”אני” הזאת שהייתה לפני אמא? לפני רעיה? אני לעצמי, אני האגואיסטית, אני שעושה מה שבא לי, מתי שבא לי. יש פתאום הבנה שה”אני” הזאת כבר לא תשוב בדיוק באותו אופן, היא תשוב קצת אחרת. קצת כמו מישהי שעשתה ניתוח קוסמטי, היא עדיין היא אבל כבר לא אותו דבר.

IMG_6660

עכשיו מתחיל החיפוש של ה”אני החדשה” שהיא גם אמא: חלקי האישיות שעפו לכל כיוון ברעידת האדמה הזאת מתחילים לחפש את מקומם החדש בפאזל. בשבת האחרונה, בבוקר, 9:30 ליתר דיוק, הייתי כבר בתל אביב, בבזל, בבית קפה עם חברה טובה. הגעתי לבד: בלי מנשא, בלי תיק-אמא, בלי להסתכל במראה באוטו לראות את השתקפותו במראת הדובי שלו. לבשתי סריג- בלי מפתח-הנקה. הזמנתי קפה ושתיתי אותו חם. ניהלתי שיחה שלמה וארוכה וחזרתי אליה לפתע, לאורטל שאני כל כך אוהבת וניהלתי שיחה עם חברתי-משכבר על כל כך הרבה דברים ולא בהכרח על אמהות ועל הספר-החינוכי-שחובה על כל אמא לקרוא וזה היה נעים לי כי אני יודעת שיש בי עוד כל כך הרבה עושר וגוונים וכיף לי לדעת שהם שם והאמהות מגדירה חלקים ממני אבל לא את הכל. משם הגעתי הביתה ובשונה מהחיים הקודמים לא חזרתי לשנ”צ. חזרתי לזוחל הקטן בנשיקות, שחררתי את אבא ללימודים שלו, הקדשתי את עצמי לאדם המתוק שזקוק לי עכשיו אולי יותר מכל תקופה בחייו והרגשתי איך עוד חלקי פאזל מתלכדים להם, מנסים למצוא התאמה ביניהם,הורדתי את נעלי העקב, החלפתי לטרנינג והתמסרתי לחלק החדש מחדש.

עוד מהקיץ האחרון כאמא לראשונה בחיי,עם נוף לים הגדול

עוד מהקיץ האחרון כאמא לראשונה בחיי,עם נוף לים הגדול

ואיך זה היה אצלכם? התחברתם לחויה שלי? אשמח לקרוא את תגובותיכם.
כמובן  אתם/ אתן מוזמנים לבקר אותי בפייסבוק

עוד מהבלוג של אורטל הופמן-שלם

תצוגה מקדימה

ואם יקרה משהו לילדים? 5 עצות מעשיות

נהוג לומר שכאשר נולדים ילדים, אצל הוריהם נולדים רגשות האשמה. מה ששוכחים לומר הוא שכאשר ילדים נולדים, אצל הוריהם נולדים גם הפחדים והחששות. אולי "נולדים" אינה המילה המדויקת, אלא יותר כמו "מגיחים מן הבור שכלאנו אותם בו". לצד...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"על אם הדרך" -ריאיון עם עדי מלכין

שם מלא: עדי מלכין גיל: 31 עיר: מושב מרגליות (גליל עליון) אמא של: בארי 2.5, יער בן חודשיים מקצוע קודם:  מטפלת בגנים מקצוע נוכחי: אמא במשרה מלאה + בעלת עסק לנעלי טרום הליכה מבד – "יחפנים" עמוד עסקי: ...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

טרנדים הוריים אלטרנטיביים ל-2015

אז מצד אחד גם אני לא מחובבי המילה "טרנד", בטח לא כשמדובר בנושאים חשובים כמו מה ללמוד, באיזה מקצוע לעסוק, איך לגדל את הילדים וכו', טרנד יכול להתאים כשמדברים על חטיף חדש או ז'אנר סרטים בקולנוע. מצד שני, אין איך לחמוק מזה: חלק...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה