טעימות

באמצע מועדון, לעיני כל, עם גבר זר, היא למדה להגיע לשיא בדרך חדשה והגשימה פנטזיה שלא ידעה שהיתה לה

שאטרסטוק

המוזיקה רעמה סביבה, הצלילים נשזרו זה בזה, חושניים כמו מגע משי על העור, עוצמתיים כמו התנפצות גלים על צוק. הקצב חדר לה היישר לגוף, היה נדמה לה שפעימות ליבה הסתנכרנו עם הבאסים שהרעידו את המקום. היא רקדה בעיניים עצומות, מחייכת לעצמה, מתנודדת קלות מהשילוב הרצחני של שוטים של טקילה ועקבי עשרה סנטימטר. הגוף שלה התפתל, הידיים עולות ויורדות, מתוות מסלולים אקראיים על גופה. כשרקדה, לא היה אכפת לה איך היא נראית, האם היא מקרינה מראה שמתאים לדימוי העצמי הפנימי החמקמק שגיבשה על עצמה.

מדי פעם גופים התחככו בה, היא הייתה פוקחת עיניים, מחייכת, מטלטלת את ראשה בשלילה וחומקת לה למקום אחר. האלמוניות במועדון סיפקה לה את המפלט שחיפשה. היא רצתה מוזיקה, אלכוהול, תנועה, חופש.

למרות שהאוברול השחור שלה נצמד אל הגזרה שלה כמו עור שני, היא הייתה לבושה הרבה יותר צנוע משאר באות המועדון. אם לשפוט על פי כמות המחוכים, הרוכסנים ובגדי העור הקטנטנים, כנראה שוב מצאה עצמה במועדון פטישיסטי. היא מעולם לא בדקה מראש את הרקע של המועדון שבחרה לרקוד בו. השיפוט שלה התבסס אך ורק על המוזיקה והאיכות של הטקילה. המועדון הנוכחי הצטיין בשני המדדים.

המבטים הלהוטים של הגברים סביבה חרכו לה את העור. היא כל כך נהנתה מזה. היא אהבה להרגיש סקסית. למרות שבחרה לרקוד לבד, היא ידעה שהיא רוקדת כמו שהיא עושה אהבה – בלהט, מבלי להתבייש, בחושניות טבעית שהיא הדיפה מכל נקבוביות עורה. כשהמבטים ממוסמרים אליה, היא פורחת, נטענת באנרגיות לכל השבוע שעתיד לבוא.

היא פילסה את דרכה אל הבר, מסמנת לברמן שהגיע הזמן לעוד שוט. היא המשיכה לנוע במקום, לא מסוגלת להרגיע את האנרגיה שזרמה לה בוורידים. הירכיים שלה התוו שמיניות, הרגליים טופפו עם הקצב, הראש נע מצד לצד. היא ידעה שהוא מסתכל עליה, עוד לפני שאיתרה אותו בקהל. הוא ממש לא היה הראשון שבחן אותה הערב, בהחלט לא הראשון שהפשיט אותה במבטו, אבל בכל זאת המבט שלו היה שונה. הוא הסתכל עליה כאילו הוא מכיר אותה היכרות אינטימית. היא בהתה בו, מנסה להבין מאיפה היא מכירה אותו ולהחליט אם הגיע הזמן לתרגיל ההיעלמות המפורסם שלה. הוא פילס את דרכו בקהל הרוקדים, מתקדם בנחישות לעברה מבלי לנתק קשר עין. המבט שלו התחמם ככל שהתקרב אליה, הופך לתאווה טהורה. הוא עצר לידה, נשען בגבו על הבר. היא הרימה אליו מבט, מלקקת את השפתיים שלה שהתייבשו פתאום. היא תפסה את עצמה חושבת שאם הם לא מכירים, היא לחלוטין בעד היכרות. הוא היה מעורר תיאבון והיא הייתה רעבה.

"רוצה טעימה?"

היא מצמצה, בטוחה שהיא נראית מופתעת כמו שהיא מרגישה. יכול להיות שדיברה בקול? היא הריצה חישוב זריז של כמה שוטים היא שתתה, מגיעה למסקנה שכנראה לא מספיק כדי לגרום לה הזיות. היא כחכחה בגרונה "סליחה?".

הוא גיחך, "איך תדעי אם את רוצה להיות שלי אם לא תקבלי טעימה?"

טוב, זה הולך ומשתפר חשבה לעצמה. עכשיו היא רשמית יכולה להוסיף לרזומה שלה גם את התואר מגנט-אנושי-למטורפים-אגוצנטרים.

היא חייכה את החיוך המנומס והקר ביותר שהצליחה להפיק ופתחה את פיה להביע את מחשבותיה בנושא, כשרכן לעברה, קוטע אותה ואת כל חוט המחשבה שלה בכלליותו, ואמר לה ברצינות מוחלטת וללא שמץ חיוך, "אני רוצה להצליף בך. כאן. רציתי מהרגע שראיתי אותך רוקדת".

טוב, חשבה לעצמה, עדיין מטורף אגוצנטרי, אבל מדליק. הוא התכופף אל מעבר לבר, שולף ממגירה שוט שחור עם זנבות עור ארוכים. היא הרימה גבה והוא הטה את ראשו לכיוון הבר, "אני עובד כאן”.

היא סקרה את השוט במבטה והוא הושיט לה אותו. הזנבות היו רכים למגע, ארוכים מאלו שראתה בחנויות שביקרה מפעם לפעם. כל זנב הסתיים בקשר קטן. הצרור התחבר לידית שנחרט עליה משהו שהתאורה המעומעמת לא אפשרה לה לראות. היא ליטפה את הזנבות, מכרסמת את השפה התחתונה שלה, מרגישה את הקצב פועם סביבה, משלהב אותה. "איפה?" שמעה את עצמה אומרת. הוא חייך, לקח את ידה והוביל אותה אל הקיר האחורי של המועדון. הקיר תאם לקונספט הכללי של המועדון, טבעות ואזיקים, יחד עם כל מיני מתקנים אחרים שכלל לא ידעה איך לסווג, היו קבועים בגבהים שונים לרוחבו ולאורכו. היא שמה לב לבחורה יפיפייה שעמדה שעונה על הקיר, הקולר שעל צווארה מחובר בשרשרת לוו שהשתלשל מהתקרה. גבר ענק שלבש רק כיסוי חלציים עמד על ארבע, כשרגלו אזוקה לקיר.

הוא לחץ את כף ידה בעידוד שעטף את כולה בכף ידו החמה. הוא לחש ישר לאוזנה "כאן. אני רוצה שתדעי שכולם יכולים לראות אותך, שכל אחד יכול להריח את התאווה שלך. תתארי לעצמך איך תיראי פה, מכופפת, מחכה למכה של השוט שלי". אלוהים, מה שהבחור הזה עשה לה. היא לא ידעה איך קוראים לו, אבל המילים שלו הפכו אותה לבריכה מזוקקת של השתוקקות. היא הרגישה את הכוס שלה פועם.

היא נעמדה עם גבה לקיר והזהירה "בלי אזיקים. אני שיכורה ומגורה, לא מטומטמת". הוא קיפל את שרוולי החולצה שלו, חושף קעקוע על זרועו השמאלית. החיוך ששלח אליה היה מלא הבטחה, "כשאאזוק אותך, זה כי התחננת לזה. בינתיים, הסתובבי והחזיקי בטבעות שבקיר. מספיק שתורידי יד אחת ואני עוצר. נשמע טוב?". למען האמת, זה נשמע מעולה. היא תמיד רצתה לנסות את הצד היותר מחוספס של הסקס, פשוט מעולם לא פגשה פרטנר שבטחה בו מספיק. הזר הנאה הזה שמצא את דרכו אליה, הציע עסקה לא רעה – טעימה שובבה שקרצה לאקסביציוניסטית שבה, תוך שהיא לבושה, חופשייה להפסיק כשתרצה ומוקפת עדי ראייה.

הוא שאל אותה כמה שאלות על סף כאב, הדגים לה צליפה קלה על כף ידה. בכנות, כל העיסוק הרשמי הזה בדרכים שבהן ישבנה עומד לפגוש שוט, גרם לה להתנשף מרוב ציפייה, התחתונים שלה ספוגים במיצי התאווה שלה.

היא נעמדה עם הפנים כלפי הקיר, התכופפה קדימה כשהידיים אוחזות בטבעות. היא הבליטה את הישבן לאחור בפרובוקטיביות חתולית, הפנתה את ראשה לאחור ושאלה "ככה?". היא הייתה בטוחה שהוא כבר מזמן נמס לשלולית לרגליה, אבל הוא רק נעמד מאחוריה, משך במותניה, מעמיק את הקשת בגבה. הוא פישק את רגליה עם רגלו עד שהייתה בפישוק רחב למדי. רק אז העביר ליטוף ארוך מעורפה ועד תחילת ישבנה, "בדיוק ככה". היא ידעה שהם נותנים ביחד חתיכת שואו. ובאמת, היא ראתה בזוויות עיניה זוגות ויחידים, לוקחים משקה, מתנועעים עם המוזיקה, מתמקמים בקרבת מקום לצפות במתרחש. זה הדליק אותה יותר משחשבה. הידיעה שהיא עושה משהו כל כך סקסי, כל כך שובב, כשכל הזרים האלו מסתכלים עליה ומפנטזים, העלתה את רמות הגירוי שלה לגבהים חדשים.

הוא נתן לה לחכות, הממזר. הוא העביר את קצוות השוט על גבה ועל ישבנה, גורם לה לתהות בכל פעם שהמגע מתעכב, האם השוט כבר הורם וצפויה לנחות עליה מכה. כל הציפייה הזו לא עמעמה את גודל ההפתעה כשהוא באמת הצליף בה. היא נשפה את כל האוויר שלא ידעה שאצרה בתוכה. זו לא הייתה מכה כואבת במיוחד, יותר כמו צביטה מענגת שהתפשטה במעגלים מהנקודה בה פגע. לא היה לה זמן להחליט אם זה באמת כאב או לא, כי הצלפות זהות נחתו על ישבנה בסדרה קצרה, כשהקצוות מבעירים כל פעם אזור אחר. היא החזיקה חזק בטבעות, עם עיניים עצומות, העולם מצטמצם למוזיקה שרעמה סביבה ולתחושות שעלו בה כל פעם שהשוט עלה וירד.

אלוהים, זה עשה לה את זה. השילוב של הקצב המטורף, הקהל שנאסף סביבם והבחור הזר והנאה ביותר שמימש לה פנטזיה כמוסה בלא יודעין, הטריף אותה ואת גופה. היא הרגישה את הרטיבות שלה מתפשטת, את הפטמות שלה זקורות. היא הרגישה בתנועות הקטנות שעשתה בניסיון לספק חיכוך לדגדגן התפוח שלה. הישבן שלה עלה מעצמו כלפי מעלה, מבקש עוד מהעינוי המתוק.

הזר שלה, כפי שהחלה לכנות אותו בראשה, עיסה את הישבנים שלה. היא גרגרה כמו חתולה, מנסה להתחכך בו מבלי להוריד את הידיים מהטבעות. הוא התכופף אל אוזנה, "אנחנו במועדון, זוכרת?". היא פקחה את עיניה, מודעת מחדש לצלליות של האנשים סביבה. "רוצה לגמור? הם לא יידעו." אלוהים, היא רצתה. לא היה לה מושג איך הוא מתכנן לגרום לזה לקרות, במיוחד בהתחשב בעובדה שהייתה לבושה ותכננה להישאר ככה. כל מה שיכלה לחשוב עליו הוא שהיא הפכה כולה לתשוקה נוזלית. היא מעולם לא הייתה מודעת לקצות עצביה במידה כזו. כל חושיה התחדדו. היא הינהנה. הוא נישק בתשובה את כתפה החשופה, ממלמל משהו שנשמע כמו "ילדה טובה”.

הפעם הוא לקח יותר תנופה והתמקד בקצב קבוע – מכה לישבנה הימני, מכה לשמאלי ומכה ביניהם. הקצוות הארוכים חדרו בין רגליה, מכים על פתחה. היא בקושי עמדה על רגליה, התחושות היממו אותה. הכאב התמזג לחלוטין עם העונג ועם ההזדקקות הנואשת להקלה. זה כאב, למען האמת, יותר משחשבה שזה ייכאב, אבל ברגע שהשוט ניתק ממנה, היא מצאה את עצמה מייחלת למגע מחודש. כל הווייתה התרכזה בנקודה פועמת בין רגליה. "עוד עשר" שמעה את קולו רועם מבעד לצלילים. היא לא הצליחה לספור, לא ניסתה. ההצלפות האחרונות היו הכואבות ביותר, הן התפזרו על כל ישבנה באחידות, גורמות לכל גופה לבעור. היא חשבה שהיא תשתגע כשבבת אחת הן עצרו והוא משך אותה לעמידה, נצמד אליה, מקרב אותה לקיר. הגוף שלו עטף אותה, כיסה אותה מעיניי הצופים וידו נשלחה בינה לבין הקיר. המוזיקה בלעה את הצעקה שלה כשהוא לחץ את שורש כף ידו אל הדגדגן שלה. הוא עיסה אותו בשתי אצבעות דרך שכבות הבגדים והיא התפרקה סביבו. נשענת עליו, רועדת, גונחת את הפורקן המתוק שלה, הכאב הד רחוק ברקע.

היא השעינה עליו את ראשה, לא מסוגלת לזוז, ואמרה לו בצרידות "טעמתי, רוצה עוד".