הבלוג של אורנה פילץ

קפה פילץ

הכותבת היא רָבַּה רפורמית, בעלת תואר שני בספרות מאונ' תל אביב. לומדת ומלמדת קוראת וכותבת. מחברת הספרים: "מרים, ספרי לי את" (ספר ילדים) ו"את ואני – אמא ובת מצווה" שיצאו לאור בהוצאת "כנרת". נשואה לאורי ואמא של טל, תמר והלל.

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מספטמבר 2010

יהודיה נודדת. sukkahcity

בדו”ח הכמעט יומי שאנחנו מקבלים מבית הספר מסופר שבשבוע הבא ביום שני הכתה של תמר תבקר בפרויקט sukkahcity. 600 מעצבים מרחבי העולם הציעו את הפרשנות שלהם לסוכה בת זמננו ו 12 הסוכות הזוכות מוצבות במשך יומיים ב”יוניון סקוור” במנהטן. מגניב. איפה עוד אפשר לראות דבר כזה מלבד בעיר הקודש כלומר העיצוב כלומר הגרוב ניו יורק. וכמה חטיבות ביניים מלבד זאת של “חנה סנש” שולחות את הילדים שלהם ללמוד הלכות סוכה מאתר מעוצב וקליפי.

לקראת הסיור אנחנו נכנסות יחד לאתר. שווה.

http://www.sukkahcity.com/

אבל ליתר בטחון אני מביאה איתי גם את המשנה. כי זה בספר, ישן, עם פרוש אלבק.  שתראה שזה אמיתי. שזה לא מתחיל בתחרות עיצוב, באנגלית עם רשימת ספונסרים בצד. ואני עוברת בין הניסוח שבאתר ובין המקור והרבה מחשבות ורגשות – על מקור וגילגוליו, על שפה כתובה ושפה עיצובית, על שיחה יהודית פנימית ועל תקשורת המונים.

ביום ראשון חברה מחוץ לעיר מציעה לבוא עם הילדים לראות את הסוכות. בלי שהתכוונו כל המשפחה יוצאת לסיור מקדים. 2 תחנות של רכבת תחתית ואנחנו ביוניון סקוור עם עוד כמה אלפי נשים גברים וטף. חובשי כיפות ועטויות מטפחות מזנים שונים, לא מעט דוברי עברית, ועוד רבים רבים אחרים מצטופפים סביב הסוכות. נוגעים, קוראים את ההסברים, מצלמים. האומנים הנרגשים – לא בהרכח מבני עמנו- מספרים לקהל המגוון על בית ארעי, על טבע בעיר, על להיות חסר בית, על התפר שבית הפנים והחוץ, התרבות והטבע.




אני אחת שמתרגשת מדברים כאלה. היהדות היפה הנאורה היצירתית המתקשרת ברחובה של עיר. זה עושה לי את זה.

לכל סוכה יש שם ובכל אחת ניתן למצוא יופי וכוונה. תמר מתרשמת מהסוכה של ההומלסים. סוכה שמורכבת ממלבני קרטון של הומלסים ומקבצי נדבות מזכירה שהסוכה במקור היא בית עבור חסרי הבית “היא לא יפה אבל הרעיון יפה”.

היא אוהבת את הסוכה שנראית כמו גל שנשלח לשמים. “אנשים שחיים בחוץ בטח בודקים את השמיים כל הזמן”.

הלל מתלהב מהמבנים שיוצרים צורות הנדסיות מענינות. והוא מתישב מתחת ממול מקרוב ומרחוק. הוא בכלל לא שם לב שמדובר בסוכה.

אני אוהבת במיוחד את הסוכה בצורת הגולם של זחל שהאומנית אומרת בקשר אליה שהסוכה היא מקום של שינוי פנימי.

לסיכום הסוכות נראות לי ברובן דומות מדי, מעוצבות מדי. סקנדינביות כאלה. משתכנזות. אני נזכרת בסוכה היפיפיה שעשתה האמנית תמר פייקס בחג סוכות שעבר. סוכה שכולה עשויה משקיות של חטיפים שהיא אספה במשך חודשים ברחובות ירושלים והפכה אותם ליריעות יפות באופן לא יאמן מתוך מחשבה על חג האסיף כחג איסוף הזבל ויום הכיפורים של הסביבה. גם היא היתה סוכת אומן, יצירה, פרויקט ובכל זאת היא היתה גם סוכה של קהילת כל הנשמה בירושלים. אפשר היה לשבת ולאכול בה.

אנחנו מתובננים במבנה זכוכית מקורה בגזע ענק, מקסים ביופיו נקי ועוצמתי שרחובות משתקפים בקירות הזכוכית שלו. אני שואלת את אורי “אבל באיזה מובן הדבר הזה הוא סוכה”? והוא עונה לי “באותו מובן שמה שמוצג במוזאון לאומנות מודרנית זאת אומנות.” טוב שיש את אורי שתמיד מוכן להגיד להגביר עבורי את הווליום לארצ’י בנקר הפנימי שלי.

אין ספק שיש שם יצר משחק ויצר חקירה. חקירה של המהות של הסוכה וחקירה של הגבולות ההלכתיים. גם החכמים חוקרים את גבולות הז’אנר שלהם באופן תאורטי, משחקים באבסורד. איך עוד אפשר להבין שסוכה בגובה עשרה טפחים כלומר 80 סנטימטר היא כשרה? או שאפשר לבנות סוכה על גב של גמל? אבל איזה הבדל. כמעט בכל משנה נרמז סיפור זכרון מנהג של אנשים שהסוכה היא חלק ממציאות החיים שלהם. זה פרויקט החיים שלהם, הם לא בדרך לפרויקט הבא. אז האם אפשר להגיד שזה דומה? והאם זה חשוב שזה יהיה דומה?

אני קליינטית טבעית של פרויקטים כאלה. אבל זה בכל זאת פרויקט. ואני שואלת את עצמי האם זהו הגורל של היהדות כאן כשהיא יוצאת מגבולות בית הכנסת. להפוך לארוע תקשורתי, פרויקט עיצובי, עוד הופעה לקהל צמא אטרקציות שתוך שעה יהיה כבר באטרקציה הבאה. האם האומנים באמת ניסו (והצליחו) להגיע למהות כלשהי בקשר לסוכה או שהמהות היא בכלל במקום אחר תלוית הקשר זכרונות ורגשות.

עוד מהבלוג של אורנה פילץ

תצוגה מקדימה

סיפור על חושך ואהבה

סיפור על חושך ואהבה אלוהים מרחם על ילדי הגן. דרך ההורים, הגננות, הסייעות, המטפלות והמתנדבים כמובן. כשנכנסים לאחת מכיתות הגן במרכז אלי"ע בפתח תקווה לא שמים לב למשהו מיוחד....

תגובות

פורסם לפני 6 years

פסח מצה ומרור.

כָּל שֶׁלא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר. המרירות המתוקה חודש וחצי לפני הסדר מתחיל הבאז. "איפה אתם בליל הסדר, עשיתם כבר תוכניות, החלטתם כבר, כי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

יוצאות ממצרים

"יש משהו בסדר המסורתי שהוא נורא גברי. פשוט רואים שהוא מעוצב ע"י גברים- "ביד חזקה ובזרוע נטויה". המון צרכים גבריים, שלי הם זרים. אני חושבת שיש מהויות נשיות שבאות לביטוי בסדר נשים. למשל יצירת הרשת בין הסיפור הגדול (של ההגדה)...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה