הבלוג של אורנית רוזנפלד

אורנית רוזנפלד

לאחר שנים של כאב, בלי לטם ודקל, אני יוצאת לאור. יוצאת למסע שבו אפרסם לראשונה סיפורים שכתבתי לאחר שבנותיי נהרגו. בדרך שלי אני משלבת כתיבה ספרותית עם העברת סדנאות והרצאות לקהל הרחב. אני נוגעת לכם בלב. נוגעת כדי לעורר, כדי... +עוד

לאחר שנים של כאב, בלי לטם ודקל, אני יוצאת לאור. יוצאת למסע שבו אפרסם לראשונה סיפורים שכתבתי לאחר שבנותיי נהרגו. בדרך שלי אני משלבת כתיבה ספרותית עם העברת סדנאות והרצאות לקהל הרחב. אני נוגעת לכם בלב. נוגעת כדי לעורר, כדי להוציא את השכול מהבידוד החברתי. מזמינה אתכם לתהליך שיעזור בהקמת קבוצות תמיכה, בהתמודדות עם משבר, במפגש עם רגש בעוצמות אחרות, ממקום אחר. אורנית רוזנפלד / טל' 0547563118 / [email protected]

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מפברואר 2014

 לאחר שנים של כאב, בלי לטם ודקל, אני יוצאת לאור. יוצאת למסע שבו אפרסם לראשונה סיפורים שכתבתי לאחר שבנותיי נהרגו. בדרך שלי אני משלבת כתיבה ספרותית עם העברת סדנאות והרצאות לקהל הרחב. אני נוגעת לכם בלב. נוגעת כדי לעורר, כדי להוציא את השכול מהבידוד החברתי. מזמינה אתכם לתהליך שיעזור בהקמת קבוצות תמיכה, בהתמודדות עם משבר, במפגש עם רגש בעוצמות אחרות, ממקום אחר. אורנית רוזנפלד / טל’ 0547563118 / [email protected]

לטם ודקל תמיד יהיו הילדות שלי. לטם ודקל תמיד יישארו בנות עשר ושש וחצי. ב 30.6.04, בצהריים, ביום האחרון ללימודים, לטם ודקל עלו לאוטובוס ההסעה, בבי”ס בבית יצחק, מלאות ציפייה ותוכניות לקראת החופש הגדול. אני חיכיתי להן בבית, בבארותיים, נרגשת. בצומת כפר יונה האור ברמזור התחלף לאדום. נהג האוטובוס לא עצר. חיי נעצרו. התרסקו. הפכתי לאמא שכולה. אמא שהחיים שלה נעים בין החיים לבין המוות. אמא שלא תחזור להיות אותה אמא שהייתה. שמחפשת את הדרך לאהבה ונתינה וקשר עם שני ילדים חיים, ומתמודדת עם כאב, זיכרונות וגעגועים לעולם שנגמר.

כשלטם ודקל נהרגו, הייתה לי ילדה בת ארבע. חודשיים אחר כך נכנסתי להריון, ונולד לי בן. היום משי בת שלוש עשרה וחצי ומיתר בן שמונה וחצי.

היום אני רוצה להוציא את עצמי לאור. לספר על הדרך שעברתי, על חיים במציאות כמעט בלתי אפשרית, על היאחזות בכתיבה, ביצירתיות, בעולם הדמיון. על התמודדות מול אטימות של גופים וארגונים שהתנערו מאחריות.

הבלוג הזה הוא תחילתו של מסע שבו אני יוצאת לדרך חדשה. מסע שבו אנסה להפיג את הבדידות של השכול. אני רוצה להגיע אליך, מי שקורא עכשיו את השורות האלו, ולהשמיע לך את הקול שלי, ליצור מודעות.  אשמח שתיצרו איתי קשר. אני מתחילה להעביר הרצאות וסדנאות, ולהגיע לקהל הרחב. לאנשי חינוך ואנשי טיפול, הורים שכולים וכל אחד ואחת מכם. בבלוג הזה אני אפרסם סיפורים שכתבתי. סיפורים שיאפשרו לכם מפגש אחר, מפגש איתי ועם עצמכם.

אורנית רוזנפלד

עוד מהבלוג של אורנית רוזנפלד

תצוגה מקדימה

גבול אדום לחברות הביטוח

  חברות הביטוח מבטיחות לנו הגנה. מבקשות מאיתנו בפרסומות חייכניות שנסמוך עליהן. שנפקיד בידן את כספינו. שכשבאמת נצטרך הן יעמדו לצידינו, יאפשרו לנו להתמודד עם מציאות חיים...

תצוגה מקדימה

תשמרי עלינו, אמא.

אתמול עמדתי לפני קהל גדול ונפלא באזכרה, בגן זכרון, במושב שלנו, ואמרתי שלפני עשר שנים בדיוק עמדתי באותה שעה בבית קברות בבארותים, מול שני ארונות שחורים שבתוכם לטם ודקל שלי...

תצוגה מקדימה

אתה רואה, לירון, למדתי.

סיום קורס קצינים של לירון. יושבת ליד אמא שלו, דודה רותי. היא יושבת ועומדת, מסדרת את התיקים עם האוכל, מוחאת כפיים וצועקת ומנופפת. טוב, תירגעי, אני מזיזה ממני את השקית ממתקים...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה