הבלוג של Orit Zaidman

אורית זיידמן – "העוז לפרוץ"

מפתחת "שיטת OZ" - לניהול משברים אישיים, משפחתיים ופנים ארגוניים. השיטה נועדה לתמוך בעיקר במלווים את המשבר, ל"חוליה החזקה” לדוגמא: הורים לילד עם הפרעת קשב וריכוז, בן או בת זוג של אדם חולה, בני משפחה לנכים, פגועי נפש, בני זוג... +עוד

מפתחת "שיטת OZ" - לניהול משברים אישיים, משפחתיים ופנים ארגוניים. השיטה נועדה לתמוך בעיקר במלווים את המשבר, ל"חוליה החזקה” לדוגמא: הורים לילד עם הפרעת קשב וריכוז, בן או בת זוג של אדם חולה, בני משפחה לנכים, פגועי נפש, בני זוג לשותף בקריסה כלכלית, בן או בת הזוג של מתמכר,וכד'... דמויות אלה לרוב נעדרות תמיכה, שהרי עיקר המשאבים ותשומת הלב מופנים לנשוא המשבר( החולה, המתמכר, הפגוע, הלקוי וכו'). "שיטת OZ" ממקדת את הזרקור ל"תומכים שליד" שפוטניצאל הפגיעה בהם בעת התרחשות המשבר ולאחריו רב ומרחיק לכת בהשפעותיו. רציונל השיטה: בניית חוסן נפשי, רגשי ומנטאלי יאפשר להמשיך לחיות את החיים בזמן משבר מתוך חיוניות. השקפת העולם בבסיס השיטה: ניתן להפוך מצב של משבר לצמיחה אישית, משפחתית

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מינואר 2012

כי שינויים ב”לוח השידורים” של החיים, יכולים להיות מפחידים ומעצבנים

27/07/2012

מכירים את התחושה הזו של “ביטחון”?!

לדוגמה: הנה מתחיל להיות לנו נוח בעבודה, הדברים זורמים, יש לנו על מי לסמוך, הצוות נראה משפחתי ומגובש. מצאנו את ה”ביטחון”! ואז מכל מיני סיבות ונסיבות הקלפים נטרפים! המנהלת עוזבת, הצוות מתפצל, שיטת העבודה משתנה, יש קיצוצים… כל מיני כאלה דברים.

או למשל, הנה ירדנו 15 ק”ג, כבר יש לנו תכנית אכילה מסודרת, סדר יום קבוע, ספורט כמה פעמים בשבוע, ה”ביטחון” בידינו! ואז השגרה נשברת! יש אירוע משפחתי, היינו חולים עם חום גבוה, המנהלת עוזבת… ואנחנו נשברים, חוזרים להרגלים הישנים… והנה 20 ק”ג חוזרים.

ויש גם דוגמאות מעולם הכספים. כבר היה לנו הכל, והיה נראה שיהיה עוד יותר טוב, אנחנו “בטוחים”! ואז הבורסה נופלת, ה”בלונדיני” נופל, הדיכאון משתלט, החרדה לאבד הכל נוגסת, ולהתנהל לא ממש ידענו עוד לפניי, וכשאנחנו מחכים למכות… הן באות… ובצרורות.

אחרי “חיפוש עצמי” של שנים, עליות וירידות, אנחנו מרגישים שמצאנו את הייעוד. כן… זה בטוח יעבוד! הרי נולדנו לעשות את זה. ואנחנו מתחילים. עושים את כל הפעולות הנדרשות, מלאי “ביטחון”, הפעם, זה- זה! וכלום… נאדה… הכל מתאדה.

החופשה השנתית שתיכננו “מתוקתקת”, המקומות שמורים, המזוודות ארוזות, סדר היום בשבוע הקרוב ידוע וברור. “בטוח” יהיה מעולה! ואז הוא מקיא… או שיש לה 40 מעלות חום… הלכה החופשה… מישהו אחר “בטוח” יהנה.

והרי כל החוכמה היא, לקבל, לזרום, להודות על מה שיש, כי באמת כלום אינו מובן מאליו. להבין ששינויים, שבירת שגרה, עליות וירידות וגם קצת מחלות… הם החיים.או יותר נכון, חלק נכבד מהחיים.

והם רק שינויים!

אם ניתן להם כוח – הם ישלטו בנו.

אם נהיה עצובים בגללם – הם יגרמו לנו לחשוב שאנחנו מסכנים.

אם נכעס עליהם – הם יכעסו יותר ויביאו את כל ה”חברים” שלהם, שנראה באמת מה זה כשהם כועסים!

אז נכון, לפעמים קשה לנו להגיב מתוך קבלה.

לפעמים זה קשה לקבל שמה שקורה לנו, זה מה שצריך לקרות וזה הטוב ביותר עבורנו כרגע, גם אם איננו מבינים למה. כנראה יש לנו משהו ללמוד, כנראה מחכה לנו משהו טוב יותר בדרך.

פעם קראתי באיזשהו ספר שאין דבר כזה – לא! אם אנחנו מקבלים “תשובה שלילית” מהחיים לעיתים זה אומר: ”לא עכשיו”!

לעיתים זה אומר: “יש לי רעיון יותר טוב בשבילך”!

ולעיתים, זה פשוט לא!

אני מנסה (ואם להיות כנה… לא תמיד מצליחה…) להתרכז בלקבל את מה שיש.

אני מנסה להזיז הצידה את הרצון העצמי שלי ולהקשיב למה שבאמת נכון עבורי.

וכן, הרבה פעמים, יותר מדי פעמים בשנים האחרונות… זה ממש לא חופף! מה שאני רוצה ומה שאני מקבלת…

יחד עם זאת יש לי כ”כ הרבה דברים להודות עליהם, ומזל שאני כותבת, כי זה מאוד עוזר להבין את זה.

אולי אם אני אכתוב עוד קצת, אפילו אצליח ללמוד ליהנות מזה ?!

כי שינויים ב”לוח השידורים” של החיים, יכולים להיות מפחידים ומעצבנים. המזל הוא שאנחנו יכולים לבחור להתייחס אליהם כמעניינים, מאתגרים, מרגשים, פותחים הזדמנויות, ואולי גם מדרבנים לזוז מהמקום שד”ר סוס מכנה: “המקום הכי רע להיות – המקום לחכות”!

וכן, אני שוב ב”מקום לחכות”.

מחכה להשלים עם כל השינויים, מחכה שהתסכול מהשומנים יגבר על הכמיהות וההרגלים, מחכה שיגיעו הזמנות לציורים, מחכה שיזמינו אותי להרצות לפניי המון אנשים, מחכה שה”יקום” אלוהים או מה שזה לא יהיה יבין כמה אני מדהימה וינצל אותי לטובה…מחכה… מחכה…

כי יש לי סוג של בעיה, אני פועלת ב”פול – גז”, חופרת עמוק, משתמשת במלוא עוצמתי ואז אם לא קורה מה שקיים ברצון העצמי שלי… אני מתייאשת. נסוגה, נעלבת מהדבר הזה שנקרא “גורל”.

מה, הוא לא רואה כמה אני מתאמצת?! הוא לא רואה שליבי לבן?! רחמים… רחמים… עצבים… עצבים… פחמימות… פחמימות… חוסר כוח… והנה אני: ב”מקום לחכות”!

האמת, שכרגע… אין לי ממש כוחות לזוז מכאן. אבל נראה לי, שזה שסוף סוף, כתבתי על זה פוסט, זהו צעד קטן לאנושות, צעד גדול עבורי!

אשמח לשמוע, לקרוא אתכם. עצות, הזדהויות, סתם שאתם “מקשיבים”…

להתראות בפוסטים הבאים :)

עוד מהבלוג של Orit Zaidman

תצוגה מקדימה

מודה אני

כבר שנים רבות שאני צועדת בשבילי עולם ה"התפתחות האישית", ה"העצמה הפנימית". עברתי כמעט כל דבר אפשרי: זה התחיל ממקום מאוד מיסטי, עבר לפסיכולוגי, אישי, קבוצתי, ובשנים...

תצוגה מקדימה

משפחה בהפרעה מפספסת הפרחה

איזה כיף זה פסטיבל כדורים פורחים? מחזה מרהיב, יחסית נדיר, של עוצמה ושילוב של טבע ויצירת אדם. כל כך רצינו לתת לילדינו ולעצמינו חוויה שונה. אז ה"בלונדיני" חיפש ומצא "דיל" נפלא של ארבעה כרטיסים במחיר מיוחד לפסטיבל ב"פארק...

תצוגה מקדימה

"מה זאת אהבה ?"

♥ אחרי כ- 10 שעות צירים, "הבלונדיני" מתבונן בי בדאגה. המיילדת מעודדת אותי: "הנה, עוד דחיפה אחת אחרונה, הוא בחוץ, יש לו מלא שיער... "ג'ינג'י?! טוב , פשוט נורא בהיר... יאללה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה