הבלוג של אורית פרי

oritperry

אורית פרי – פיתוח אישי בארגונים ובעסקים. מלווה מנהלות ומנהלים, בעלות ובעלי עסקים ואנשים פרטיים בתהליכי שינוי. מרצה ומנחה. המוטו שלי: לשנות, לממש, לחגוג. אני חוגגת את החיים ומלמדת אנשים לחגוג את החיים. בכל המסגרות בהן... +עוד

אורית פרי – פיתוח אישי בארגונים ובעסקים. מלווה מנהלות ומנהלים, בעלות ובעלי עסקים ואנשים פרטיים בתהליכי שינוי. מרצה ומנחה. המוטו שלי: לשנות, לממש, לחגוג. אני חוגגת את החיים ומלמדת אנשים לחגוג את החיים. בכל המסגרות בהן אני פועלת, בתהליכי ליווי אישיים, בהרצאות ובסדנאות, אני נותנת מערך שלם של הבנות וכלים שמאפשרים לאנשים לחיות מתוך שמחה, ובכך להפיק את המיטב מחייהם, לבטא את עצמם באופן מלא ולחיות באנרגיות גבוהות.

עדכונים:

פוסטים: 5

החל ממאי 2019

הסיפור שלנו מתחיל באהבה ענקית בבית הספר התיכון, הוא היה חתיך ומנהיג טבעי ואני התאהבתי. חמישים שנה עברו והאהבה שלנו עדיין ענקית

15/09/2019

הערב המרתק שנכחתי בו השבוע, באדיבות סלונה ויינות טפרברג, הפגיש אותנו עם שתי נשים צעירות יצירתיות ומרשימות – עדי ומאיה כוכבי, שיצרו את תופעת הרשת “הסיפור של אווה” ויוצרות עוד פרויקטים מסקרנים בעולם הדיגיטלי.

צילום: לילך גל

צילום: לילך גל

זה היה הסיפור המשפחתי שלהן, כמשפחה שיוצרת יחד, הסיפור המשפחתי והטראגי של אווה, והסיפור השמח של המשפחה הגדולה שלנו, המשפחה של סלונה ושל דיגיטליות בעסקים. והוא שלח אותי להתבוננות אישית וכתיבה על הסיפור המשפחתי שלי, שלנו. משפחה אמיתית.

צילום: לילך גל

צילום: לילך גל

הסיפור המשפחתי שלנו מתחיל באהבה ענקית. שנינו נולדנו בחיפה, כשהמדינה הייתה בחיתוליה. הוא נולד בשנת 1953, בן למשפחה שעלתה בשנת 50 מפולין, להורים שידעו את אימי המלחמה ואיבדו בה כמעט את כל בני משפחותיהם הגדולות. הורים, אחים, אחיות, אחיינים. אני עצמי נולדתי בשנת 1955. למרות שאבא שלי לא היה ציוני, ההשפעה הערכית הגדולה במשפחה, בתחום זה, הייתה של אימי, בת למשפחה ציונית, שעלתה לארץ והתיישבה בחיפה. סבא שלי, ה-דמות הציונית במשפחתנו, היה בנוסף על עבודתו, פעיל ציבור, לקח חלק הנהגתי בפעילות תנועת “המזרחי” בחיפה, ותרם להקמת מדרשית “נעם” בפרדס חנה בשנות השישים. זו הישיבה התיכונית שבה ילמד אהובי כעבור שנים.

מתוך אלבום משפחתי

מתוך אלבום משפחתי

הכרתי אותו בסניף, סניף בני עקיבא, שהיה לו מקום מרכזי מאוד בימי נעורינו בכרמל. הוא היה חתיך, ספורטאי ומנהיג טבעי, אהוב ונערץ. אני התאהבתי בו (יחד עם שאר חברותיי משבט “צורים”) ולמרבה ההתרגשות הוא התחיל להדריך אותנו. הוא היה בכיתה י’ ואני הייתי בכיתה ח’. למרות שהפעולות הראשונות שלו היו משעממות, הרי בטיולים, ובמחנות הוא המשיך להיות הכוכב הבלתי מעורער שמפזר סביבו קסם. אהוב הבנות, דעתן, חכם, עם חיוך ענק וחום שופע. מה הפלא שהמשכתי להיות מאוהבת, חולמת עליו בהקיץ בשיעורים, תוך שאני מציירת על כל המחברות שלי לבבות וכותבת את שמותינו. כשהייתי עולה לאוטובוס בדרך לים ורואה שהוא כבר עליו, לבי היה מחסיר פעימה. רק כשסיים את ההדרכה הוא התחיל איתי סוף סוף. הוא היה בן כמעט 18 ואני הייתי בת 15 וחצי.

מתוך אלבום משפחתי

מתוך אלבום משפחתי

במשך ארבע וקצת שנות חברותנו הספקנו להיפרד ושוב לחזור זה לזרועות זו. הוא התגייס לגולני ואני עשיתי בגרויות וחיכיתי לגיוס. ואז באבחת פתע תמו ימי התום של נעורינו. לא קיבלנו אפילו מאה ימים של חסד, מאז בחינת הבגרות האחרונה כשפרצה מלחמת יום כיפור. “בלוז לחופש הגדול” של שנת 73. איבדנו חברים ובני משפחה.

התגייסתי חודשיים אחרי המלחמה. עבור בני הדור שלנו זו תמיד ה – מלחמה, זה השבר הגדול של כולנו. לפעמים לא נפגשנו שבועות, ולפעמים הוא היה יורד מרמת הגולן ומגיע אליי במפתיע לבסיס בצפת. פעם ברחתי מהבסיס בזמן כוננות כדי לפגוש אותו ליד הכינרת. הם שהו במובלעת הסורית ואני תפסתי טרמפים והגעתי לבקר אותו. אני כותבת את השורות האלה וכל משפט כאן הוא סיפור שלם. רומנטיקה ישראלית כל כך. כמו שפעם ברמת הגולן, עוד לפני המלחמה, הוא טיפס על איזה מגדל ועם סיד לבן ומברשת הוא כתב באותיות ענקיות את שמי.

מתוך אלבום משפחתי

מתוך אלבום משפחתי

מתוך האהבה הזו נישאנו בשנת 75. אני הייתי בת עשרים, והוא בן 22. צעירים אוהבים. התחלנו את החיים יחד. למדנו, הולדנו שלושה ילדים. עבדנו, טיילנו, עברנו דירה, הקמנו עסקים, וכשעברנו לבית שלנו בכפר סבא שתלנו בגינה עץ מנגו שנותן את פירותיו המתוקים עד היום. בעיקר השקענו בילדים שלנו. השנים חלפו, הילדים התחתנו, נכדים ונכדות נולדו. חזרנו להיות זוג צעיר.

צילום: שלומי פרי

צילום: שלומי פרי

ממשיכים לעבוד, לטפח את העסקים שלנו, ללמוד, להתנדב, לטייל בעולם וגם לאהוב ולהיות החברים הכי טובים. חוגגים את החיים. אנחנו מאוד קשורים למשפחות המוצא שלנו. אחי היקר ומשפחתו האהובה וקשרים עמוקים עם דודים ובני דודים. וכמובן אמא שלי שנשארה יחידה מדור ההורים והיא עד היום ראשת השבט.

לפני כמה שנים איבדנו בתוך כשנתיים את גיסתי וגיסי האהובים. אחותו היחידה של האיש שלי ובעלה. לא הספקנו להתאושש מהמוות שלה, ואיבדנו גם אותו. באופן טבעי עבורנו, מבלי שקיבלנו שום החלטה על כך, הפכה המשפחה הגרעינית שלנו למשפחה גדולה. לעולם לא נוכל למלא את החלל, אבל אנחנו מתפקדים כדודים אוהבים לאחייניותינו וכסבדוד וסבדודה משמעותיים לילדיהם. היחסים בתוך כל השבט לדורותיו חמים ומרגשים, ולמרות האובדן אנחנו חוגגים יחד אירועים וחגים נפלאים בשמחה גדולה. מתפללים שנמשיך לחגוג את החיים יחד בבריאות, בשמחה ובאהבה.

עוד מהבלוג של אורית פרי

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 months
תצוגה מקדימה

עוצמה נשית חוצה גבולות

למרות שהיא גרה במורד הרחוב שלי, היכרנו רק לפני כמה חודשים. שתינו היינו פעילות בבחירות העירוניות האחרונות, מתנדבות למען מועמדת לראשות עיר שממש רצינו לקדם. גילינו כמה נקודות השקה בינינו, והחלטנו שאנחנו חייבות להיפגש, לעשות...

תגובות

פורסם לפני 3 months
תצוגה מקדימה

המתנות ששינו את חיי

הרומן שלי עם עולם התוכן של קואצ'ינג, אימון אישי, התחיל בתקופה שבה כל תחום הקואצ'ינג בארץ היה בחיתוליו, ואני הגעתי לסדנת התפתחות אישית שנקראה "הפורום". הגעתי לשם ו... בום! חיי השתנו. קיבלתי תובנות וראיתי איך ניסים קורים בחיי...

תגובות

פורסם לפני 4 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה