הבלוג של עו''ד אורון שוורץ

oron

אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד יחד עם עוה"ד יוגב נרקיס במשרד עורכי הדין "שוורץ-נרקיס", בוגר תואר שני מחקרי בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב וסקרן בלתי נלאה

עדכונים:

פוסטים: 11

עוקבים: 2

החל מינואר 2016

הרהורים נוגים בעקבות פסיקת בג”ץ לשלילת חלקה של אישה ”בוגדת” ברכוש המשותף

20/11/2018

זכורה לי שיחה לפני שנים אחדות עם חבר כנסת וותיק מסיעת מרץ על גירושין –  ”התגרשתי כשהייתי צעיר”, הוא אמר לי, “אשתי בגדה בי”. מיהרתי לתקן אותו – “לבגוד? זה מושג של אפנדים, מושג של וואחשים. לא מתאים לך להשתמש במונח החשוך הזה”. “אתה צודק”, הוא השיב לי, “היא פשוט התאהבה במישהו אחר”.

השיחה הזו שנערכה לפני שנים אחדות ייצגה את מה שנדמה היה כמובן מאליו – תרבות של יושבי מערות שפסה מן העולם. המונח “בגידה” בהקשר לאשה, מונח שהדין הדתי תפס כמטיל סנקציות חד כיווניות – רק על נשים “בוגדות” אבל חלילה לא על גברים “בוגדים”, המונח הזה, כך חשבנו, שייך לעולם אחר.

פסיקתו האחרונה של בית המשפט הגבוה לצדק עוררה באחת את האבק מספרי החשבונות של בתי הדין הרבניים. לפני שניים וחצי עשורים קבע בית המשפט העליון בימים שחשבנו שישראל היא מדינה ליברלית, כי בעניינן של זכויות יסוד, הדין הדתי אינו יכול לגבור על דין המדינה. הלכת בבלי המפורסמת קיבעה בתודעתו של כל משפטן שהימים שרבנים ניהלו את ענייניהם המהותיים של אנשים חילונים עברו מן העולם. אבל עתה הגיע החלטת בג”ץ שנמנעה מלהתערב בפסיקת בית הדין הרבני הגדול ששלל מאישה “בוגדת” את חלקה בבית המגורים המשותף, שהיה קניינו של הבעל לפני הנישואים.

בית דין רבני (שאטרסטוק / ChameleonsEye)

אבל בג”ץ זה הוא רק סימפטום למשהו אחר לגמרי. בבית המשפט העליון מפעמת כיום רוח אולטרה-שמרנית. לאו דווקא מבין המינויים האחרונים והמתוקשרים של השרה שקד, אלא מזה שנים אחדות. ואולם תפישה שיפוטית כזו –  הבוחרת שלא להתערב במעשיו והחלטותיו של זרועות השלטון תמיד הייתה שרירה וקיימת בבית המשפט העליון, אגב, גם בימי ברק. אבל בימי ברק לפחות נשמעו אמירות מעט אחרות שסימנו גבולות תרבותיים ליברליים אחרים. אינני בטוח ששופטי העליון מינץ ושטיין פיללו כי האופן שבו יתפשו את הפסיקה הנקודתית הזו שלהם, יהיה של קביעת מפנה דרמטי ביחסים שבין דת וזכויות הפרט. פסיקת הרוב שלהם הייתה עוד פסיקה שמרנית המבקשת שלא להתערב בהחלטות זרועות השלטון וערכאות דיוניות דתיות. ואולם תפישת העולם הזו המבקשת שלא להתערב הקימה מרבצם את פחדיו הקמאיים ביותר של האדם החילוני, זה המרגיש בצדק או שלא בצדק שקמים עליו לכלותו.

כשאנשים סביבי מעירים לי שהמדינה החילונית נוזלת להם מבין האצבעות, אני נוהג לשאול אותם מתי היה כאן אחרת? ומה קרה עכשיו שהופך את המציאות שלנו להרבה יותר גרועה? תסתכל סביב, הם יאמרו לי- חרדים כאן וחרדים שם. ואני לא יכול שלא להשיב להם כי מאז שאני מרצה באקדמיות אני רק רואה יותר ויותר מאנשי הציבור החרדי שרוכשים השכלה אקדמית כללית חילונית, הרבה יותר חרדים שמשרתים בצבא והרבה מאוד מהם שאומרים לי בחדר סגור שהם כבר מזמן בחרו לנטוש את חיי העוני של דור הוריהם ומבקשים לעבוד, להתפרנס ובעיקר לחיות ללא כל תחושה של בגידה במסורת או בעיקרי האמונה שלהם.

נוטשים את העוני, יוצאים ללימודים, הולכים לעבודה (שאטרסטוק / futurewalk)

אין ספק כי הפוליטיקאים החרדים שונים מאוד מן הציבור שלהם. הצורך של הפוליטיקאים החרדים שלהם להקים קול צעקה בעיקר מצביע על משבר עמוק של תרבות אורתודוקסית מתגוננת בעל תחושת נרדפות שאורח החיים החילוני והמודרני מאיים עליהם, והוא זולג מכל פינה בעיקר דרך מכשירי הטלפון שלהם, ואותו, כבר מאוד קשה לעצור באמצעות קווי תחום שבת.

אבל נחזור לבג”ץ – האם ניתן ללמוד מהחלטת הרוב כי אנחנו מתדרדרים אל עבר מדינת הלכה? לא כל כך מהר. אנחנו אכן חווים עשור של שמרנות – זו החלה להיות מורגשת כבר בימים שאחרי ברק וביניש, אשר בניגוד לתדמית שלהם היו דווקא שמרנים בדרכם המעשית והיומיומית, כלומר הרבו להתיישר עם זרועות השלטון ולא להתערב, אבל כן נטו להתבטא מדי פעם באופן שונה באמצעות התבטאויות ליברליות שייצרו אפקט תרבותי. אבל דומה כי הפעם מי שחידד את התודעה שבית המשפט העליון לא רק בחר בעשייה שמרנית, אלא בחר להצהיר כי הוא כזה, הוא דווקא שופט המיעוט יצחק עמית בבג”ץ הנוכחי. דווקא עמית הוא האיש שזיהה לפתע, כי אנחנו, החילונים הליברלים הם הצפרדע בסיר המים המתבשלים אט אט על האש, והיא אינה מרגישה כי עוד רגע אין אלה המים שמתבשלים, אלא הצפרדע. כשהיא תחוש בכך, כבר יהיה מאוחר מדי. עמית לפתע הבין את מחיר השמרנות. כשקוראים את הרטוריקה של שני שופטי הרוב, השאלה התרבותית כמעט ולא עולה – אלא שאלות טכניות משפטיות- מהי מדיניות ההתערבות של בג”ץ.

מה מחיר השמרנות? (שאטרסטוק / Burdun Iliya)

לשמרן יש תכונה איומה – הוא בכלל לא יודע שהוא כזה. הוא אדיש. אני מניח שה WAKE UP CALL הזה של השופט עמית יסיט בחזרה את הזרקור למחיר השמרנות. ישנם קווים אדומים תרבותיים שחייבים לעורר גם את האולטרה שמרניים מן ה MENTAL SAFETY ZONE  שלהם, וזהו הזמן.

עכשיו, כמו רופא המבקש לעשות אנמנזה לחולה שעדיין לא ברור מהי האבחנה שלו, יש לנקוט מחד במדיניות של WAIT AND SEE. אבל בינתיים מי שיכול, כל מי שיכול לצעוק שיצעק, ומי שיכול לכתוב, שיכתוב. משם ששמרנות החושפת את האדם החילוני לאולטרה שמרנות של הדין הדתי, היא קיצו של החלום הציוני – חלום שפילל למדינה מודרנית שתבטיח כדבריו של תיאודור הרצל  - להותיר את אנשי הצבא בקסרקטינים ואת הרבנים בבתי הכנסיות.

** התמונות הנן תמונות אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה

עוד מהבלוג של עו''ד אורון שוורץ

תצוגה מקדימה

הדגל, הקקי והכבוד האבוד של הרשות התובעת

על העמדתה לדין של האמנית ש&^רבנה על הדגל לאחרונה נתבשר העם היושב בציון כי גורמי התביעה החליטו להעמיד לדין גורם חתרני. הפעם זו האמנית נטלי כהן וקסברג. תזכורת – הגברת וקסברג, אמנית וידאו ארט מצודדת ונערית, נעצרה בשנת 2014,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

תחנה מרכזית – "אומן אקספרס"

רשמי מסע באומן- בין "מאחורי הגדר" של ביאליק ל"גדר חיה" של דורית רביניאן ראש השנה בעיירה אומן שבאוקראינה, הילולת רבי נחמן. מצאתי עצמי עם חבורה משונה, כמו מילואימניק, לן בביתו של איכר אוקראיני עם שלושים גברים על מיטות שדה,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

זכור את יום המוות

בעקבות הבקשה לערוך לאמיר פיי-גוטמן נתיחה שלאחר המוות הרהורים מפנקסו של עורך-דין, שכיר-יום בבתי המשפט אני זוכר את הפעם הראשונה שניצבתי בחדר הנתיחות במכון לרפואה משפטית...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה