הבלוג של אורלי פרוינד

אישה ילדה

בת 50, אמא לשלושה ילדים טל בת 23 שי בן 20 ואיתי בן 11 כולם בחינוך ביתי. עברתי פגיעה מינית קשה בילדות מגיל 5 עד 20, עברתי הליך משפטי ארוך - 14 שנה עד להרשעה. פעילה שנים רבות כדי לסייע לנפגעים ונפגעות מינית בילדות לעבור את ההתמודדות... +עוד

בת 50, אמא לשלושה ילדים טל בת 23 שי בן 20 ואיתי בן 11 כולם בחינוך ביתי. עברתי פגיעה מינית קשה בילדות מגיל 5 עד 20, עברתי הליך משפטי ארוך - 14 שנה עד להרשעה. פעילה שנים רבות כדי לסייע לנפגעים ונפגעות מינית בילדות לעבור את ההתמודדות עם כמה שפחות קשיים, ולחסוך מהם את התלאות שעברתי. בשלוש השנים האחרונות אני משקיעה בעמותה שהקמתי המעניקה טיפול נפשי קבוצתי ופרטני משמעותי לגברים ונשים שעברו פגיעה מינית בילדות- "עמותת יחד מחושך לאור". אני מאמינה שאנחנו הנפגעים והנפגעות יכולים ליצור לעצמנו חיים שיש בהם שמחה סיפוק ומימוש הפוטנציאל על אף ולמרות הפגיעה. אני מקדישה את חיי כדי לאפשר לנפגעים ונפגעות לקבל את הסיוע הנפשי שכל כך דרוש כדי לעבור תהליך משמעותי של צמיחה. אני אוהבת את החיים, למדתי מתוך הסבל להנות גם מהדברים הקטנים, אני עדיין ילדה בהרבה מובנים ולמדתי לאהוב את החלק הזה שבי - הילדים שלי מאוד מאוד אוהבים ואהבו את זה :) למי שרוצה לפנות אלינו לקבלת טיפול נפשי משמעותי פרטני או קבוצתי: http://www.fromdarknesstolighttogether.org/ או לפלא 054-4789690

עדכונים:

פוסטים: 9

עוקבים: 5

החל ממאי 2016

הייתי רוצה שיראו ויבינו את חוויית שמירת הסוד על הפגיעה המינית בעיניים שלי כנפגעת מינית קשה בילדות. רק כך השאלה למה לא סיפרת תרגיש מיותרת ורטורית כמו שהיא צריכה להיות.

23/05/2016

אני והסוד שלי חיינו יחד 26 שנה ונפרדנו! כמה זמן אתם חייתם עם הסוד שלכם?

מי שמכיר אותי יודע שנאנסתי מגיל 5 עד לפחות 20, אחת השאלות ששואלים ושאלו אותי כמעט בכל מקום שאני מדברת, בני נוער, רופאים, פרקליטים, שופטים, בחקירה במשטרה….. ועוד …. איך לא סיפרתי כשגדלתי… איך לא סיפרתי ליועצת…. לחברה…. למישהו….”כשהיית בת חמש היית קטנה אבל למה כשגדלת לא סיפרת?”
מה זה גדלתי בכלל? 15 זה גדלתי? 18 אולי?
כן, זאת המציאות, לא סיפרתי. זו ממש לא המציאות שלי בלבד, היא נחלתם של מרבית הנפגעים והנפגעות….. אי אפשר להסביר את ממדי הפחד המשתק שמציף רק מהמחשבה על האפשרות לספר. פחד האימים מהפוגע שהוא לא בהכרח ריאלי אלא מקורו בפחד הישן ההוא שהיה בזמן הפגיעה. הפחד מלהתמודד עם הבושה כשהיא הופכת בעקבות החשיפה למשהו ציבורי, להתמודדות מול אנשים אחרים ולא “רק” התמודדות פנימית חונקת. הפחד מהתגובות,  הצורך להתמודד עם תחושות האשמה האיומות שכל התעסקות עם הזוועות מהילדות רק מפיחה בהן עוד ועוד חיים.

לפחד מצטרפת האשליה שכל הזוועה פשוט תעלם אם רק אצליח לא לחשוב על מה שקוראים לו הילדות שלי, הרצון, הכמיהה לא להרגיש כדי שהסבל יפסק, האשליה שאם לא אתעסק בזה זה יעזוב אותי. אי אפשר להבין עד שלא חווים את זה.
אני קוראת כל הזמן תגובות של אנשים שמתפלאים, למה נפגעות ונפגעים פתאום נזכרים אחרי הרבה שנים.  אני רוצה שאנשים יבינו-
הכוח של מה ששומר את הסוד הוא עצום ובלתי ניתן לתיאור, הוא יותר גרוע מאלימות פיזית או אקדח שמכוון לרקה.

עם חשיפת הסוד צריך להמשיך לחיות אחר כך, להתמודד עם כל מה שהסברתי שמשתמע מחשיפה …… כל מי שסיפרה מתישהו על הפגיעה שחוותה זה קרה בגלל איזה שהוא אירוע, או ריח, או צליל, או סיטואציה שנתנה לרגע כוח להתגבר על כבלי הסוד. אצלי זו היתה ביתי הבכורה שנולדה ולא יכולתי לראות בדמיוני שהמפלץ שפגע בי יהפוך לפוגע בה. מישהי אחרת אולי לא יכלה לראות איך הפוגע שלה מתפרסם כדמות נערצת ואף אחד לא מכיר את הצד האפל שלו, מישהי אחרת אולי הצליחה להביא את עצמה לטיפול…. מישהי אחרת אולי היתה כל כך מיואשת מנטל הסוד הבלתי נסבל שמונח כמו מגהץ לוהט על הגרון, שברגע של משבר פרצה את המחסום. זה פשוט איום ונורא שאותה הפגיעה המינית המזוויעה יוצרת תגובות נפשיות שמשרתות את הפוגעים ומגינות עליהם, וככל שהפגיעה איומה יותר הם מוגנים יותר בגלל ההשתקה שהיא גוררת בעקבותיה.
אני רוצה שאנשים יפסיקו לשאול איך ולמה לא סיפרתי אלא יגידו כל הכבוד שהצלחת. אני רוצה שאנשים יגידו לכל מי שרק שומע או שומעת שגם אם הם עדיין לבד עם הסוד הם מוכנים לחבק לסייע להכיל ולחלוק איתם את הזוועות ושהם לא אשמים אם קשה והם לא יכולים – רק הפוגעים אשמים! הלוואי ויכולתי להראות לכם שכמעט רוב הנאנסים והנאנסות שומרים בסוד את מה שקרה להם ושהדבר היחיד הלא נורמאלי בסיפור הוא האונס ולא הסוד שנשמר. עכשיו אחרי שהשתחררתי מהעול אני מנסה לסייע לאחרים ואחרות באמצעות העמותה שיזמתי לקבל טיפול נפשי קבוצתי ופרטני משמעותי. לדף הפייסבוק שלנו- לחצו כאן   לאתר שלנו לחצו כאן

לסיום אני חייבת להוסיף, אני לא פונה בכעס והאשמה אלא במטרה לפקוח עיניים, להגיע אל הלב. אני מאמינה בטוב שקיים בבני האדם. אני יודעת שהשאלות נשאלות הרבה פעמים ממקום של בורות או ממקום של מי שלא נפגע וכך הוא מרגיש שאולי היה מגיב….. ברור לי שקשה לשנות דפוסי חשיבה – אבל זה אפשרי!  חשוב שוב ושוב להציף ולדבר.

ברור לי גם שמי שלא עבר או עברה פגיעה יתקשה להודות בזה שהאימה משתקת עד כדי כך, זה מפחיד ומאיים וקשה לעיכול כי זה מאיים על מי שיודה בזה, על מי שיש לו ילדים ואחים ואנשים שהוא דואג להם, זה מעורר מחשבה אולי אנשים סביבנו שאנחנו אוהבים שומרים בתוכם סוד נוראי שכזה…… הרבה יותר קל להאמין שלשמור סוד כזה זה נדיר….. ככה מרגישים יותר מוגנים ויותר בשליטה.

אני פותחת את ליבי וחולקת את הרהורי במטרה לעורר מחשבה ומודעות, במטרה לשקף לכם ולו במעט את איך שהדברים נחווים מנקודת ראות של נפגעת .

עוד מהבלוג של אורלי פרוינד

תצוגה מקדימה

רוצים לדעת איך מצילים ילדים?

אמא שלי התחתנה בגיל 18, בת למשפחה דתיה מרובת ילדים. כשהתחתנה היא הייתה אישה בגוף עם מנטליות של ילדה בת עשר, ככה היא מתארת את זה. בגלל שהתחתנה עם אדם עיוור המשפחה שלה החרימה אותה. הוריה, חמשת אחיה ואחותה הבכורה התנתקו ממנה ורק...

תצוגה מקדימה

אותי לא קושרים יותר!!!!

כן, גם את זה עברתי בחיים. לא מספיק שנאנסתי מגיל כל כך צעיר..... מגיל 5 אז גם כשכבר רק רציתי למות והייתי רק בת 16 כדי שהפגיעה תפסק הפסקתי לאכול.... הפסקתי לאכול כדי למות..... הגעתי למחלקת ילדים. שם במחלקה ראש המחלקה הזמין אותי אליו...

תצוגה מקדימה

ככה הייתי כשהגעתי להליך המשפטי שלי, ילדה בגוף של אישה

לפני הרבה שנים הזמינו אותי לתת עדות אישית בכנס זכויות הקורבן. קיבלתי הזדמנות להשמיע את קולי ואת קולן של נפגעות ונפגעים שלא רק שהם נאלצים לעבור בשערי הגיהינום כדי להתמודד עם הפגיעה בילדות, הם גם צריכים להתמודד עם קושי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה