הבלוג של אורנה פילץ

קפה פילץ

הכותבת היא רָבַּה רפורמית, בעלת תואר שני בספרות מאונ' תל אביב. לומדת ומלמדת קוראת וכותבת. מחברת הספרים: "מרים, ספרי לי את" (ספר ילדים) ו"את ואני – אמא ובת מצווה" שיצאו לאור בהוצאת "כנרת". נשואה לאורי ואמא של טל, תמר והלל.

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מספטמבר 2010

לקראת שבועות, חג מתן תורה. בלי ויכוחים ודיונים מיגעים האם איך כמה ולמה מותר או אסור לנשים לעלות לתורה. שבע נשים שעלו, קיבלו וגם אמרו את שלהן. שבע קריאות שפתחו לי את הראש או הלב. העולה לתורה השניה היא הסופרת והמשוררת נורית זרחי עם “היא יוסף”. פוסט בהמשכים עד שבועות. …

09/05/2013

כשאלוהינו מתדרך את רבנו לקראת מעמד הר סיני הוא לא מזכיר אותנו הנשים. אבל כשמשה “מעביר את זה הלאה” הוא מוסיף להוראות ולהזהרות לקראת המפגש בין העם לבין אלוהים את המילים הבאות:  ”וַיֹּאמֶר, אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים:  אַל-תִּגְּשׁוּ אֶל-אִשָּׁה.” המילים האלה לא נאמרו מפי הגבורה. זאת פרשנות גברית יצירתית שבארבע מילים קצרות הופכת את “העם” ל”גברים שבעם”. מאיפה משה הביא את התוספת הזאת? ולמה? ומהם הקלקולים שאולי נבעו ממנה? ארוך ומדכא אז על כל אלה בהזדמנות אחרת.

הפעם, שבוע לפני חג מתן תורה– קבלנה תיקון!

אמנם הורחקנו הודחקנו ומודרנו אבל החדשות הטובות הן שחזרנו!

מה החזרה שלנו מתקנת? איך היא משנה הכל? במקום להסביר אני פשוט אדגים. כי ההוכחה היא בפודינג (וזה יהיה הכי קרוב שאגיע השבוע לעוגת גבינה)

עליה שנייה

העולה לתורה השניה שלי הסופרת והמשוררת נורית זרחי עם השיר והסיפור בעלי השם המשותף “היא יוסף”. שתי היצירות מתייחסות אל יוסף כאל בת שגודלה כבן. בשתיהן נקודת המוצא של הטקסט היא שרחל הסתירה את זהותה המינית של בתה, משום שרצתה להעניק לעצמה ולבעלה בן זכר. ממש סיפור ינטל קדמוני. “כאשר קראתי את פרשת יוסף התנ”כי, היה ברור לי, שיוסף היה בעצם נערה, שהולבשה בכתונת פסים ביד אמה רחל, כדי שלא לאכזב את יעקב, אשר רצה בן” מספרת זרחי בראיון עיתונאי.

לא פחות ולא יותר! ברור! איך לא?

על בסיס ההבנה הזאת היא חיברה את השיר והסיפור “היא יוסף”.  הראשון יצא לאור בשנת 1983 בספר “אִשה ילדה אִשה”, והשני – בספר “אמן המסכות” שראה אור עשר שנים אחר כך.

היא יוסף

יושבת רחל באוהל

קווצת שיער אחר קווצה תאסוף

להחביא תחת כיפת משי

את שְׂער בתה הקטנה היא יוסף

כי אם רצית בילד

וימיך קרבים לנטות

מה יעשה מלבד שקר

את רצון האל להטות

יושבת הקטנה באוהל

בכתונת פסים מצירה

ובנגלה היא נער

ובנסתר נערה

עכשיו כל העולם יודע

כי נאספה חרפתה

ילדה רחל בן יורש לאביו

והיא בתה…

יושבת הקטנה באוהל

מקשיבה בנשימה עצורה

ובנגלה היא נער

ובנסתר נערה.

“…יוסף לא יודעת אם סוגה יתרונה או חסרונה הוא, וכך היא שומרת עליו בלבה לבל יתגלה, שהרי, אם היתה אהובה כמות שהיא, לא היתה מסתובבת בעולם מחופשת למי שאיננה.”

מאיפה זרחי הביאה את זה? היא מתבססת כמובן על כתונת הפסים, על תיאורו הייחודי של יוסף במקרא כ”יפה תואר ויפה מראה” (כך בדיוק מתוארת גם רחל, אמא שלו) ייתכן שהיא מתבססת גם על “בכיינותו” של יוסף. זרחי מפרשת את החריגות של יוסף כנובעת מזהותו הג’נדריאלית(?) המעורפלת, ואת בדידותו בצורך לחיות בסתר ובשקר. על אף שמדרש השם יוסף, כפי שמציגה אותו רחל אמנו בספר בראשית,  ברור ומפורש: “ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלוהים את חרפתי: ותקרא את שמו יוסף לאמור יוסף ה’ לי בן אחר” (בראשית ל כג- כד). זרחי בוחרת לשים בפיה של רחל מדרש שם שונה: “עכשיו הוא מבין מדוע התעקשה אשתו לתת לילד שם שמובנו ‘תוספת’, כלומר דבר הטומן בחובו דבר נוסף, ושהוראתו אינה לא בזכר ולא בנקבה אלא בשניהם גם יחד.”  את ההתחמקות מאשת פוטיפר היא מפרשת כחששה של יוסף מגילוי זהותה המינית.

הניתוח לשינוי מין שיוסף עובר נובע בעיקר מהאג’נדה של זרחי, שקשורה לקונפליקטים של נשים יוצרות וברצון לנפץ גדרות מגדריים וחשיבה סטראוטיפית וכובלת. זרחי אוהבת לכתוב דברים כמו: “הכלב שאני הכי אוהבת זה חתול/ החברה הכי טובה שלי זה אתה.”

באופן אישי בתור מורה שלימדה את “היא יוסף” במספר מסגרות הופתעתי ושמחתי לגלות עד כמה הפתיחות של זרחי משמעותית ומאפשרת פתיחות לקוראות שעסוקות בשאלת הזהות הנשית והנטייה המינית שלהן.

אבל אולי הדבר המשמעותי ביותר אותי קיבלתי מהפרשנות המתפרעת של זרחי היא שלראשונה שמתי לב לכך שעל פי המסופר בספר בראשית,  שכשאמהות האומה העקרות מצליחות סוף סוף להתעבר, הן יולדות בן זכר. השיר והסיפור “היא יוסף” הם שהעלו אצלי את המחשבה הכה מובנת מאליה –שמן הסתם הן ילדו גם בנות. דרך האינטואיציה של “היא יוסף” הבנתי שיתכן שהולדת בת הייתה כה בלתי חשובה, עד כי לא פטרה את אמה מהכמיהה לילד ומחרפת העקרות! בזכות זרחי הבחנתי שרחל אמנו לא מבקשת ילדים אלה מציינת במפורש: “הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי”.

הסיפור הזה על אמא ובת שזרחי שותלת בתורה השפיע עלי וחזרתי עליו ואליו שוב ושוב. אמנם לא הזכרתי את “היא יוסף” בספר שלי אבל הוא שהוביל אותי לחפש (ולא למצוא) אמהות ובנות במורשת שלנו ובעקיפין השפיע על העיסוק שלי במפגשי לימוד לאמהות ולבנות ועל הכתיבה של “את ואני. אמא ובת מצווה”.

עוד מהבלוג של אורנה פילץ

תצוגה מקדימה

סיפור על חושך ואהבה

סיפור על חושך ואהבה אלוהים מרחם על ילדי הגן. דרך ההורים, הגננות, הסייעות, המטפלות והמתנדבים כמובן. כשנכנסים לאחת מכיתות הגן במרכז אלי"ע בפתח תקווה לא שמים לב למשהו מיוחד....

תגובות

פורסם לפני 6 years

פסח מצה ומרור.

כָּל שֶׁלא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר. המרירות המתוקה חודש וחצי לפני הסדר מתחיל הבאז. "איפה אתם בליל הסדר, עשיתם כבר תוכניות, החלטתם כבר, כי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

יוצאות ממצרים

"יש משהו בסדר המסורתי שהוא נורא גברי. פשוט רואים שהוא מעוצב ע"י גברים- "ביד חזקה ובזרוע נטויה". המון צרכים גבריים, שלי הם זרים. אני חושבת שיש מהויות נשיות שבאות לביטוי בסדר נשים. למשל יצירת הרשת בין הסיפור הגדול (של ההגדה)...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה