הבלוג של אורנה פילץ

קפה פילץ

הכותבת היא רָבַּה רפורמית, בעלת תואר שני בספרות מאונ' תל אביב. לומדת ומלמדת קוראת וכותבת. מחברת הספרים: "מרים, ספרי לי את" (ספר ילדים) ו"את ואני – אמא ובת מצווה" שיצאו לאור בהוצאת "כנרת". נשואה לאורי ואמא של טל, תמר והלל.

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מספטמבר 2010

מה שאני זוכרת מהיום הראשון שלי בכיתה א’ הוא שכל הילדים בבית הספר שרו לכבודנו “הבה כולנו, כולנו ביחד פני כתה א’ נקבלה, פני כתה א’ נקבלה” אולי המנהלת זהבה חיברה את השיר הזה כי מאז ימי בית ספר נווה מגן לא שמעתי אותו. אני שרה אותו לתמר והלל והעיניים שלי מתחילות לדמוע. אבל הם לא מתרגשים. “כמה פעמים בכר סיפרת לנו את זה בואי מהר אנחנו מאחרים”.

היה לנו הרבה זמן. הלימודים ב”חנה סנש” מתחילים רק אחרי ראש השנה. התכוונו לעבור על המסלול מראש, התכוונו לצאת בשבע וחצי, התכוונו להכין את הבגדים בערב הקודם…אבל כהרגלנו אנחנו במרוץ נגד השעון רצים אל תחנת הרכבת התחתית שתוביל אותנו לבית הספר החדש שלנו בקרול גרדנז ברוקלין.

בשעה טובה אחנו מגיעים בלא יותר מארבע דקות אחור. שוטרת עגלגלה וחייכנית עוצרת את התנועה עבורנו. התלמידים כאן הם כמו הפרות בהודו. כשהם רוצים לחצות את הכביש העולם עוצר. בכניסה לבניין בית הספר המורים, המנהלת, העובדים, ראשי הועדים השונים כולם לוחצים ידיים ומאחלים לתמר (עם ריש אמריקאי) ולהלל (עם למד במבטא אמריקאי ) – בוקר טוב! בשעה טובה! ושנה טובה!  בעברית במיוחד בשבילנו.. אנחנו “עולים חדשים” ומצווה לקבל אותנו בסבר פנים יפות.

עם תמר אני רצה למעלה לבית המדרש, התפילת כבר התחילה. הבוקר מתאים גם לי להתפלל אולי אני אשאר קצת? אבל זאת תפילה לתלמידים בלבד. על הבמה אשה (רבה?) חייכנית מאחור מורה מלופף תפילין. במייל בערב כבר התבקשנו להביא לילדים כיפות למחר. מעניין איך תפילת הבוקר הזאת תופיע ב”יהודי טוב” של הבמאי שיצא מבית הספר הזה עוד בעשרים שנה…

למטה הקטנים עוד מחכים. ילדים שהיו יחד בגן חובה שמחים להפגש אחרי החופש משחקים ומשתוללים. הלל שקט ורציני מכונס בעצמו.  ”אפשר עוד נשיקה?” אני מנסה להרגיע אותו ואותי. “לא” הוא חותך. “את יכולה ללכת”.  המורה מבקשת מהילדים להחזיר את הניירות לתוך הקופסא. הלל עוזר להכניס את הניירות לקופסא ואני רואה את השפתיים שלו משננות “פיפר, פיפר”…שם המשחק הוא השרדות והוא התחיל הרגע.  הילדים שלי לא בחרו להשתתף אבל הם יהיו בסדר.

ככה לפחות אני מרגיעה את עצמי. אי אפשר היה לבחור בית ספר קטן יותר, מכיל, יהודי, ציוני, מטפח את העברית, פלורליסטי. חוץ מאשר כמובן בית ספר אורנים ברמת השרון אבל זהו. לא להתבכיין. לא להביט לאחור.

אל בית הספר אלכה לי אלמד יום יום עכשיו

אבל אני לא מתאפקת ומשווה. אצלנו בבית הספר אני במגרש הביתי מכל בחינה. במרחק הליכה מהבית. מכירה את כולם. יש לפחות עשרים אמהות שאם רק יש לי זמן אני שמחה לשתות אתן כוס קפה. אצלנו בבית הספר אני סורקת את הבאים ומדפדפת בראש אל מי צריך לגשת, אל מי מספיק לשלוח חיוך. אצלנו בבית הספר אנחנו בין ההורים התורמים אלה שאפשר לבקש מהם עזרה.

כאן אני החדשה, זאת שמקבלת מלגה! שהילדים שלה יצטרכו עזרה בלימודים שהאמהות יגידו לילדים שלהם אולי נזמין איזה יום את המשפחה החדשה מישראל לארוחת שבת והם יחשבו נכון צריך מתישהו לעשות את זה…. מעניין לראות את העולם מזווית אחרת אבל אי אפשר להגיד שבכל רגע ורגע זה נעים…

אחרי שהילדים ארוזים בכיתות ההורים החדשים מוזמנים לקפה והכרות בסיפריה. אני משוחחת עם אמא לילדה מכתה א שהגיעה לפני שבועיים מקלפורניה היא נראית לא פחות המומה ממני. איך הגעתם לבית הספר הזה? אני שואלת. הם עברו מקליפורינה בעקבות העבודה של בעלה. הוא הוזמן שהוזמן ללמד כתיבה יוצרת ב  NYU. כתיבה יוצרת ב NYU! וואו!  אני קצת מכירה את העמדה הזאת של “באתי בעקבות בעלי ואני מציגה את הכרטיס ביקור שלו ” אז אני מבררת בעדינות. מה זה אומר תכל’ס. בשבילך. “בקליפורניה היה לנו בית גדול, היתה לנו חצר גדולה. עכשיו אנחנו גרים אצל ההורים של בעלי.”  ”עד שתסתדרו” אני ממהרת להרגיע בחוסר טאקט. “לא בטוח” היא מחייכת “הדיור כאן כל כך יקר”. הם גרים אצל ההורים של בעלה! זוג עם שלשה ילדים!

טוב אז אני לא מכירה אף אחד, והילדים שלי עוד לא יודעים אנגלית, ובכאב אני קוראת את המיילים שמבקשים ממני להנחות מפגשי אמהות בנות ברמת השרון ובתל אביב ובזכרון יעקב ולענות שלא אני לא יכולה כי אני בחו”ל,  בעקבות בעלי. אבל זה כלום אני מרגיעה את עצמי. יש כאלה שמצבן הרבה יותר חמור.

לתרומת ילקוט לילד שאין לו, סמסו עכשיו 5656 ותרמו 10 שקלים

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של אורנה פילץ

תצוגה מקדימה

סיפור על חושך ואהבה

סיפור על חושך ואהבה אלוהים מרחם על ילדי הגן. דרך ההורים, הגננות, הסייעות, המטפלות והמתנדבים כמובן. כשנכנסים לאחת מכיתות הגן במרכז אלי"ע בפתח תקווה לא שמים לב למשהו מיוחד....

תגובות

פורסם לפני 6 years

פסח מצה ומרור.

כָּל שֶׁלא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר. המרירות המתוקה חודש וחצי לפני הסדר מתחיל הבאז. "איפה אתם בליל הסדר, עשיתם כבר תוכניות, החלטתם כבר, כי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

יוצאות ממצרים

"יש משהו בסדר המסורתי שהוא נורא גברי. פשוט רואים שהוא מעוצב ע"י גברים- "ביד חזקה ובזרוע נטויה". המון צרכים גבריים, שלי הם זרים. אני חושבת שיש מהויות נשיות שבאות לביטוי בסדר נשים. למשל יצירת הרשת בין הסיפור הגדול (של ההגדה)...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה