הבלוג של עו''ד אורון שוורץ

oron

אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד יחד עם עוה"ד יוגב נרקיס במשרד עורכי הדין "שוורץ-נרקיס", בוגר תואר שני מחקרי בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב וסקרן בלתי נלאה

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מינואר 2016

על העמדתה לדין של האמנית ש&^רבנה על הדגל

לאחרונה נתבשר העם היושב בציון כי גורמי התביעה החליטו להעמיד לדין גורם חתרני. הפעם זו האמנית נטלי כהן וקסברג.

תזכורת – הגברת וקסברג, אמנית וידאו ארט מצודדת ונערית, נעצרה בשנת 2014, בילתה לילה באבו כביר, ונחקרה מאז פעמים אחדות בחשד לעבירות חמורות של ביזוי סמלי המדינה, או במלים עדינות פחות, הגברת צירבנה על דגל ישראל במסגרת מייצג וידאו שייצרה. 

ראויה להגנה כהן וקסברג.   ראויה להגנה

גילוי נאות – צפיתי באחדות מעבודותיה של כהן וקסברג: מעט כמו ארבע מאות הקונצ’רטי לכינור של וויוולדי, שמעת אחד, שמעת את כולם, אך יש בהם ביטוי וקול ייחודי. לכהן וקסברג יש את היכולת להציב על המוקד סמל ריבוני או היסטורי טעון ולפרק אותו באמצעות דימויים. עבודותיה לעתים ארכניות מדי לטעמי, אבל את להט הנעורים של מי שמאמין שיש בכוחה של אמנות לשנות מציאות, אין לי אלא להעריך את הרצון לתקן עולם.

 מנגד, זהו אולי הרגע לשזוף עינינו בהוראות החוק המבקשות להגן על קודש הקודשים של האומה העברית המתחדשת: סעיף 5 לחוק הדגל, ההמנון וסמל המדינה משנת 1949 שכותרתו פגיעה בכבוד דגל המדינה או סמלה הקובע כי:

“הפוגע בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה, או גורם לפגיעה בכבודו, או משתמש בו באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו, דינו – מאסר עד שנה אחת או קנס עד שלוש מאות לירות או שני הענשים כאחד.”קשה שלא להבחין בנתונים – 1949, ללא ספק שנה הירואית, וקנס של שלוש מאות לירות. אכן, ניתן להיאנח מתוך תחושת נוסטלגיה שהייתה כאן פעם מדינה, עם רעיון נפלא, עם אחד אלוהינו, שני בן-גוריון ושרת ושלוש מאות לירות קנס.

אריה קנפר/לשכת העיתונות הממשלתית, שני חיילים מניפים את דגל ישראל מעל הכניסה למשטרת ג'נין , יוני 1967
אריה קנפר/לשכת העיתונות הממשלתית,
שני חיילים מניפים את דגל ישראל מעל הכניסה למשטרת ג’נין ,
יוני 1967

אבל אם מדינת ישראל של שנת 49, על מצעדייה הצבאיים בטורים מפולסים של טנקים ושריוניות, והנפות דגל בעמידת דום מתוח, ושאר טקסים שנותרו כהווייתם זו רק בצפון קוריאה, הרי שבמדינת ישראל מודל 2016, מעט קשה שלא להביט ולתהות עד כמה אנחנו מבקשים לקחת ברצינות את גילויי הלאומיות הדביקים הללו מבלי להרגיש נבוכים.

אז אם דברנו על צפון קוריאה, אשרינו שאיננו שם, שכן שם, די בתחושת המבוכה נוכח טקס לאומי מצועצע כדי להביא להשלכתך לגולאג. ישראל של 2016 אוחזת לפחות ביומרה להדמות לדמוקרטיה חסונה, עם יכולת מכה גרעינית שניה מצי צוללות, כלכלה משגשגת בזכות מוח יהודי הממציא לנו פטנטים, ומאגרי גז טבעי.

ובכן, המונח “כבוד” המוזכר ארבע פעמים בחוק הדגל וההמנון, משוייך לעולם אחר, שבטי משהו, קנאי, אטום, אולי אפילו מעט מרושע. ברפובליקות הקורסות של אירופה בשנות השלושים למאה הקודמת המונח “כבוד” היווה שם קוד לצורך בציות עיוור, היעדר הרהורים, שלא לומר שאלת שאלות בקול אודות לאן כל זה לוקח אותנו.

ובחזרה לגברת ווקסברג. גברת קולנית, כספיתית, דעתנית, אבל בסופו של דבר אמנית. לא פעילת גרילה, לא סוכנת של מדינה עויינת האוספת מידע על סדר החלפת המשמרות בקריה ולא אחת שעוטה מטעני נפץ לביצוע פיגועים. הפעולה הקולנית ביותר שלה נעה בין מיצג וידאו נוקב ולבין השתתפות בהפגנה של חנאנות בלתי מזיקות של אנשי שמאל.

מדינת ישראל היא חסונה מספיק מחד, וWONA BE דמוקרטית מאידך: אמנות חופשית, בעיקר כזו המבקרת ומטילה ספק, גם באמצעות שימוש בדימויים גרפיים מאוד, היא צורך קיומי של חברה דמוקרטית בת תרבות. האנטי-תרבות מתבטא בחוסר היכולת להבין דימוי כדימוי ביקורתי, ולא כרצון להפטר מהפרשות גוף לפני או אחרי ארוחת הבוקר וקינוח הישבן בנייר טואלט כחול לבן. ביקורת אמנותית, גם אם בוטה, נועדה לזעזע: המושג היווני הקלאסי בדבר הקתארזיס: ההזדככות בעקבות צפייה במחזה בעל מסר חברתי, שאובה מן המושג הרפואי – ריקון המעיים.

אבל במדינת ישראל שזוכה להשתלטות של נבערות ופחדים קמאיים, גם מיצג אמנותי של אמנית שמאל קולנית מהווה איום.

אני מציע להירגע מעט: הגברת ווקסברג רחוקה מלהוות איום קיומי, אין צורך אמיתי להעסיק את רשויות התביעה והחקירה במסע רדיפה אחרי אמן וידאו ארט. היא דווקא ראויה להגנה. ובינתיים, את המונח נעדר הכבוד – “כבוד”,  ניתן להשאיר לחברות שבטיות או למדינות חשוכות ואם ניתן, גם להשמיט אותו מספרי החוקים.

תחי מדינת ישראל!

 

לינק לעבודותיה של כהן ווקסברג

http://alllies.org/blog/tag/%D7%A0%D7%98%D7%9C%D7%99-%D7%9B%D7%94%D7%9F-%D7%95%D7%A7%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%92

 

עוד מהבלוג של עו''ד אורון שוורץ

תצוגה מקדימה

תחנה מרכזית – "אומן אקספרס"

רשמי מסע באומן- בין "מאחורי הגדר" של ביאליק ל"גדר חיה" של דורית רביניאן ראש השנה בעיירה אומן שבאוקראינה, הילולת רבי נחמן. מצאתי עצמי עם חבורה משונה, כמו מילואימניק, לן בביתו של איכר אוקראיני עם שלושים גברים על מיטות שדה,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

למי קראת "פה של ג'ורה"?

  על הבחור ההוא עם ה"פה של ג'ורה" שהתקלס בחברת הכנסת דאז, מירי רגב, שמעתי כמו כולם. צקצקתי בלשון ועברתי הלאה. שגרת יומו של עורך דין לא מניחה לו יותר מדי זמן להרהר בצרות של...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

עוד עד. מדינה

נפלה בחלקי זכות גדולה לקחת חלק בהגנה על חגי פליסיאן, במסגרת הפרשה העגומה והבלתי מפוענחת המכונה "פרשת הבר נוער". פרשה שעלילתה המשפטית נרקחה בשנת 2013 במוחו הקודח של עד מדינה מניפולטיבי וחסר מצפון. שותפי להקמת המשרד יוגב...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה