הבלוג של אורלי פינקלמן

רק אם נשוט נגיע

חובבת מסעות, סוסים, מוסיקה וספרים, לא בהכרח בסדר הזה. בארץ מחברת חיבורים (כלומר מגייסת מנהלים עבור אירגונים), בחו"ל מספרת סיפורים או - בפשטות - מדריכה טיולים בחברה הגיאוגרפית. ברוכים הבאים למסעות החיים שלי.

עדכונים:

פוסטים: 25

החל מאוקטובר 2018

אנחנו משקרים לעצמנו ובמקום לצאת מהכלא שהמסיכה שלנו כופה עלינו, אנחנו דוחפים את עצמנו עמוק יותר פנימה, שחס וחלילה לא נגלה מה יקרה כשנאמר לעצמנו את האמת.

09/04/2019

הייתי בת 15 והתכוננתי בהתרגשות אדירה לטיול של התנועה להר הגבוה בסיני. ג’בל מוסא וסנטה קתרינה היו בשבילי הסמן למקום נחשק שאני חייבת להגיע אליו, בגלל האתגר, בגלל הקושי, בזכות היופי נורא ההוד. לא נסענו אז לחו”ל ואפילו את המילה טרק עדיין לא הכרתי. מחוזות החפץ שלנו היו המסלולים הכי מאתגרים בארץ – מטיפוס על החרמון, דרך הזוויתן והיהודיה (כשעדיין נהגו לקפוץ מגובה 10 מ’ אל הבריכה ולא היה שביל שעקף את המפל) ועד סיני, שנחשבה אז לחלק בלתי נפרד מהארץ, ועדיין היינו תמימים להאמין שלעולם לא יחזירו אותה, מה פתאום שיחזירו, הרי ראש הממשלה הוא בגין והוא לעולם לא יחזיר שטחים.

שבת אחת, קצת לפני הטיול, הורי נסעו לאנשהו וביקשו ממני להשגיח על אחותי הקטנה. אחיות קטנות, וזו כידוע עובדת חיים מוצקה ובלתי ניתנת להפרכה, הן מעצבנות ומציקות עד שהן גדלות והופכות לחברות הכי טובות שלך. מה, זה לא ככה אצל כולם? טוב, לא משנה. בכל אופן, כל מה שעניין אותי היה שנ”צ ועד היום אני לא מבינה למה היא לא יכלה להיכנס למיטה ולישון צהריים בשקט. במקום זה, היא ניסתה להעיר אותי, וכשזה לא הצליח היא יצאה לחצר, לקחה סולם, השעינה אותו על החלון שלי וטיפסה כדי לעצבן אותי מבחוץ. והיא באמת הצליחה לעצבן אותי, כי היא נפלה מהסולם ושברה את היד והתגובה ההגיונית והמתבקשת של אבא שלי היתה להודיע לי שאני לא יוצאת לטיול לסיני.

הולכת על הקצה ובודקת גבולות. חוף קריה ווריסי, יוון

הולכת על הקצה ובודקת גבולות. חוף קריה ווריסי, יוון

היה הרבה יותר נוח לשקר לעצמי

זו לא היתה הפעם הראשונה וגם לא האחרונה שהוא ניצל כל תירוץ אפשרי כדי למנוע ממני לצאת לטיולים. כן, כן, אני יודעת, מאחורי כל זה הסתתר פחד גדול שמא יקרה לי משהו, ואהבתי לספר לעצמי שהוא ממש דואג לי מרוב אהבה, אבל רבאק, היום אני יודעת שזה לא תירוץ ושסתם שיקרתי לעצמי. ככה לקצץ את הכנפיים לילדה שלך? זה בלתי נסלח. לג’בל מוסא, אגב, מעולם לא הגעתי, למרות הספקתי לטייל בסיני פעמיים או שלוש לפני שהחזירו אותה סופית.

החיים שלי הם מסע ארוך של למידה וצמיחה, והיום אני מפצה את עצמי בגדול על כל הטיולים שלא יצאתי אליהם תחת המשטר הקפדני של אבי.

ההתעניינות שלי במסעות מתפתחת מאז לכיוונים שונים: זה התחיל בתשוקה האדירה להכיר כל שביל בארץ, המשיך ביציאה לטיול הגדול של אחרי הצבא, טיולים בעולם, מלכת המדבר, קורס מדריכים והדרכת טיולים בחברה הגיאוגרפית, והיום משתלבת בזה הסקרנות האדירה לחיבור בין הטבע ובין המסעות הפנימיים שכל אחד מאיתנו עובר, בין אם הם מסעות בעולם הגדול או מסעות התפתחות אישית או התפתחות קריירה.

מי שעוקב אחרי כבר יודע שהמיזם החדש שאני שותפה בו (בנוסף לעסק של שירותי הגיוס וההשמה ובנוסף להדרכה בחברה הגיאוגרפית) עוסק במסעות מהסוג האחרון.

החיוך שלי לא משקר. לימני, יוון, אחת העיירות החביבות עלי בעולם כולו

החיוך שלי לא משקר. לימני, יוון, אחת העיירות החביבות עלי בעולם כולו

תכל’ס, ענת קלו לברון

זה מביא אותי לקרוא ספרים שעוסקים בתחום, חלקם ספרים שלא הייתי בוחרת לקרוא לעולם אלמלא הייתי סקרנית לגבי התחום או אלמלא היתה לי ההזדמנות לקבל אותם לסקירה במועדון הקוראות של סלונה. החביב מביניהם הוא הספר האחרון של ענת קלו-לברון, והוא חביב כי הוא כתוב כמדריך משעשע ומלא כנות לשיפור עצמי מתמשך.

תכל'ס, תפסיקי לשקר לעצמך, את טובה כמו שאת

התובנה המרכזית שאני לוקחת מהספר היא זו: כמה אנחנו משקרים לעצמנו, ואפילו מסרבים להודות בזה, למרות שהשופט הוא אנחנו בלבד ואין סיכוי שנשלח את עצמנו לכלא. אז אנחנו משקרים לעצמנו ובמקום לצאת מהכלא שהמסיכה שלנו כופה עלינו, אנחנו דוחפים את עצמנו עמוק יותר פנימה, שחס וחלילה לא נגלה מה יקרה כשנאמר לעצמנו את האמת.

קלו לברון, ייאמר לזכותה, לא מסתירה את העובדה שהיא משקרת לעצמה, היא חושפת בפנינו גם את השקרים וגם את הדרך שלה להתעמת איתם. המסקנה היא תמיד זהה: אנחנו מרוויחים לא מעט כשאנחנו משקרים לעצמנו, עובדה שאנחנו עושים את זה, אבל נרוויח הרבה יותר מלומר לעצמנו את האמת – זוהי הדרך היחידה לשבור את המעגל שאנו נמצאים בו ולהתחיל לצמוח באמת.

הקלילות, ההומור והכנות של הספר הופכים אותו למאוד קריא, ויחד עם זאת, ללא תירגול מעשי של הכלים המוצעים, הידע מתאייד ומתנדף כמו ביום חם במדבר. לזכותה של קלו לברון ייאמר שבסוף כל פרק היא נותנת תרגיל שאם רק רוצים, קל ליישם אותו, אבל אני, אם לא הבטחתי למישהו ליישם למידה חדשה, אם אין מישהו חיצוני שהלמידה שלי תגרום לו סיפוק, לא מנסה אפילו לתרגל.

סליחה, אני אומרת לעצמי, לא יכולה עכשיו, אולי אחר כך, ואז אחר כך עובר ואני שוכחת כי בין כל מטלות היומיום, רק מה שאני מבטיחה למישהו אחר אני גם מקיימת. עצמי כנראה לא מספיק חשובה כי אני יכולה להבטיח לעצמי עשרות הבטחות מדי יום (היום אסדר את ערימת הבגדים שהשלכתי על הכסא ליד המיטה! היום אשתה פחות קפה! היום אקבע לעצמי תור לרופא! היום אכתוב את הפוסט על הספר הזה! אופס, את זה דווקא קיימתי, אבל כמה דחיתי את זה, אינעל ראבי).

היא ממש מעצבנת, הקלו לברון הזאת. גם יודעת לכתוב, גם מקדישה את הזמן לתווך כל מיני שיטות שניסתה בעצמה לקוראים וגם עושה את זה בשנינות ובחשיפה לא מבוטלת של החולשות שלה. לפעמים החשיפה הזו נראית מוגזמת, כאילו היא עונדת בגאווה את החסרונות שעדיין לא נפטרה מהם בדרך להיות הגירסה הכי טובה של עצמה, ונראה שהיא ממש גאה בכך שאינה מתביישת לחשוף כמה היא לא מושלמת, אבל גם כשהיא הכי מעצבנת, בא לי להיות חברה שלה ובא לי שהיא תצטרף אלי לאחד המסעות שלי ושתפזר קצת מאבקת הפיות הזאת שלה על כל המשתתפים.

תכל’ס – איך להיות הגירסה הכי טובה של עצמך. ענת קלו לברון, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר

עוד מהבלוג של אורלי פינקלמן

תצוגה מקדימה

רק אם נשוט נגיע

סדנה אחת של כתיבה, זה מה שהיה דרוש לי כדי לחבר את החלקים של הפאזל ולהבין איזה מין בלוג אני הולכת לכתוב. שנים שאני הופכת ברעיון הזה, מעלה אותו לדיון ביני לבין עצמי ומבטלת אותו כלעומת שבא: באמת, מה כבר יש לך לומר? ואז, סדנה אחת...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

הספרים שאיש כבר לא יקרא בהם, לעולם

לפני 13 שנים בדיוק, אחרי לילה של נסיעה ברכבת מקייב לאודסה, ואחרי שפגשנו את הלוחשת לכלבים בפעם הראשונה, כתבתי ביומן: "הבוקר הגענו לאודסה בערך בשבע, על הרציף כבר חיכה לנו איגור, המלווה שלנו מטעם העמותה (...) אי אפשר להגיע לבית...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

לא תמיד חלומות מתגשמים. מי אמר שזה רע?

יש משהו בסיפורי החלוציות ואנו באנו והקמת המדינה שעד היום מעביר בי רטט. סבא וסבתא שלי הקימו את קיבוץ דן בעמק החולה, אימי נולדה שם וגם אני, אבל לא גדלתי שם, אלא במושב מבוסס במרכז הארץ, שפעם, כשהייתי ילדה, עוד היה לנו משק ועבדתי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה