הבלוג של אורית רמז

oritremez

אמא לשניים,מרצה ומנחת קבוצות . מעלה מופעי הומור זה 15 שנה . אוהבת לכתוב. לצחוק ובעיקר אנשים.

עדכונים:

פוסטים: 4

החל מאוקטובר 2013

“חלומות לפעמים מתגשמים. הצמדו לחלומותיכם ולא תתחרטו.”

17/10/2013

נוסטלגיה

מכירים את זה שלכל אחד יש חלום שהוא רוצה להגשים?משחר ילדותנו שמענו את השאלה: מה תירצה להיות כשתהיה גדול.?

מאות פעמים נתבקשתי לתת תשובה  על שאלה זו , ומאות פעמים חזרתי על אותה תשובה – רוצה להיות רקדנית. כן רקדנית.
כשהייתי ילדה מאד צעירה , הסתובבתי פעם באלנבי . אני מדברת על תקופת המעברות. על התקופה שבשביל להגיע לאלנבי נסענו באוטובוס במשך שעה , מבת ים. בלי מיזוג באוטובוס והנוף היה מאד חולי . אבל כשהגענו לאלנבי זה היה כמו חלום. חנויות, חלונות ראווה והמון אדם המתרוצצים הנה והנה.
אני זוכרת שנעצרתי ליד חנות לבגדי ריקוד. ראיתי בחלון הראווה נעלי בלט וורודות והיתה  לי הרגשה כאילו  אני חוזרת הביתה, לאיזה בית מוכר מימים ימימה. ההרגשה היתה של שמחה ורצון לקחת את הנעליים מהחלון, הרי הן כל כך מוכרות, כאילו אתמול הנחתי אותן שם לתקופה והנה אני באה לקחת אותן בשנית.
כעבור כמה שנים של נדנוד אין סופי להורי, שהיו אז עולים חדשים ומעוטי יכולת,  אבי קנה לי סוף סוף את הנעליים הוורודות המיוחלות. לא לפני שחיכיתי במשך חודש ימים, כל ערב ליד תחנת האוטובוס, לראות אותו חוזר מאלנבי  עם ידיים ריקות. ערב אחד הוא הגיע  ובידו קופסת הקסמים ובה הנעליים הוורודות. בסוף זכיתי לנעול את הנעליים הוורודות ולעלות על חודן ,ונרשמתי לחוג בלט . שנתיים רקדתי ולא הייתה מאושרת ממני. אגם הברבורים ופאוסט אצל פזית בן ארצי ,המורה לבלט האלמותית של בת ים. הופעתי פעם בסיום השנה על במת נחמני.
החיים זה לא תכנית כבקשתך

ואז באו שנים קשות ולא יכולתי להמשיך להשתתף בחוג , המשכתי במסלול הרגיל והבנאלי של החיים, לימודים, תיכון , צבא, נישואין וכו’. תמיד עפופה בזיכרון  של החלום שכמעט התגשם.
אבל לחיים יש את הקצב שלהם , ולאלוהים יש את התכניות שלו. והקלישאה האומרת ש”מה שצריך לקרות לבסוף קורה”, נמצאה גם נכונה עבורי.
באחד הימים מצאתי עצמי חוזרת ומצהירה: אני רוצה לעלות על במה ויהי מה. אני מרגישה ששם אני צריכה להיות,זה אחרי שילדתי את ילדיי, והרגשתי שהם הולכים וגדלים לתוך חלומותיהם, ומדוע שלא אחזור בעצמי להגשים את חלומי. חזרתי ללמוד ריקוד. אבל הגוף כבר לא היה גמיש לביצועים של ריקוד מקצועי . אז בחרתי לרקוד כמו כל האדם, ריקודים סלונים, סלסה וכדומה., באירועים של חברים  רקדתי גם ריקודי בטן כשחשקה נפשי. החלום לא נגוז מעולם .חיידק הבמה, חיידק התנועה,חיידק ההנאה לא הירפה.
אוהבת לרקוד עד אור הבוקר
ריקודי כל הזמנים…כל זמן טוב לרקוד.
לאלוהים תכניות משלו

ואיך חזרתי לבמה, תשאלו? או…עכשיו מתחיל הסיפור האמתי. היה לי חלום לרקוד, אבל למעשה החלום הנסתר היה לעלות על במה. זאת הייתה המהות שחשקה בה נפשי. אז אלוהים האזין למשאלתי והעניק לי את הבמה בדרך אחרת.. בגלגוליי השונים מצאתי עצמי לומדת מדעי הנפש וההתנהגות. לימים נהייתי מרצה בתחום ובמגעיי עם קהלים פיתחתי מופע הומור חביב והיום אני על במות מצחיקה, משעשעת ומשמחת אנשים. ואני נהנית  מאד, מהקהל, מההכרה, ומהתרומה שאני תורמת לחדוותם של הצופים.
העיקר הוא לעשות את מה שאנו אוהבים כי באמת שם נמצאת ההנאה הגדולה והמימוש העצמי
.כתבתי פעם פוסט בפייסבוק בזו הלשון: “עבודתי היא הנאתי.”  ואז ידיד טוב שלי ענה לי בשפת הומור: “כך אומרות גם אלה מתל ברוך”. חה חה…כשהדברים נאמרים בהומור אי אפשר להיפגע.
מחקרים מראים שריקוד בשל היותו שפה אוניברסלית הוא מעניק תחושות של שמחה, חדווה ומרץ. כשאנו רוקדים המוח מפריש הורמונים שתומכים במצב רוח טוב ובמערכת החיסונית. כשאנשים רוקדים ביחד, יכולה להתעורר גם תשוקה ולך תדע כמה חתונות נרשמו לזוגות שהחלו את דרכם הרומנטית בריקוד.
יש לי זוג חברים שהכירו על רחבת הריקודים ותוך כדי ריקוד היא אמרה לו שהוא כל הזמן דורך לה על הרגל. הוא שאל אותה: את מוכנה ללמד אותי לרקוד? עד היום היא מלמדת אותו…מקרה נדיר.

השמחה שבריקוד

עכשיו אני גם כותבת בסלונה. ומי אמר שסולנה זה לא סוג של במה  .?in a way.
אז לרקוד היא אמרה לי, לרקוד (הנשמה מדי פעם משוחחת איתי). ואני רוקדת בכל שפה ,בכל דרך שנותנת לי הנאה.
לחיים אין גיל, אין זמן. הכל תלוי בכוח הרצון ובגודל החלום. אל תוותרו על חלומותיכם ולא תתחרטו.

עוד מהבלוג של אורית רמז

חיה לי מיום ליום

Nava Writz , כותבת וותיקה בסלונה וחברתי הטובה מזה מספר שנים -היא השראתי הראשונה לפתיחת הבלוג שלי בסלונה. והשראתי השניה הוא שירה של ריטה: "חיה לי מיום ליום". עם שני אלה אני יוצאת היום בפוסט הראשון שלי. בוקר טוב עולם, בוקר טוב...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

"מוזיקה, בלעדיה העולם היה טעות."

שתי אהבות היו לי כשהייתי ילדה קטנה- אהבתי נעליים ,ואהבתי את מכשיר הרדיו הישן ,שהיה בבית הוריי, ההוא בקופסה החומה עם חזית הקנבס עם כפתורים בגודל שמזכיר את הכפתורים שיש לנו היום במכונות הכביסה. .בקשר לנעליים זו הייתה אהבה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה