הבלוג של אורנה אלוביץ'

שיעורים מהחיים

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מאוגוסט 2012

“אני כל כך רוצה להושיט לה יד להגיד לה מה נכון ממרומי גילי. הרי הייתי שם ואני יודעת שבסוף הכל מסתדר. או שלא. אבל דווקא עכשיו אין לי מילים חכמות להגיד לה”. אורנה מסתכלת מהצד על ההתבגרות של בתה ונקרעת

25/04/2013

הבת שלי בת 11, וכאן הכל מתחיל. היא כבר לא ילדה קטנה עם קול מתוק וחיוך ביישני, היא כבר נערה. כל הסימנים כבר שם: הגוף התארך והשתנה, תווי הפנים זזו, הקול התחלף, הבעות הפנים נהיו בעלות משמעות אחרת ולא משהו. והכי בולט. החברות.

שומו שמיים. כיתה ה, זוכרות? היא רק התחילה לבנות אישיות שתתאים לצורה החדשה שלה, אישיות של נערה, אישיות חברתית וכבר מערבולת. מי אמרה למי. מי לא אמרה למי. למה אמרת, למה לא הזמנת. מי חברה שלי מי, מי רבה איתי היום ותשלים איתי מחר. מי תספר לאחרת שרבה איתי אחרי שנשלים אם נשלים… אוי שורף לי בלב ובעיניים ובכל הגוף. אני זוכרת את התחושה. רע רע רע! והיום זה רע במכפלות, כי יש סמארטפון, פייסבוק וואטסאפ.

פעם הייתי רבה עם ילדה בהפסקה, והיה לי את כל היום לחשוב ולהחבט עם עצמי מה קרה ומה לומר לה. אם הייתי פוגשת אותה במקרה אחר הצהריים במרכז המסחרי, עוד היינו מרגישות לא בנוח, אבל עד למחרת בהפסקת עשר הכל נשכח. גם אם הלשינה לילדה אחרת או כתבה פתק לזו שיושבת לידה בכיתה, היה לי זמן לעכל, לחשוב לנשום.

היום כל תגובה נשלחת לכולן ונענית על ידי מטחי תגובות. היום היא עוד לא הבינה מה כתבה וכבר 15 בנות יורדות עליה שתפסיק לחפור. ככה בפומבי בכיכר הווטסאפ.

אוי אני מתכווצת מהמחשבה. הבת הקטנה היפה שלי. לא יכולתי להתאפק, הצצתי. בין מאות “חחח”, “ערה” ו”דיי נו יא חופרת”, יש אולי מילה אחת טובה וגם היא סרקסטית צינית ומרושעת. היא כמובן שוחה בזרם ומשתתפת במחול השדות הקטנות הזה. אבל מדי פעם היא מציצה אלי בעיניים דומעות ופה רועד. היא נעלבה עד עמקי נשמתה ואין לה מושג איך לצאת מהמערבולת הזו שנקראת בנות כיתה ה’.

אני כל כך רוצה להושיט לה יד להגיד לה מה נכון ממרומי גילי. הרי הייתי שם ואני יודעת שבסוף הכל מסתדר. או שלא. אבל דווקא עכשיו אין לי מילים חכמות להגיד לה. ועוד אני שרת הייעוץ לכל סובבי.

אין לי. באמת. אני רק מחבקת אותה ועם מחנק בגרון מבטיחה לה שלא משנה מה, היא המלכה שלי וממני תקבל אין סוף אהבה ופרגון תמיד.

אני מנסה להגיד לה שיש לה מרכז, עמוד שדרה, אישיות משל עצמה, שתרים ראש ותאהב את עצמה ושהכל יסתדר. אבל באמת של החיים אני לא יודעת כלום על כלום ואין לי באמת מה לייעץ לה, כי היא צריכה לעבור את הדרך שלה. היא תחבט ותתחזק, היא תחבוט ותיחלש ולאט לאט תעצב את אישיותה החברתית.

היא תלמד להשתמש בווטסאפ כמו שאני למדתי לדבר בטלפון. אני רק מתפללת שהאישיות שלה תהיה קלה וזורמת ושהיא תימשך לבנות האלה, לנעימות לאלו שעושות טוב אחת לשנייה.

שתתרחק מקנאה ומרמור, אבל גם אם זה מה שתבחר וזו דרכה אין לי אלא להמשיך לחבק אותה להבטיח לה קיר מוצק של אהבה צרופה. הכל עובר וגם זה יעבור בעוד שנים ספורות, אולי אפילו קודם. הכאב יהפוך לזיכרון מתוק, העלבון יהפוך לגיחוך מרוחק וגם הברבור הזה ייצא לעולם מחושל ופיקח עם בחירות משלו.

עוד מהבלוג של אורנה אלוביץ'

תצוגה מקדימה

30 דברים שלמדתי בגיל 40

אולי אלה ההורמונים שמשתחררים אולי זו הרחם שמתחילה להירגע, משהו קורה שמזמין אותה אלי והיא מספרת לי איך הדברים עובדים וחושפת בפני סודות חיים. חלקם קשורים לגוף חלקם לנפש. חלקם רלבנטים רק לי וחלקם נחלת הכלל. חלקם פשוטים...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

מישל אובמה חוגגת בלי עוגה

מישל אובמה, הגברת הראשונה של העולם, הזמינה אורחים לחגוג איתה את יום הולדתה החמישים וביקשה לא לבוא רעבים. היא לא מתכוונת להרשים בשפים יוקרתיים ובמזון משובח ואין לה כל כוונה לפטם או להשביע את קיבתם הגרגרנית של אורחיה. היא...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מתנות לשנה החדשה

וזה מה שיש לה להגיד היום. הכל בסדר. השלווה הפנימית מתחילה בידיעה שהכל בסדר. ממש כמו שזה נשמע, יש סדר בדברים העולם מסודר למשעי. הכל במקום ובזמן. יש מאסטר פלאן מתוקתק...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה