הבלוג של אחת מתשע

עמותת אחת מתשע

עמותת אחת מתשע, שהוקמה בשנת 1994, מסייעת לנשים חולות סרטן השד וקרוביהן ומעניקה שירותי תמיכה, מידע ומיצוי זכויות. כמו כן, העמותה פועלת להעלאת המודעות לגילוי מוקדם של המחלה, מקיימת פעילויות הסברה ומהלכים תקשורתיים ומובילה... +עוד

עמותת אחת מתשע, שהוקמה בשנת 1994, מסייעת לנשים חולות סרטן השד וקרוביהן ומעניקה שירותי תמיכה, מידע ומיצוי זכויות. כמו כן, העמותה פועלת להעלאת המודעות לגילוי מוקדם של המחלה, מקיימת פעילויות הסברה ומהלכים תקשורתיים ומובילה מאבקים ציבוריים לשינוי מדיניות בתחום.

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מדצמבר 2015

נעה אלה

מרץ 2004, מרכז לונדון, רחובות סואנים, ורעש סירנה נשמע מרחוק. ראשי מסתחרר, עומדת לבדי, השמים מעליי קודרים יותר מהרגיל ואינני שומעת מאום מלבד דפיקות הלב שלי. פחד אדיר אוחז בי, פחד אותו לא פגשתי מעולם. הרגשתי בתוך תוכי שמשהו לא בסדר, החלטתי לטוס חזרה לישראל.

נחתתי. עדיין מרגישה בתוך בועה בה אני מצליחה לשמוע רק את דפיקות הלב והפחד שלי. הבועה מתנפצת בביקור אצל כירורגית השד: “שלום נועה, שבי בבקשה. לצערי, הבדיקות מראות שיש לך גוש סרטני בשד”. שתיקה רועמת בחדר. אני מסרבת להאמין. בראשי מתחילות להתרוצץ המחשבות: “לא יכול להיות. זו לא אני שחולה. אם כבר המחלה הנוראית הזו, אני היא זו שאמורה ללוות חברה, אחות או כל אדם קרוב, ולא להיות החולה עצמה”. הרגשתי שהזמן עצר מלכת, העבר נעלם ואולי גם עתיד כבר לא יהיה? חשבתי על שלושת בנותיי ובעלי, איך אבשר להם את הבשורה? מחנק בגרון, אין אוויר.  יצאתי מהרופאה והתקשרתי לבעלי: “איציק, זה זה, יש לי סרטן”. בצד השני של הטלפון שמעתי צעקה ובכי. אני לא יכולה לבכות.

רגע “הבשורה”, נצרב עמוק בתודעה ובנשמה, אז אני מבינה שנותרה לי ברירה אחת- להילחם בכל הכוח וברצון עז. למרות שבאותה תקופה גרנו בלונדון החלטתי לעבור את הניתוח בארץ. את יתר הטיפולים עברתי בחו”ל בהנחייתה של פרופ’ פרץ מבית חולים הדסה עין כרם. בשל גילי הצעיר, 35, והגידול שפרץ לבלוטות הלימפה הוחלט שאעבור טיפולים אינטנסיביים ביותר.

יש רגעים שאינני יכולה לשכוח, כמו אותו היום שלפני הטיפול הכימי הראשון. לא הצלחתי להבין מדוע הרופאים מתעקשים להפוך אותי לחולה חסרת אונים. את הגידול הוציאו, והדו”ח הפתולוגי אישר ש”הגבולות נקיים”. זאת אומרת שאין תאים סרטניים, אני לא חולה, אני כבר בריאה. באותו יום יצאתי כהרגלי לריצה. אומנם בשונה מהפעמים האחרות, הריצה הזו הייתה טעונה בכעס על העולם, על אלוהים ועל הגורל שלי. ככל שהמשכתי לרוץ הכעס התחלף בפחד מפני העתיד- איך ארגיש? מה יקרה אם אאבד את שערי? בלילה שלפני הטיפול הראשון דיברתי אל עצמי, שכנעתי את עצמי להגיש את ידי ואת ורידי ולקבל את “הרעל” באהבה ובהבנה. הבנתי שרק הרס כמעט מוחלט יעזור לי לנצח את הסרטן.

ברגע האמת בו התחיל הטיפול הושטתי את ידי, נשענתי לאחור, וחשבתי על כך שכל טיפול מקדם אותי עוד צעד לניצחון. במהלך הטיפולים הנשימות הפכו לכבדות, הכוחות אזלו, ואילו חוסר התיאבון ושעות השינה המועטות הקשו על התמודדות עם הסרטן. אך הנפש התחזקה, היא רצתה לנצח, לגבור על המחלה ולהחלים. ההתמודדות היומיות הלכה ונהייתה קשה יותר ככל שהטיפולים התקדמו. הגוף נחלש ותופעות הלוואי גברו. למרות המלצות הרופאים, החלטתי לא להסיר את השחלות. הייתי רק בת 35 והחלטה כזו הייתה לי קשה מדי. בכדי לשמור על השחלות היה עלי לעבור זריקות ש”סוגרות” אותן, וזמן קצר לאחר מכן החלו מעין תופעות גיל המעבר – גלי חום וכל המשתמע מכך.

מצאתי את עצמי, אמא גאה בשיא פריחתי הופכת לשבר כלי. החיים בסימן שאלה, מישהו אחר מטפל בילדייך, הגוף בוגד בך, מצבי הרוח נוראיים מהשפעת התרופות הקשות והזוגיות איננה כפי שהייתה. האיזון מופר. הפכתי בין יום לנזקקת ונתמכת. הקושי הנפשי היה קשה בהרבה מהקושי הפיזי. המפגש הממשי מול מחלה קשה, בגידתו של הגוף אל מול עוצמות הנשמה, סמל הנשיות שנפגע והשאלות הנקבות על האופן בו מתנהלים חיי, כל אלו הביאו אותי להתבונן לעומק על הדרך בה אני רוצה לחיות. בתום טיפוליי, נדרתי נדר שכשאחלים אהיה שותפה בדרך זו או אחרת לתמיכה ולעזרה לנשים שחולות בסרטן השד. היום, עשר שנים אחרי המחלה אני מתנדבת בעמותת “אחת מתשע” בפרויקט “לצידך”- תמיכה לנשים חולות סרטן שד על ידי נשים שהחלימו מהמחלה. מבחינתי, ההתנדבות בעמותה היא סגירת מעגל בהתמודדות שלי עם מחלת הסרטן. אני זוכה לפגוש נשים חזקות השמחות בחייהן שמתמודדות או שהתמודדו כמוני עם הקשיים הכרוכים במחלה. אני חיה חיים שמחים ומאושרים. בנותיי גדלו ולמדו להושיט יד לנשים אחרות שנאבקות בסרטן השד. אני מרגישה שחיי ניצלו בזכות החלטתי לקחת אחריות על חיי וללכת להיבדק.

עוד מהבלוג של אחת מתשע

תצוגה מקדימה

היום שאחרי הסערה: למצוא את הנורמלי החדש

עו"ס (MSW) רוזי מילר מינסטר, עמותת "אחת מתשע"   סרטן השד יכול להשפיע על האישה החולה במישור הפיזי, הרוחני והנפשי. מיד לאחר אבחון המחלה, היא מתחילה סוג של "מרתון" שעלול להימשך שישה חודשים ואפילו שנה. בסיום הטיפולים, האישה רק...

תגובות

פורסם לפני 4 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

ידעתי כל הזמן שהמחלה תגיע, רק לא ידעתי בדיוק מתי/יעל ויינשטין

ידעתי כל הזמן שהמחלה תגיע, רק לא ידעתי בדיוק מתי. אצלנו במשפחה הגן עבר מדור לדור, אמי ושתי אחיותייה חלו בסרטן השד והשחלות. לי היה ברור שלא אצליח לחמוק מהסרטן וכבר בגיל 38 עברתי כריתת שחלות מניעתית. כשהגוש בשד התגלתה בגיל 42,...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה