הבלוג של אורטל הופמן-שלם

שפת-אם בלוג אימהות, תמיכה באימהות

כותבת הגיגים על אמהות והורות. במקצועי יועצת חינוכית. מנחה מעגלי אמהות ומלווה אמהות. מוזמנים לעמוד הפייסבוק שלי "שפת אם בלוג אמהות"

עדכונים:

פוסטים: 43

החל מספטמבר 2014

אז יש לי פינה חדשה בבלוג “שפת אם” והיא נקראת “על אם הדרך- לכל אשה יש שביל”. בכל שבוע אארח אישה אחרת שבעקבות האמהות עשתה שינוי קריירה: החליפה מקצוע, הקימה עסק, הפכה ליזמית ועוד.

השבוע נכיר את מיטל גוטמן שקד, יוצרת תוכן מקורי לילדים ונשמע ממנה על השינוי המקצועי, על הספר שהוציאה לאור, מה נדרש ממנה, עם מה היא מתמודדת. לאחר הקריאה אתן מוזמנות לפנות למיטל או אליי בשאלות. גילוי נאות: מיטל ואני שירתנו יחד בצבא (וכבר אז הבנתי שהיא משהו מיוחד, עכשיו תורכם לגלות).

שם מלא: מיטל גוטמן שקד

גיל: 31

עיר: נתניה

אמא של: נעמהבת ארבע וחצי ויהלי בן שנה

מקצוע קודם: קריינית ומדבבת , מדריכה ומפיקה

מקצוע נוכחי: קריינית ומדבבת, יוצרת תוכן מקורי לילדים

עמוד עיסקי

האתר של הספר החדש 

 

20141107-110908-Edit

מיטל גוטמן שקד (צילום: פלורין קלין)

איך קיבלת את ההחלטה לעשות שינוי בקריירה ומתי זה היה?

מקום העבודה האחרון שלי היה כביכול חלומי. מקום יצירתי, כיבד אותי כאמא, משכורת לא רעה, קרוב לגן של הילדה, בוס מקסים, עבדתי שם גם כמפיקה וגם כקריינית הבית. הצלחתי- אבל בפנים קמלתי. לא נהנתי באמת. לא קמתי עם חשק, לא היה לי כיף, לא הרגשתי שאני מגשימה את עצמי שיש לי משמעות.

באוגוסט 2012, ביתי חגגה יומהולדת שנתיים, ואני נאלצתי להיות רחוקה ממנה בהפקה שהייתה רחוקה ממני. תרתי משמע. מרב לחץ העין שלי האדימה, ממש כאילו התפוצץ לי נים, כאילו הגוף שלי צעק לי: את לא רואה?. ואז, בלי לדעת מה הלאה- הבנתי שאני לא יכולה לשקר לעצמי ולהסתתר מאחורי חיי השיגרה הנוחים שניסיתי לבנות לעצמי. הודעתי שאני עוזבת.


מה המחשבה הראשונה שעלתה בך כשהחלטת? מה הרגש הראשון היה?

המחשבה הראשונה הייתה – שאני משוגעת ומבולבלת וחסרת אחריות. איך אני מעזה לעזוב מקום כזה? מה כבר היה לי רע? איך יכול להיות יותר טוב מזה? מה עכשיו? מה אני בעצם מחפשת? , יש לנו משכנתא, ילדה, רצינו כבר עוד אחד. הרגשתי אבודה. מפוחדת.

מה היה הצעד הראשון שעשית לאחר שהתקבלה ההחלטה?

קודם כל, כמו תמיד, ברחתי לכתיבה. כתבתי וכתבתי וכתבתי בלי סוף. כדי שארגיש עשייה, כדי שאתפנה להשראה, כדי שאעביר את הזמן. ובמקביל, גיבשתי המון המון רעינות, אז חיפשתי בוסים. מישהו שינהל אותי, שיגיד לי מה לעשות, שינחה, שיוביל. כולם אמרו שאני מוכשרת, ומיוחדת ומקסימה ושאצליח- אבל לא הייתי מספיק ממוקדת והרגשתי שאף אחד לא מאמין בי באמת. עד הסוף. כמו שצריך.

האם נעזרת במישהו כדי לצאת לדרך החדשה? אם כן במי?

בראש ובראשונה  בבעלי האהוב. שבלעדיו זה בכלל לא יכל היה לקרות. הוא תמיד אמר לי שיש לי כישרון כמו שק של יהלומים ושעליי להפסיק להתייחס אליו כאל שק של תפוחי אדמה ולזרוק אותו סתם. הוא אמר שאם אני באמת מאמינה  ורק אם אני באמת מאמינה – שאלך על זה.  כדי לשאת באחריות הזו – לא נותרה לי ברירה אלא להתחיל להאמין.

הוריי המדהימים כמובן- שמאז שאני זוכרת את עצמי, מאמינים בי. מפרגנים לשיגעונות שלי במקום להיבהל, מקבלים אותי כמו שאני באהבה ועוזרים עד היום ככל יכולתם.

מירב יוגב המקסימה- שפתחה בפני עולם שלם של אור וטוב, והוציאה ממני את מה שידעתי עמוק בפנים שאני צריכה לעשות  אך פחדתי להוציא החוצה- לכתוב לילדים. ויותר מזה, להאמין בעצמי שאני יכולה וצריכה לעשות זאת.

דיקלה רז המדהימה- חברתי הטובה ,מנטורית לצמיחה אישית, שלאורך כל הדרך מחבקת, מכוונת, מייעצת, צועקת, מפרגנת, אמיתית, מקשיבה ורוצה רק בטובתי.

ועוד רבים וטובים שקצרה היריעה מלהכילם.  ואפילו אלה שלא האמינו בי, עזרו לי ולו רק כי בזכותם אילצתי את עצמי להאמין בעצמי יותר.

מה המקצוע החדש/עסק/יזמות נותן לך? מה את מפיקה מהמעבר הזה?
העיסוק החדש נתן לי אמונה בעצמי וביכולתי, שמחת חיים, אהבה, משמעות, חיוביות, ואושר אמיתי . אני מרגישה מדוייקת כל יום קצת יותר.

אנשים חושבים שצריך אומץ, כסף, או לפחות לדעת מה הייעוד שלנו במדויק על מנת לעשות שינוי. וכל אלה באמת יכולים לעזור אבל דבר אחד הכרחי, והוא גם השינוי שאני מרגישה שמבדיל אותי מלפני שנתיים להיום. האמונה בעצמי. זהו מסע, שעדיין ממשיך ומטרתו להוכיח לי שאין דבר העומד בפני הרצון.

מיטל גוטמן שקד והספר “גם לי זה קורה” (צילום: פלורין קלין)

מה עצת הזהב שתתני לאמא המעוניינת לעשות שינוי קריירה/להקים עסק?

אנחנו חיים בעולם של שפע, כולם ממהרים, רצים, מתחרים, מחפשים, אבל התשובות האמתיות לא נמצאות בחוץ, ואף אחד לא יכול לחטוף מאיתנו שום מקום. כל התשובות נמצאות אצלנו עמוק בפנים. יש לנו את האמת והייעוד שלנו עמוק בתוכנו. אז במקום לרוץ- להיפך, צריך לעצור ולהקשיב. איך?
אפשר לקפוץ אחורה בזמן ולהתחבר לילדה שבי , לזו שלא פחדה לרוץ וליפול, להיראות מטורפת, לעשות שטויות- להעיז! ולשאול את אותה הילדה מה היא רוצה לעשות כשתהייה גדולה. לתת לה חיבוק ולחזור להיות המבוגר האחראי שצריך עכשיו גם לספק את זה .
אפשר גם לנסות את אותו התרגיל מהקצה השני, לקפוץ קדימה בזמן ולראות את מודעת האבל של עצמנו ולחשוב, מה השארתי בעולם הזה, מי הייתי.
אם אנחנו באמת כנים עם עצמנו, כנראה התשובה תהייה דומה.

האם יצא לך לעשות שיתופי פעולה עם נשים אחרות? לקבל תמיכה נשית מאחת או קבוצה? אם כן פרטי באיזו מסגרת ומה הפקת ממנה.

כן בטח. קודם כל, איך שיצאתי לעצמאות, חברתי לקבוצת בר-תן המקסימה בפייסבוק, ברשותה של עדי שרף. שם הכרתי המון בנות מוכשרות ומקסימות איתן שיתפתי פעולה בדרכים כאלה ואחרות ותרמנו רבות זו לזו.

בפייסבוק  גם פגשתי בנירה בר המוכשרת, שאיירה את ספרי. ביקשתי ממנה לשתף איתי פעולה ולאייר את אחד הפרוייקטים האינטרנטיים שפירסמתי בחינם ברחבי הרשת. נירה נעתרה לבקשתי ואחרי שסיימנו וראיתי את התוצר המדהים שיצרנו- הבטחתי לה ולי שכשאוציא ספר היא תהייה המאיירת. וכך היה.

כמו כן, שיתפתי פעולה גם עם שרונה כהן הנפלאה, מ”בגובה העיניים” שהזמינה אותי להרצות בכנס החגיגי שקיימה ובמסגרתו אירחה מומחים לתקשורת חיובית עם ילדים. בזכותה – גיליתי בכלל ששי לי המון מה להגיד ולחדש וכך בניתי את ההרצאה שלי.

נשים רבות חוששות מירידה בהכנסה באם יעשו מעבר מקצועי. האם הבחירה המקצועית מניבה הכנסה המותאמת לכישורייך?

אני מאמינה שזה כמו רוגטקה. כדי לזנק אי אפשר סתם להתחיל לרוץ מהר. צריך לקחת צעד אמיץ לאחור, לקבל את התנופה , לא לפחד שיצאנו מהקו הישר ואז- בשיא הכח  והאמונה לפרוץ קדימה.

כאשה המשלבת אימהות וקריירה כיצד נראית שגרת יומך? האם את נעזרת או עושה הכל בעצמך?

אני חושבת שדווקא בגלל שאני יודעת שב-13:00 אני רצה לקחת את הקטן ועד 20:00 אני בכובע האימהי שלי, אני מאוד ממוקדת מטרה, לא מבזבזת זמן. הלחץ הזה  פועל לטובתי ודוחף אותי להיות ממוקדת וקדימה. וגם אם יש ימים (ויש ימים) שבהם אני פחות מרוכזת או יעילה- כבר למדתי לקבל גם אותם באהבה. כל דבר קורה בזמן הנכון. אני מסתדרת יופי  גם עם הכביסות והילדים והחוגים…עייפה אך מרוצה.

מהו הקושי של אשה עצמאית/ חדשה בשוק עבודה שלא עסקה בו קודם? כיצד ניתן להתגבר עליו?

אני חושבת שזה תלוי בעיסוק ותלוי באישה. יש כאלה שקשה להן להתברג, לאחרות קשה להתבדל, לשווק, או למכור. לי , בכל אופן, היה קשה לנהל. להקים יש מאין. לצפות דברים מראש. אני נוטה לחשוב בגדול ועכשיו גם לומדת שיחד עם זאת עליי להתייחס ולא לשכוח גם  את כל יתר הפרטים הקטנים והחשובים. בזכות קריאה של ספרים,שיחות עם חברים וקולגות, והתחברות ועבודה על עצמי, אני מנסה להשתפר כל הזמן.

האם לדעתך להיותך אשה ו/או אמא יש תרומה להתנהלותך המקצועית? אם כן מהי?

בטח. כאישה אני יותר רגישה, מסוגלת לעשות כמה דברים במקביל  ויש לי ראיה רוחבית. כאמא, אני  מאמינה שכל ילד העניק לי את המתנה שלו. ביתי – השראה ובני- אמונה. בלי השראה ואמונה היה יכול להיות קשה מאוד עבורי להתקדם.

נשים רבות חולמות על עסק עצמאי וחוששות/מפחדות. האם גם את פחדת? כיצד התמודדת עם הפחד?

בטח שפחדתי. איך אפשר שלא? התמודדתי בכך ששיתפתי את קרוביי בפחדים, דיברתי עליהם, למדתי אותם, חקרתי אותם וגם עזבתי אותם כשהיה צריך או אפילו הסתערתי עליהם- קבעתי דד ליינים, התחייבתי ואז לא יכולתי שלא לעשות להמשיך ולממש. בעצם עד היום אני מתאמנת בלקבל את קיומו של הפחד, אך לא לבחור בו.

בהצלחה למיטל! בשבוע הבא נכיר אמא נוספת שעשתה שינוי קריירה ובינתיים בואו לבקר אותי בפייסבוק: 

עוד מהבלוג של אורטל הופמן-שלם

תצוגה מקדימה

ואם יקרה משהו לילדים? 5 עצות מעשיות

נהוג לומר שכאשר נולדים ילדים, אצל הוריהם נולדים רגשות האשמה. מה ששוכחים לומר הוא שכאשר ילדים נולדים, אצל הוריהם נולדים גם הפחדים והחששות. אולי "נולדים" אינה המילה המדויקת, אלא יותר כמו "מגיחים מן הבור שכלאנו אותם בו". לצד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

"על אם הדרך" -ריאיון עם עדי מלכין

שם מלא: עדי מלכין גיל: 31 עיר: מושב מרגליות (גליל עליון) אמא של: בארי 2.5, יער בן חודשיים מקצוע קודם:  מטפלת בגנים מקצוע נוכחי: אמא במשרה מלאה + בעלת עסק לנעלי טרום הליכה מבד – "יחפנים" עמוד עסקי: ...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

טרנדים הוריים אלטרנטיביים ל-2015

אז מצד אחד גם אני לא מחובבי המילה "טרנד", בטח לא כשמדובר בנושאים חשובים כמו מה ללמוד, באיזה מקצוע לעסוק, איך לגדל את הילדים וכו', טרנד יכול להתאים כשמדברים על חטיף חדש או ז'אנר סרטים בקולנוע. מצד שני, אין איך לחמוק מזה: חלק...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה