חמושה במשקפיים ובילדונת: תערוכה "אני והסלפי שלי"

אני והבכורה (שש וחודש) ביקרנו במוזיאון תל אביב לאומנות בתערוכת "אני והסלפי שלי", וזכינו בזמן איכות מגבש, כייפי ומלמד

20160201_114027

 

ניצלנו הזדמנות בה נאלצנו להגיע למרכז באמצע היום, הברזנו מהעבודה (אני) ומכיתה א' (איילת-חן) והגענו לתערוכת "אני והסלפי שלי" שבמוזיאון תל אביב לאומנות.

בדרך, ברכבת, לימדתי את הילדונת מהו סלפי. היא מצלמת סלפי כבר שנים, היא רק לא ידעה שיש לזה שם מיוחד. אחרי שהתנסנו בכמה צילומי סלפי, ודיברנו על סוגי מוזיאון שונים ומהן תערוכות – הרגשנו מוכנות לעיר הגדולה ולתערוכה האינטרקטיבית.

20160201_114528

איילת-חן מייד נכנסה לעניינים. בניגוד אליי היא דווקא אוהבת מאוד לראות את עצמה בתמונות. (ובצדק – הילדה פוטוגנית). כך שהיא שמחה לצלם את עצמה ולהופיע על המסך הענקי, וניסתה שוב ושוב עד שהיתה מרוצה עד בלי די מהתמונה.

גם נקודות אחרות בתערוכה שבו את לבה: אזור בו היא צולמה מכמה מצלמות במיקומים וכיוונים שונים, מראות מעוותות, מבט בבריכה של נרקיסוס, קלידוסקופים ועוד.

hg

שתינו נהננו עד מאוד לשחק עם התמונות שלנו, במספר עמדות היו אפשרויות משחק שונות, שהיוו שעשוע גם לה וגם לי.

20160201_115216

תוך כדי הנאה היא גם למדה דבר או שניים, למשל על פיקסול של תמונות, על ההבדל בין סלפי לבין דיוקן עצמי, ועל אומנים שונים שציירו את עצמם בצורות שונות מאוד.

Untitled

המסר העיקרי של התערוכה – רדידותו של הסלפי, זמינותו המוגזמת, האהבה העצמית והאנוכיות שהיא יוצרת – עברו לה מעט מעל הראש. היא רק בת שש, ואנחנו מטפחים את בטחונה העצמי. במובן הזה התערוכה מתאימה בעיקר לבני הנוער המאוהבים בצילומי הסלפי, והיא מעבירה את המסרים באופן מעודן אך ברור.

עם זאת האינטרקטיביות של התערוכה (וזמינותם של שרפרפים כדי שהילדים יוכלו גם הם להנות) תתאים לילדים מגיל שלוש ומעלה, וגם מבוגרים ימצאו בה תענוגות.

20160201_120325

וככה מספרת איילת-חן, בת השש:

היה לי כיף מאוד. הכי מעניין וכיף היה להצטלם בסרטון עם הדיוקן של פרידה קאלו כאילו אני מציירת אבל לא מציירת באמת. אני מאוד אוהבת לצלם את עצמי בסלפי. 

95

 

לאחר שעברנו כל פינה ופינה בתערוכה, בלי לדלג על דבר, החלטתי שלמרות שזמננו קצר נציץ מעט גם בשאר המוזיאון.

איילת-חן מציירת נהדר ולומדת חוג אומנות, והיא שמחה מאוד לראות תמונות תלויות בתערוכה, ושתינו נהנו עד בלי די מהחדרים המינאטורים.

לסיום היא אמרה לי תודה שאני שולחת אותה לחוג אומנות ושלקחתי אותה למוזיאון, ושאולי יום אחד גם הציורים שלה יוצגו שם (כנראה שהולך לנו טוב, עניין חיזוק הביטחון העצמי שלה).

אני יצאתי במסקנה שאנחנו צריכות לבלות יותר זמן תרבותי יחד, למרות שמגורינו בפריפריה ושלושת אחיה הקטנים קצת מקשים על כך.

20160201_125408

כל הפרטים הטכניים על התערוכה כאן.