הבלוג של אורנה פילץ

קפה פילץ

הכותבת היא רָבַּה רפורמית, בעלת תואר שני בספרות מאונ' תל אביב. לומדת ומלמדת קוראת וכותבת. מחברת הספרים: "מרים, ספרי לי את" (ספר ילדים) ו"את ואני – אמא ובת מצווה" שיצאו לאור בהוצאת "כנרת". נשואה לאורי ואמא של טל, תמר והלל.

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מספטמבר 2010

האמהות צעירות, יפות, מטופחות. אבל הן לא רוצות להיתפס בעין העדשה. לא מתאים להן. אחת אחרי השניה הן אומרות לבנות “תצטלמו אתן” או במילים אחרות, אתן עדיין יפות, מקסימות, יכולות להנות מלהסתכל על עצמכן, לאהוב את מה שאתן רואות. אנחנו כבר לא.

04/04/2013

אמהות בנות ומצלמה

הזמן: סוף הקיץ לפני חמש שנים, שעות הבוקר. המקום: מדשאה של ברכה גדולה ויפה בקיבוץ בגליל. הנסיבות: נופש לכבוד סיום החופש הגדול של קבוצת הטיולים שלנו.

אחת האמהות מוציאה מהתיק מצלמה (אנחנו עוד לפני ימי הטלפונים הניידים המשוכללים) ומעמידה את הבנות בזוגות אל מול העדשה. היא משתתפת בקורס צילום (בשבתון מהעבודה המאומצת שלה) ועליה להכין תיק עבודות בנושא המשפחה. היא בוחרת לצלם סדרת תצלומים שהכותרת שלה היא “אחיות”.

אני כבר שקועה במפגשי “את ואני. אמא ובת מצווה” שלי ובדיוק קוראת את הספר המוזר והמעניין  ”אני את אנחנו” של הפילוסופית הפמיניסטית הצרפתיה לוס איריגארי. בספר איריגארי כותבת בין השאר על העדר הנוכחות של הקשר אם בת בתרבות המערבית ומיוחד במרחב הציבורי.  העולם מלא באבות ובנים ובאמהות ובנים. היהדות עם השושלת הגברית. אברהם יצחק ויעקב. בני ישראל. והגדת לבנך. הנצרות עם שפע דימויי מדונות שנושאות בחיקן פעוטות שמנמנים עם בולבולים קטנים וחמודים. דברים ידועים. כתבו אותם קודם, לפניה.

איריגארי לא מסתפקת בהעלאת מודעות להעדר אלא מציגה דרכים בהן האמהות יכולות לפלס דרך חדשה עבור בנותיהן. אחת ההצעות שלה “לטיפוח יחסי אמהות-בנות” היא “בכל בית ובכל מקום ציבורי ראוי להציב תמונות יפות (לא פרסומיות) של זוגות אם ובת. ..”

“אז מה דעתך לצלם אמהות ובנות?” אני דוחפת את האף שלי בלי בושה ומציעה לחברתי לשנות את נושא הסדרה.

“רעיון מצוין”.

חברתי מבקשת מנערה א. להתמקם ליד אמה. הבת מגיעה בשמחה מחבקת את אמה ביד אחת ומישירה מבט מחייך אל המצלמה. האמא לא מתלהבת. “לא, לא,  לא מתאים לי, לכי תיצטלמי עם אחותך.”

גם האמא השניה לא מעונינת בהנצחה.

וגם השלישית.

האמהות צעירות, יפות, מטופחות. אבל הן לא רוצות להיתפס בעין העדשה.

לא מתאים להן.

אחת אחרי השניה הן אומרות לבנות “תצטלמו אתן”

או במילים אחרות, אתן עדיין יפות, מקסימות, יכולות להנות מלהסתכל על עצמכן, לאהוב את מה שאתן רואות. אנחנו כבר לא.

רק עכשיו אני שמחה לב. על אף שאנחנו סביב ברכה מקסימה, אף על פי שחם מאד, שכיף במים וכל הילדים והאבות בבגדי ים (גם אלה שמכריסים קלות, גם השעירים) האמהות [שכולן (מלבדי, מה לעשות) מטופחות, רזות, מתעמלות, יפות-] יושבות על הדשא סביב הברכה, לבושות.

הגברים עושים חיים במים עם הילדים והאמהות קוראות ספר בצל.

פתאום הברכה נראית לי כמו עזרת הגברים בבית הכנסת כאילו בגיל מסוים מישהו אמר לנשים “אתן כבר לא מתאימות, אתן כבר לא יכולות להסתובב כאן בחופשיות עם הגוף הזה שלכן. זוזו הצידה, תסתירו את עצמכן.”

אבל מי הוא אותו המישהו הזה?

אין כאן אפליה, הדרה, עזרת נשים.

אין לנו את מי להאשים.

זאת מתנה שאנחנו בעצמנו נותנות לבנות שלנו.

אנחנו מספרות להן שהן יפות חכמות נהדרות.

שהן יוכלו להיות עורכות דין ורופאות לכתוב ספרים ולנהל חברות.

אבל, ואת זה הן מבינות גם בלי מילים, אחרי שהן יגיעו לגיל ארבעים כדאי להן להסתיר את עצמן.

גם אני לא חידשתי דבר. הסיפור הזה כל כך מוכר. לכל אחת מאתנו יש רבים כמותו. אבל כמו לוס איריגארי אני מאמינה שהמטרה היא לא “להיאחז בתיאור, בשחזור ובחזרה על הקיים, אלא לדעת להמציא או לדמיין מה שעדיין לא אירע.” הלוואי שנצליח להוציא את עצמנו ואת בנותינו מהביצה המורעלת הזו. שבכל גיל נוכל להסתכל בצילום של עצמנו עם הבנות והבנים, חברות וחברים כשאנחנו עושות חיים בברכה בקיבוץ בצפון ובמקום לבחון בעיני נץ ביקורתי במיוחד את הפרופיל שלנו נוכל לחשוב לעצמנו, “איזה כיף היה לנו שם, נעים להזכר”.

עוד מהבלוג של אורנה פילץ

תצוגה מקדימה

סיפור על חושך ואהבה

סיפור על חושך ואהבה אלוהים מרחם על ילדי הגן. דרך ההורים, הגננות, הסייעות, המטפלות והמתנדבים כמובן. כשנכנסים לאחת מכיתות הגן במרכז אלי"ע בפתח תקווה לא שמים לב למשהו מיוחד....

תגובות

פורסם לפני 7 years

פסח מצה ומרור.

כָּל שֶׁלא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר. המרירות המתוקה חודש וחצי לפני הסדר מתחיל הבאז. "איפה אתם בליל הסדר, עשיתם כבר תוכניות, החלטתם כבר, כי...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

יוצאות ממצרים

"יש משהו בסדר המסורתי שהוא נורא גברי. פשוט רואים שהוא מעוצב ע"י גברים- "ביד חזקה ובזרוע נטויה". המון צרכים גבריים, שלי הם זרים. אני חושבת שיש מהויות נשיות שבאות לביטוי בסדר נשים. למשל יצירת הרשת בין הסיפור הגדול (של ההגדה)...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה