הבלוג של Orit Zaidman

אורית זיידמן – "העוז לפרוץ"

מפתחת "שיטת OZ" - לניהול משברים אישיים, משפחתיים ופנים ארגוניים. השיטה נועדה לתמוך בעיקר במלווים את המשבר, ל"חוליה החזקה” לדוגמא: הורים לילד עם הפרעת קשב וריכוז, בן או בת זוג של אדם חולה, בני משפחה לנכים, פגועי נפש, בני זוג... +עוד

מפתחת "שיטת OZ" - לניהול משברים אישיים, משפחתיים ופנים ארגוניים. השיטה נועדה לתמוך בעיקר במלווים את המשבר, ל"חוליה החזקה” לדוגמא: הורים לילד עם הפרעת קשב וריכוז, בן או בת זוג של אדם חולה, בני משפחה לנכים, פגועי נפש, בני זוג לשותף בקריסה כלכלית, בן או בת הזוג של מתמכר,וכד'... דמויות אלה לרוב נעדרות תמיכה, שהרי עיקר המשאבים ותשומת הלב מופנים לנשוא המשבר( החולה, המתמכר, הפגוע, הלקוי וכו'). "שיטת OZ" ממקדת את הזרקור ל"תומכים שליד" שפוטניצאל הפגיעה בהם בעת התרחשות המשבר ולאחריו רב ומרחיק לכת בהשפעותיו. רציונל השיטה: בניית חוסן נפשי, רגשי ומנטאלי יאפשר להמשיך לחיות את החיים בזמן משבר מתוך חיוניות. השקפת העולם בבסיס השיטה: ניתן להפוך מצב של משבר לצמיחה אישית, משפחתית

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מינואר 2012

בשנים האחרונות הבנתי שהערך החשוב ביותר לחיים הוא האהבה. בכל מפגש שלי עם החיים, אני משתדלת לפעול מאהבה. כן, אני אנושית… לפעמים אני גם שונאת, מקללת, נופלת רגשית, צורחת על היקרים לי ביותר ונורא שיפוטית… אך רוב הזמן, הלב שלי בעיקר מלא ברגש הזה, המופלא.

14/02/2014

♥ אחרי כ- 10 שעות צירים, “הבלונדיני” מתבונן בי בדאגה.

המיילדת מעודדת אותי:

“הנה, עוד דחיפה אחת אחרונה, הוא בחוץ, יש לו מלא שיער… “ג’ינג’י?! טוב , פשוט נורא בהיר… יאללה אורית, מאמץ אחרון!”

אני באפיסת כוחות, מגייסת את שארית האנרגיות שבי, ודוחפת! (בעיקר מהעיניים…)

ואז אני מרגישה את זה, כאב מטורף! כדור ענק, ואז כתף, ועוד אחת וכולו מחליק החוצה. ה”חייזר” הבכור שלנו. “השוער”…

17 שנה של אושר צרוף, נחת, התפעלות ממנו, התפעמות.

רגעים מרגשים מלאי צחוק, בכי, דאגה, אחריות, ביטול עצמי, וחזרה אל עצמי.

אהבה!

♥ הערב ירד. עשינו כבר אמבטיה.

ריח של כביסה לתינוקות עולה מהאוברול שלה. נמהל בשמפו ושמן הגוף. חודר לנחיריי וממלא אותי תחושת

סיפוק אדירה.

כבר אכלה, שתתה את כל הבקבוק. אפילו עשתה “גראפס” מהר! “החתולה” הקטנה שלנו.

היא בזרועותיי, אני מנענעת אותה, מרגישה אותה חודרת אליי, מתחת לעור. תחושה שאנחנו אחת.

כל כך הרבה פעמים עוד ארגיש זאת בהמשך.

היא ממוללת את שפתיי, דוחפת אצבע קטנה לאפי, מנסה “להפוך” לי את שערות הגבה (אני משתגעת מזה).

מזה מתפתח בהמשך “טקס הפרידה” שלנו בגן.

היא אצילית, נראית כמו פיה זהובה.

היא ילדותי השנייה.

אני לומדת כל יום להבין מה שלי ומה שלה. והיא ה”מורה” הכי טובה.

אהבה!

♥ אנחנו כבר אוטוטו… 25 שנים ביחד! חצי יובל.

יותר שנים שאני איתו מאשר חייתי עד שהיכרתי אותו. “הבלונדיני” שלי.

גם 25,000 עמודים לא יכולים להכיל את המסע המשותף שלנו בחיים האלה.

וזכינו. כל כך זכינו… לא שהכל מושלם… לא שהוא לא מטריף אותי…

החיים שלנו מורכבים פלוס…

ויחד עם זאת: הוא האיש של חיי. החבר הכי טוב שלי. ואני שלו.

האתגרים וההתמודדויות רק קרבו בינינו.

אני מי שאני היום, המון בזכות החיים לצידו.

הוא מפרגן, חם, מצחיק, נדיב, רגיש, מבריק. והחיבוק שלו הוא החיבוק הכי מנחם שאני מכירה.

וכפות הידיים שלו הכי יפות שראיתי בחיי.

קולטת כל מבט שלו. מכירה כל ס”מ בגופו. מבינה אותו וקוראת אותו עוד כשאני מתבוננת בו ישן.

ולא, זה לא משעמם לדקה!

זה מרגש, זה אינטימי, זו מתנה של זוגיות.

להרגיש שהלב שלי מתכווץ כאשר אני נכנסת הביתה והוא יושב, כבר עם משקפי הקריאה ומעט השיבה בצדעי שיערו ובזיפים בסנטרו…

אהבה!

♥ אני בקורס בצבא. סובלת כל דקה.

לא קיבלתי מה שרציתי (וזה בלשון המעטה).

שיעור ראשון משמעותי מחוץ ל”צמר גפן” בו גדלתי. אני אבודה.

הרחמים העצמיים מאיימים להכריע אותי.

עומדת כל ערב בתור אינסופי לשיחה הגואלת עם הבית. שפופה, נשענת על קביים, תוצאה של משאלת לב שהפכה למציאות פיזית הזויה…

אבא (ז”ל)  עונה לי: “כן ילדה”… אני רק בוכה… הקול שלו… כמה נחמה… גונבת עוד מספר רגעים של פורקן.

ואז הם באים בשבת. נסעו עשרות ק”מ, בחורף, גשם וקר. ציידנית מלאה כל טוב. אמא ארזה בתוכה את כל הצידה…תרתי משמע!

ובין כל המטעמים מגיחה עוגה, עסיסית, תפוחה, מלאה אגוזים, קינמון, סוכר חום וכמה נחמה מקופלת בתוכה.

מחבקים, מנשקים, מעודדים, נמצאים.

היום אני מבינה כמה מודאגים, ואולי קצת אבודים.

ובכל זאת בחויה שלי, כמו כל החיים… כל כך נוכחים!

אהבה!

♥ אמרתי כבר שגדלתי ב”צמר גפן”. ורוד!

בדירה יחד איתנו סבתא חנה (מאז שסבא משה נפטר ).

ובבית קט, עם חצר מוקפת עצי פרי, ריח הדרים. וריח נפתלין בחדרים: סבא יעקב וסבתא רחל.

הראש שלי מלא בזיכרונות בעיקר של טעמים וריחות: ממליגה עם קוטג’ וחמאה, קציצות וסלט חצילים, צחוק מתגלגל, צעדים מדדים.

תפירה עילית של כל הבגדים, גיהוץ מהודק… סבתא חנה.

ובבית הקט רחל ויעקב עם קיגל, לביבת תפוחי אדמה ענקית, מרק עוף ריחני.

סבא עודר ערוגות בחצר, צובע גזעים של עצים בסיד לבן, מגן עליהם מפני נזקים. סבתא תולה על הגדר לייבוש, סמרטוטים.

מלפפונים מוחמצים בצנצנות ענק, וריח ריבות שזיפים מעצי הפרי בחצר.

סבתא אחת מעירה אותי.

סבתא שנייה מביאה לחמניות.

סבא מוריד את ג’יפסי כלבתי האהובה.

סבתא אחת מסדרת אחרי את המיטה.

השנייה את החדר…

נסיכה…

אהבה!

♥ הוא רגיש, יפיוף מצחיק, נחוש וחכם.

היא כמו “שדה”. יפה ברמות אחרות, שנונה, קפיץ…

אני עסוקה בענייני, ולצד זה הם אהבת חיי.

מגוננת עליהם: עליו עד שהתחזק וניער אותי מעליו. עליה דווקא בגיל יותר מאוחר.

הם האחים שלי.

כל צהריים אנחנו נפגשים. חוזרים מבתי הספר, אוכלים ארוחת צהריים משותפת והסטנד -אפ, מתחיל.

ים של צחוקים, חיבוקים, מרחב מחייה ופרגונים, גם קצת טירטורים וויכוחים….

אחר כך, כשהיא מגיעה אליי לעזור עם הילדים… איך שאני רואה אותה, אני נרדמת. בטוחה בנוכחותה. מוקירה את היותה.

והוא… קסם היה וקסם נשאר. תומך, ונמצא בשבילי בכל מצב.

היום, התבלבלו קצת השנים, וסדר הגילאים… תומכים זה בזאת וזאת בזה, לפי גלי החיים.

מאוד לא מובן מאליו. אחים! אמיתי… לא רק ברישומים…

אהבה!

♥ ואני יכולה עוד להמשיך. עוד ועוד, זכרונות, מפגשים ואנשים…

חיות (הכלבה שלי משכבר הימים וטימון ופומבה החתולים הכי אהובים) …

דודים ובני דודים, חברות וחברים, מטפלות ומטופלים, לקוחות ונותני שירותים.

בשנים האחרונות הבנתי שהערך החשוב ביותר לחיים הוא האהבה.

בכל מפגש שלי עם החיים, אני משתדלת לפעול מאהבה.

כן, אני אנושית… לפעמים אני גם שונאת, מקללת, נופלת רגשית, צורחת על היקרים לי ביותר ונורא שיפוטית…

אך רוב הזמן, הלב שלי בעיקר מלא ברגש הזה, המופלא.

בימים אלו ממש, אני מקבלת כל כך הרבה בחזרה. מבלי שרוצים ממני תמורה.

דוד יחיד, יקר ואהוב שמתגייס למעני בתמיכת בני דודים מפרגנים.

אמהות ואחים מכל הכיוונים.

חברת ילדות שניצבת לצידי כמשפחה.

חברות שמעניקות לי מתנות של שירות ונתינה.

וחסד רב לו אני זוכה בכל מקום אליו אני מגיעה… מהיקום מאלוהים מהבריאה.

על כל זה אני רוצה להוקיר תודה ולספר לכם שליבי מלא…

אהבה ♥

עוד מהבלוג של Orit Zaidman

תצוגה מקדימה

מודה אני

כבר שנים רבות שאני צועדת בשבילי עולם ה"התפתחות האישית", ה"העצמה הפנימית". עברתי כמעט כל דבר אפשרי: זה התחיל ממקום מאוד מיסטי, עבר לפסיכולוגי, אישי, קבוצתי, ובשנים...

תצוגה מקדימה

משפחה בהפרעה מפספסת הפרחה

איזה כיף זה פסטיבל כדורים פורחים? מחזה מרהיב, יחסית נדיר, של עוצמה ושילוב של טבע ויצירת אדם. כל כך רצינו לתת לילדינו ולעצמינו חוויה שונה. אז ה"בלונדיני" חיפש ומצא "דיל" נפלא של ארבעה כרטיסים במחיר מיוחד לפסטיבל ב"פארק...

תצוגה מקדימה

אהבה בת יותר מ - 20.

יום שישי 7.4.1989. אני במיטה בבית הוריי בראשל"צ, לומדת למבחן, אני בת 20 וקצת...השעה כמעט חצות. צלצול הטלפון מקפיץ אותי. "הלו"?.. אני עונה בדאגה. קול גברי, אדיש, ישנוני, מתנגן...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה