הבלוג של תל אביבית נמרצת לשעבר

בין תל אביב לקיבוץ

אני לין, תל אביבית נמרצת בדימוס וקיבוצניקית נכון לעכשיו. עוסקת בכתיבה לכל גווניה - כותבת מצאת החמה עד צאת הנשמה אחרי ששרדתי את משבר גיל 30, ועשיתי ניקוי עצמי יסודי במשך 6 חודשים מסעירים בהודו, אחרי שכבשתי את הבלוגוספרה... +עוד

אני לין, תל אביבית נמרצת בדימוס וקיבוצניקית נכון לעכשיו. עוסקת בכתיבה לכל גווניה - כותבת מצאת החמה עד צאת הנשמה אחרי ששרדתי את משבר גיל 30, ועשיתי ניקוי עצמי יסודי במשך 6 חודשים מסעירים בהודו, אחרי שכבשתי את הבלוגוספרה הקולינארית והעברתי את חיי מלב העיר לאזור הכפרי של עמק חפר, הגיעה הזמן להוריד את המסכה ולהיות כנה. המשקל כבר לא מעניין וכך גם המסעדות החדשות שחוזרות על עצמן ולא מחדשות. עכשיו זה אני כמו שאני, עם כל מה שעובר עליי בחיים הזוגיים המקצועיים והאישיים ותאמינו לי – גם בלי אוכל, זה בכלל לא מעט www.linurman.com

עדכונים:

פוסטים: 100

החל ממאי 2010

על איך כמה ולמה הגעתי עד הלום. למה דווקא אוכל ואיך זה שדווקא מסעדות

29/05/2010

אנוכי נמנית עם אוהבי אוכל. אולי יזדהו איתי אנשים כמוני כשאני אספר לכם על ההתלהבות המרטיטה שאני חווה לפני יציאה למסעדה חדשה שמעולם לא הייתי בה. הציפייה ללא נודע, הגילוי שמצפה לי, השאיפה להכניס לפה שלי הברקה קולינרית חדשה, כל אלה ממלאים את החללים הנפשיים שלי בתאבון חייתי וכל בילוי קולינרי חדש גורם לי להתרגש כמו נערה מתבגרת לפני דייט ראשון.

 

לפני שהכול כאן מתחיל, יש בי את הצורך להסביר לפרט ולהדגים (ואולי גם לתרץ) את הערצתי הגדולה לאוכל (ובמיוחד לאוכל “בחוץ”) או במילים אחרות את תעוותי הגדולה למסעדות. אז אני עושה זאת על מנת לספק את יצר הסקרנות שלכם ולקשקש עוד פוסט מעורר יצירה מוגברת של מיצי הקיבה.

 

זה התחיל בגיל 18 כשחברותיי קראו cosmo או “לאישה” (כבודם מונח במקומם וגם אני לפעמים מדפדפת בהם), אני קראתי את כל הביקורות של המסעדות שהופיעה ב”גלריה” של “הארץ” וסימנתי מקומות לאכול בהם ב”עכבר העיר”. התחלה מרשימה תודו.

 

זה המשיך באהבה עצומה לגברים שיודעים לבשל ומי שאכן ידע, זכה לקטוף פירות שמימיים כי בשבילי ארוחת ערב היא כמו משחק מקדים ארוטי וחושני במיוחד.

 

את גיל 19 שלי (וגם את כל שאר הגילאים כמובן) חגגתי במסעדת גורמה צרפתית “קלודין” ביהוד (ושילמתי על הארוחה רבע מהמשכורת החודשית שלי). ביום הולדתי האחרון לפני שנה הצלחתי לשבור את כל השיאים של עצמי, על ידי חגיגת יום ההולדת ב-3 מסעדות שונות. זה התחיל בארוחת בוקר ב“הוטל מונטיפיורי” עם קבוצת חברים בעלי רמת הפלצנות הדרושה שגם אוהבים בוקר, המשיך בארוחת ערב ב”אונגין” (מסעדה רוסית עם תאים פרטיים לחגיגות אינטימיות) עם החברות הרוסיות שלי שאוהבות לשתות ויום למחרת זה הסתיים בארוחת צהריים במוזס (כדי להוריד את ההנגובר של לילה קודם).

 

בגיל 23 חברי הטוב עבר תחת חסותי תהליך מטמורפוזה שבו הפך בעידודי ממי שיודע לאכול רק שווארמה ופלאפל (ואין לו מושג מאיזה כיוון לפתוח תפריט) לאדם שהיום יודע להעריך אוכל ויין.

 

בגיל 25 עם אותו החבר, לקחנו לעצמנו פרויקט לטעום את כל המסעדות שהוגדרו כ”הטובות ביותר” בתל אביב באיזה גיליון חגיגי של “על השולחן” שהפך להיות בעיניי חבריי לספר התנ”ך הפרטי שלי. לקח לנו אומנם כמה חודשים, אבל בסוף “הפרויקט” היינו בכל המסעדות המבוקשות – אפילו ב“מול ים”.

 

כשאני צריכה לבחור מסעדה, הפה שלי מתמלא ברוק וביובש בו זמנית, אני עוזבת הכול ומתחילה לדפדף ברשימת המסעדות שמובנית בתוך המוח שלי. מחוץ לראש שלי, אני גם מנהלת רשימה מסודרת של מסעדות בהם אני רוצה לאכול ועוד לא יצא לי (כל חבריי ומכריי אוהבים לקבל המלצות מה”רשימות” שלי כשיש להם מה לחגוג או במי להשקיע).

 

כשאני מתחילה לדבר על אוכל או על מסעדות, כולם ישר נהיים רעבים ומתחילים לחפש מדריכי משלוחים ואני מוכנה לוותר על קניית נעליים ובגדים (בילוי מועדף על הרבה נשים) על מנת לאכול טוב ושיהיה לי מעניין ברמה הקולינרית.

 

אם אני קוראת על מסעדה חדשה שעוד לא הייתי בה אני יעשה שמיניות באוויר כדי להגיע למקום המסקרן וכמה שיותר מהר. מיותר לציין שיש לי בראש תוכנית פעולה לכל השבוע, שבה מפורטים כל המסעדות בהם אני רוצה לבקר.

אני אוהבת לשמוע על אוכל, לקרוא על אוכל ולדבר על אוכל, ואין מישהו שינצח אותי בחידון המסעדות התל אביביות (כמה ניסו ולא הצליחו).

 

יש לי בבית טבח מקצועי שכל חבריו הם קונדיטורים אופים וטבחים כמוהו, ולא תנחשו מה זה אומר! זה אומר שכשיש לנו ערב חברים בבית, בנות הזוג מזפזפות בטלוויזיה בזמן שכל הגברים נדחסים להם במטבח J.

 

המוטו שלי הוא לטעום כמה שיותר לכן אני לעולם לא מזמינה אותו הדבר פעמיים באותה המסעדה.

 

 המוח שלי מחובר כל כך טוב לקיבה שכשלגוף חסר משהו אני יודעת בדיוק מה זה ואם יש לי “קרייבין” מטורף לדבר הזה שחסר, אני יכולה להתנהג כמו אישה בהריון אחוזת טירוף. אם הגוף זועק “ברזל” אני יודעת שאני צריכה סטייק של 700 גרם ועכשיו! אם חסר לי אומגה 3 הרגליים לוקחות אותי לסושייה האהובה ואני מפרקת מגש סשימי, אם אני צריכה סידן אני פשוט פותחת קופסה של “סקי” 500 גרם וגומרת אותה בכמה כפות ואם מדובר במחסור בפחמימות אני אלך למסעדה איטלקית ויוכל לחם, פיצה ופסטה!

 

ולסיום, אני חייה, נושמת, כותבת אוכל… ובעיניי לאושר שזה גורם לי אין שום מחיר. לכן, אני לא אוהבת לכתוב על מחירי המנות שאכלתי (למרות שהאתיקה המקצועית של מבקר דורשת זאת ואני מבטיחה שכשאני אהיה מבקרת מקצועית אני יעשה זאת) אני לא אוהבת לחשוב על אוכל במושגים של ערכים כלכליים, כי מבחינתי אין ביניהם שום קשר!

 

ועכשיו, אני מרשה לכם להגיד שאני חולנית, שבפוסט הזה יש יותר מדי “אני”, שהוא ארוך מדי ואפילו תשאלו לאיפה כל זה נעלם (אני רזה – לפחות בינתיים). תגידו מה שאתה רוצים כי עכשיו, אחרי שחיברתי את שיר ההלל שלי לאוכל, לא אכפת לי בכלל, אני חווה אורגזמה גסטרונומית עמוק בתוך הראש הקולינרי שלי, הפה שלי מתחיל לגרד ואני חושבת על המסעדה הבאה…

 

 

עוד מהבלוג של תל אביבית נמרצת לשעבר

אהבה

בתור אחת שצמחה מתוך תרבות קומוניסטית נוקשה שבה אהבה נחשבה למותרות, כי מה שהיה חשוב הוא שגבר לא ישתה, לא ירביץ ושיביא את כל הכסף הביתה, אני יכולה להגיד לכם שעוד מילדותי ידעתי שאהבה זה לא הכול. אי אפשר להיאחז באהבה כשסקס הוא...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

מחאת הבלוגרים

קורה כאן משהו לא כל כך חיובי לאחרונה. רוצים לעמעם לנו את הקול המקורי והבלתי מותנה שלנו על מנת להעניק הגנה דווקא לחזקים. אני אישית לחלוטין נגד מאבקים וסכסוכים, אני דוגלת בשלום אחווה ואהבה ונוטה שלא להשתתף במחאות גם אם ממש...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

דברים שאף אחד לא יספר לכם על ירח דבש

תכנון החתונה כמעט הוציא אותי מדעתי אבל התנחמתי בזה שהצלחתי במאמצים עילאיים לתכנן ירח דבש שהיה אמור להתחיל 3 ימים בלבד אחרי שסיוט החתונה היה אמור לסגור את שעריו. אפילו חוויתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה