הבלוג של אורלי פרוינד

אישה ילדה

בת 48, אמא לשלושה ילדים טל בת 23 שי בן 20 ואיתי בן 11 כולם בחינוך ביתי. עברתי פגיעה מינית קשה בילדות מגיל 5 עד 20, עברתי הליך משפטי ארוך - 14 שנה עד להרשעה. פעילה שנים רבות כדי לסייע לנפגעים ונפגעות מינית בילדות לעבור את ההתמודדות... +עוד

בת 48, אמא לשלושה ילדים טל בת 23 שי בן 20 ואיתי בן 11 כולם בחינוך ביתי. עברתי פגיעה מינית קשה בילדות מגיל 5 עד 20, עברתי הליך משפטי ארוך - 14 שנה עד להרשעה. פעילה שנים רבות כדי לסייע לנפגעים ונפגעות מינית בילדות לעבור את ההתמודדות עם כמה שפחות קשיים, ולחסוך מהם את התלאות שעברתי. בשלוש השנים האחרונות אני משקיעה בעמותה שהקמתי המעניקה טיפול נפשי קבוצתי ופרטני משמעותי לגברים ונשים שעברו פגיעה מינית בילדות- "עמותת יחד מחושך לאור". אני מאמינה שאנחנו הנפגעים והנפגעות יכולים ליצור לעצמנו חיים שיש בהם שמחה סיפוק ומימוש הפוטנציאל על אף ולמרות הפגיעה. אני מקדישה את חיי כדי לאפשר לנפגעים ונפגעות לקבל את הסיוע הנפשי שכל כך דרוש כדי לעבור תהליך משמעותי של צמיחה. אני אוהבת את החיים, למדתי מתוך הסבל להנות גם מהדברים הקטנים, אני עדיין ילדה בהרבה מובנים ולמדתי לאהוב את החלק הזה שבי - הילדים שלי מאוד מאוד אוהבים ואהבו את זה :) למי שרוצה לפנות אלינו לקבלת טיפול נפשי משמעותי פרטני או קבוצתי: http://www.fromdarknesstolighttogether.org/ או לפלא 054-4789690

עדכונים:

פוסטים: 8

עוקבים: 4

החל ממאי 2016

כאישה שנפגעה מינית לאורך כל הילדות, כאמא, מה הייתי רוצה לשבת עם כל ההורים בעולם… וההורים לעתיד ולזעוק שיבינו עד כמה יש להם את היכולת לעזור לילדים שלהם בצורה משמעותית במידה ונפגעו מינית, הסיכוי שזה יקרה ממש לא קטן. אחד לחמישה ילדים נפגעים מינית בילדותם. כתבתי לכם קצת מרחשי ליבי…..

14/10/2017

מאחורי הצחוק והחיוכים של כל כך הרבה ילדים מסתתר אסון גדול, ככה זה היה אצלי.

זה לא שאני לא יודעת שכל כך הרבה ילדים נפגעים יום יום, שעה שעה, חוויתי גם על בשרי, אבל לפעמים מצטברים עוד ועוד סיפורים כל יום וזה מכה בי כאילו נודע לי על ממדי התופעה לראשונה.

אני נזכרת בזמן שהפכתי לאימא, איך עצם היותי אימא העלה בי את כל זיכרונות הפגיעה, נזכרת בחרדה העצומה לטולי שלי ואחר כל גם לשי ולאיתי. אני יודעת שלא תמיד אפשר למנוע פגיעה אבל בטוחה גם בחוויה שלי כילדה שנפגעה שניתן ליצור את הקרקע בה הילדים יספרו לנו על הפגיעה.

איך אתם מצפים שילדים יספרו דברים רעים שעושים להם “אנשים טובים” בתוך המשפחה?

איך מצפים מילדים לספר על קרוב משפחה שפוגע אם כל כך הרבה הורים משקיעים את מרבית הקשר שלהם עם הילדים סביב שיעורי בית, לימודים, ציונים, בסידור החדר ובכל מיני דברים שוליים, דברים של שוטרות, “חינוך”.

איך הילדים יספרו אם הם כל כך רוצים להיות טובים כדי להיות נאהבים וכל כך פוחדים מלהיות נאשמים?

איך הם יספרו אם הם יודעים ללא מילים ש”משפחה” היא דבר קדוש שאסור אסור להרוס?

איך הם יגידו שלא נעים להם אם זה “לא יפה” לא לרצות חיבוק, או צביטה בלחי או נשיקה? כי סבא ייעלב, כי הדוד ייעלב,  כי… כי…

איך הם יספרו כשיותר מידי הורים מצפים מהילדים שלהם לשלמות, להצלחה במה שנראה בעיניהם כהצלחה, כשהתגובות לאי הצלחה כל כך קשות ומקטינות…. איך?

Presentation1

אם אתם רוצים שיהיה פירור של סיכוי שהילדים שלכם ירגישו שהם יכולים לספר לכם מה שקרה להם גם כשהם מרגישים אשמים ורעים כמו שאני הרגשתי, תתחילו לרקום מערכת יחסים אחרת איתם כבר מגיל צעיר, דברו איתם על דברים שהם אוהבים, פטפטו איתם לפני השינה, ספרו להם על עצמיכם כשהייתם ילדים, תסבירו להם שוב ושוב שלא משנה מה אתם אוהבים אותם ותעזרו להם בטוב וברע, שאתם רוצים שידעו שתמיד תמיד תרצו לשמוע מה קורה איתם, כשאתם שואלים איך היה היום והילד שלכם אומר – “כייף”, אל תסתפקו בזה, שאלו מה היה כייף.

אני תמיד אמרתי לילדים שלי שכל דבר שהם מספרים לי אני לא אעשה כלום בלי רשותם, וקיימתי.

אמרתי להם שאם מישהו אומר להם לשמור סוד שיגידו בסדר, שיספרו לי, ושאני לא אגלה.

אמרתי להם שאני לא מפחדת לשמוע כל דבר, אמרתי שאני ארצה להיות איתם גם אם יעשו דברים “רעים”.

הילדים שלי יודעים מגיל צעיר שנפגעתי, מעולם לא הסתרתי אבל גם לא הושבתי אותם וסיפרתי, המידע טפטף לפי הצרכים שלהם ובהתאם לגיל, הם מעולם לא הרגישו שיש איזושהי עננת ערפל ודברים מפחידים ולא ידועים.

יש לי עוד הרבה הרבה מה לומר וזה ממש בקצרה, נכון שאי אפשר למנוע את כל הפגיעות אבל אפשר להכין את הקרקע לגילוי מוקדם, גילוי מוקדם משמעו טיפול מוקדם וסיכויי שיקום טובים יותר.

פגיעה מינית בילדים הורגת את הנפש, היא יכולה להרוג גם את הגוף, הקושי לחיות עם השלכות הפגיעה הוא כל כך בלתי נתפס עד שלפעמים הבחירה היחידה שנותנת תקוה לגאולה מהייסורים היא הבחירה במוות.

ולכם כל המקיפים את הפוגעים אני יכולה לומר, יש לכם אחריות כבדה על הכתפיים, הכחשה ואו התעלמות מהפגיעה הם כמו חרב שהורגת, אמנם הפוגע אחראי לפגיעה עצמה אבל אתם אחראים לתוצאות, אחד הדברים הכי הכי מהותיים בסיכוי לשיקום היא ההכרה בפגיעה והתמיכה בנפגעים

כאשר המשפחה בוחרת להתעלם או להכפיש את הנפגעת היא גוזרת עליה כאב וסבל ולפעמים אפילו מוות כתוצאה מהתאבדות שלרוב היתה נמנעת אם המשפחה היתה תומכת בנפגעת.

ואנחנו הנפגעות והנפגעים – שרדנו את התופת, אפשר לחיות אחרת, אפשר לעשות שינוי על אף ולמרות הכל. קבלו עזרה, לכו לטיפול ותבחרו בחיים.

חיבוק גדול

אורלי – עמותת יחד מחושך לאור

054-4789690
לדף הפייסבוק https://www.facebook.com/childabusesupport/
לאתר https://www.fromdarknesstolighttogether.org

עוד מהבלוג של אורלי פרוינד

תצוגה מקדימה

הבת שהצילה את אמא שלה או האמא שהצילה את בתה?

ועוד קצת על עצמי.......הכרתי את יוסי בן זוגי בינואר 1990, רק חודש אחרי שהכרנו פתאום לא יכולתי ללכת וגילו שיש לי גידול ענקי בגזע המוח. יוסי לא ידע על הזוועות שעברתי מגיל כל כך צעיר עד לא מזמן וגם אני כאילו לא ידעתי. כשהשתחררתי...

תצוגה מקדימה

להיות אישה שנאנסה כילדה ולהגיש תלונה במשטרה.

בגיל 4 הייתי ילדה רגילה. הכרתי דברים שילדים מכירים. בסביבות ארבע או חמש התחלתי לעבור פגיעה מינית קשה ואכזרית. כל מה שידעתי רגע אחד לפני לא היה עוד, כל מה שהייתי רגע אחד לפני לא התקיים יותר. זה כאילו בבת אחת הפכתי למשהו אחר...

תצוגה מקדימה

מתפלאים כשסוד על פגיעה מינית מופיע פתאום באיחור?

אני והסוד שלי חיינו יחד 26 שנה ונפרדנו! כמה זמן אתם חייתם עם הסוד שלכם? מי שמכיר אותי יודע שנאנסתי מגיל 5 עד לפחות 20, אחת השאלות ששואלים ושאלו אותי כמעט בכל מקום שאני מדברת, בני נוער, רופאים, פרקליטים, שופטים, בחקירה במשטרה........

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה