הבלוג של אורה ברקן

פסיכולוגיה יומיומית

פסיכולוגית קלינית העוסקת בתמיכה רגשית לנשים, במיוחד במהלך הריון ובהכנה לאימהות. אני מטפלת בקליניקה בחולון ובכפר ביל"ו, ועוזרת למטופלות שלי להוציא אל האור את מה שנהוג לטאטא מתחת לשטיח: החששות, הציפיות והסרטים לקראת... +עוד

פסיכולוגית קלינית העוסקת בתמיכה רגשית לנשים, במיוחד במהלך הריון ובהכנה לאימהות. אני מטפלת בקליניקה בחולון ובכפר ביל"ו, ועוזרת למטופלות שלי להוציא אל האור את מה שנהוג לטאטא מתחת לשטיח: החששות, הציפיות והסרטים לקראת ההורות. מטופלות אחרות לא עוסקות בהורות אלא מבקשות חדר משל עצמן כדי להוציא לאור את הסיפור הפרטי של כל אחת, ולנסח אותו בצורה שתחזק את הבטחון העצמי ואת הבטחון בחיים ובתפקידים השונים שנושאות בהם. אני אוהבת לכתוב, לחשוב על איך הפסיכולוגיה יכולה לעזור לנו בהתמודדויות היומיומיות ומתעניינת בקשר בין פסיכולוגיה לחברה ולתרבות. מוזמנות ומוזמנים לעקוב אחריי גם באתר האישי: http://orabarkan.co.il/ ובעמוד הפייסבוק: https://www.facebook.com/orabarkan/

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מפברואר 2012

שלומי סרנגה מפליא לסלסל בקולו בפזמון בשיר המשותף עם ההרכב “טונה”: למה לא עכשיו? למה לא עכשיו?

השאלה הזו, למה לא עכשיו להיות מאושר? תלויה לאורך השיר כשאלה רטורית.

“טונה” מיטיבים לפרט בשיר את כל הדברים שהיינו רוצים “להעיף” מהחיים שלנו (למשל המינוס בבנק) ואת הדברים שהיינו רוצים לנכס לנו (עבודה, משפחה). בקליניקה אני פוגשת מטופלים שמרגישים שאם רק ייפטרו מהחרדות ומהדכאון, או לחלופין ימלאו איזשהם חסכים או חסרים בחייהם, אז יגיעו למנוחה ולנחלה. יהיה להם שקט פנימי, ונשמה שהיא בית בטוח שאפשר לחזור אליו, להתכרבל ולהתנחם. הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין, התייחסה בתיאוריה שלה למנגנון ההשלכה, שבו הפרט מבקש להשליך מתוכו חומרים רעים, מרעילים, כמו דכאון, חרדות, אשמה, ולצדו השאיפה של הפרט להתמלא בטוב שיש לסביבה להציע לו, ובהזנה אימהית מספקת.

ובמילים של “טונה”:

“אחת מחכה לדוור
אחד לתוספת שכר
ואני מחכה שהשחר יכה
ודברים יסתדרו כבר לבד…

אחרי המבחן, בסוף הסמסטר
אחרי התיכון, הגיוס, הסילבסטר
אחרי הטיול, בסוף המבול
אחרי שיגיעו תשובות מהטסטר
נצא מהמינוס, נחצה את הנילוס
קודם אמצא לי דירה במרכז
אחרי שאוריד במשקל, הדו״ח יבוטל
אמצא עבודה ואז
אחרי שנקים משפחה תגיע ברכה
אחרי שנחתן ת׳ילדים
אחרי שיבנו פה רכבת קלה
ויהיה לי נדלן במרכז מאדים”

כאילו כאשר יקרו התכניות האלה, אז יהיו חיים. נהיה מאושרים. וכשאני כותבת את זה עולה בראשי קולה הצרוד והישר של ענבל פרלמוטר שקובע: “אבל זה לא ככה”.

סרנגה ו”טונה” יודעים את זה. הם מצביעים על האבסורד הקיים במצב ההמתנה, שכביכול לא קורה בו דבר, חוץ מהדבר הפעוט שנקרא זמן, והוא ממשיך בשלו:

“וכולם מחכים מחכים
ורק הזמן לא מחכה לאף אחד”

אמרו את זה קודם, לפניהם, למשל ג’ון לנון באמרה המפורסמת שלו, שהחיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות אחרות.

והשעון מתקתק.

“טיק טק, טיק טק! דופק שעון בן חיל,

ביום וגם בליל דופק, דופק הוא כך.”

הזמן הוא מטבע דומה לכל המטבעות בכך שיש לו שני צדדים: באחד, אנחנו רודפים אחרי הזמן, רצים ממשימה למשימה, ממטרה למטרה, מחלום לחלום. אחד ממומש, וזה יופי, ומשמח אבל אז נפער החור בבטן שמבקש “עוד!” “יותר!” “אחר!”. זה יכול להיות כסף, התנסויות מיניות, הרפתקאות, מסעות בעולם, לימודים, קידום או יעדים בעבודה. כל אחד ואחת ומה שעושה לו/ה את זה. לפעמים נדמה שבמרדף אחרי הזמן ואחרי המטרות והתכניות, הזמן זולג לנו יותר מהר מבין האצבעות. אנו מוצאים עצמנו עבדים למרוץ, וכמו במבוך או מלכודת עכברים מתרוצצים אחרי הזנב של עצמנו שממשיך לברוח ולברוח…

מצדו השני של מטבע הזמן אנחנו נאחזים בכח במחוגים, מפנטזים על מה היה אילו הזמן היה נסוג לאחור והיתה ניתנת לנו הזדמנות שנייה לפעול אחרת ממה שעשינו. מדמיינים את גווינית’ פאלטרו ב”דלתות מסתובבות”, לובשים לרגע את דמותה, ומנתחים החלטות מהעבר. לפעמים אנו עסוקים בלהתרפק על העבר, לשקוע לתוך נוסטלגיה שמחממת מבפנים כמו פוך ושוקו חם. בצד הזה של המטבע קיים גם הנסיון, שללא ספק מטופח בשקדנות על ידי מסרים חברתיים ופרסומיים, לעצור את הזמן ולהשאר צעירים וצעירות לנצח. איך? בקלות (ובכסף): מנתחים, מותחים, משתילים, מיישרים קמטים, צובעים ונוטלים ויטמינים. אם הזמן כבר עובר, אז לפחות שינהג בנו בהתחשבות ולא יותיר סימנים. בדרך להלבנת שיניים, בלי ממש לשים לב, מלבינים את האמת הכואבת, שלא באמת ניתן לעצור את הזמן.

תמונה- לעצור את הזמן-שוקי זהבי

בתמונה יצירתו של האמן שוקי זהבי, “לעצור את הזמן”

ומה קורה עכשיו?

כאן?

ברגע הספציפי הזה?

הנה התשובה של יהונתן גפן, בשיר “לוקח ת’זמן”, שמחבק לתוכו את הזמן, נהנה מהרגע ומוכן להשתהות:

“אני יושב בשקט על ספסל לא ציבורי
ולא שואל את אף אחד מתי תורי.
נשען על הירח ומביט
איך העולם מסתובב כמו תקליט.
יש טיפוסים שמתייחסים אל החיים
כמו אל טיול מאורגן,
אבל אני לא נוסע,
אני לוקח ת’זמן”.

אין לנו שליטה על העבר, וגם לא על העתיד. מעבר לכך, מחשבות מרובות על העבר עשויות להגביר תחושות של דכאון, ומחשבות מרובות על העתיד הרבה פעמים כרוכות בדאגות ומגבירות חרדה. גם על מה שעכשיו לא תמיד יש לנו שליטה, אבל בכל זאת קצת יותר. אנחנו יכולים לבחור איך להיות ברגע הנוכחי, איך להתבונן על מה שעכשיו. אנחנו יכולות לשים לב למחשבות שסוחפות אותנו מחוץ לרגע הזה ומחוץ לזמן, ולהקשיב לרגשות ששועטים בקרבנו.

ילדים הם אלופים בלהיות ברגע הנוכחי. כשהם כועסים – אז הם לגמרי בתוך זה. כשהם מאושרים – אז הם שם ללא עוררין. כשהם בגינה הם מתעכבים על עלה שפוגשים בדרכם, משוטטים ללא תכנון וחיים את הרגע. זה די מדהים כמה כמבוגרים היכולת הזו לחיות את הרגע הולכת וחומקת לנו ומתכסה בדאגות, במטרות ובתחנות. רוב האנשים כל כך רגילים להסחף אחרי תכנונים עתידיים או חרטות על החמצות. לכן מדובר בתרגול מתמשך, של להפנות את תשומת הלב לכאן, ולעכשיו. אפשר ללמוד לחיות עם האפשרות שאולי החמצנו משהו חשוב, אבל לפחות לא נחמיץ את הרגע הזה שנמצא לנו ממש מתחת לאף.

אז בתשובה לסרנגה, ששואל “למה לא עכשיו?” אני עונה “למה לא? עכשיו!”.

ושתהיה לנו שנה טובה, שתקל עלינו לחיות את הרגע.

עוד מהבלוג של אורה ברקן

הריון והורות - פנים חוץ ומה שביניהם

לפני הלידה הראשונה שלי, התגלגל לידיי סרטון וידיאו שבו מצולמת אשה במהלך לידה טבעית. לקראת תום הסרטון, שצפיתי בו מרותקת, רואים כיצד הוולד נחלץ החוצה, וה"אשה-אם" (עוד מעט לא רק...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אשה פנטסטית - וונדר וומן קטנה עליה

רציתי לכתוב על הסרט אשה פנטסטית (בבימויו של סבסטיאן לליו ובכיכובה של דניאלה וגה). רציתי. מאד. אפילו כתבתי לי מייד לאחר הצפייה, באישון לילה, נקודות משמעותיות להתייחסות. והנה, אני ניצבת אל מול המסך. מתחילה לכתוב, ומוחקת. מתקשה...

תגובות

פורסם לפני 8 months
תצוגה מקדימה

אמהות (לא כל כך) רעות

אזהרת טריגר: עדיין לא שככו מראות ה 1.9 ופוסט זה לא עוסק ביום הראשון ללימודים. התחשק לי מאד לספר על "אמהות רעות", סרט בו צפיתי השבוע (ת'כלס לפני הפסיכולוגית שאני, רציתי להיות מבקרת תרבות, ומשהו...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה