הבלוג של תמי והחבר'ה

או מיי גוד

עדכונים:

פוסטים: 106

החל ממרץ 2013

12/12/2018

קשה לי.
קשה, ואני לא יודעת לבקש עזרה.
קשה, וגם כשמצליחה לבקש או כשמציעים, אני מתקשה לקבל.
קשה, וגם אם עושים בלי להמתין לאישורי, אני מתקשה להכיל.

קשה לי, ולאט לאט אני מבינה שזה לגיטימי.
זה היה לגיטימי גם סתם ככה כשהייתי נשואה +3.
ועוד לפני זה. הרבה לפני.

קשה בתור גרושה + 3 במשמורת משותפת.
קשה בתור גרושה + 3 במשמורת משותפת בזמינות חלקית בהשבתה אחרי ניתוח פריצת דיסק.
קשה במיוחד, עם ילד אונקולוגי מאושפז אחרי השתלת מח עצם. בתקופה מתמשכת כבר של 9 חודשים.

קשה להורים לנהל משק בית של שני ילדים בבית וילד אחד מאושפז.
קשה לנהל שני משקי בית נפרדים, במצב הזה.

קשה לי להחזיק את גופי הכאוב.

קשה להבין באמצע החיים, שאין ברירה אלא לקום וללכת.
אחרי שכל הדרכים האחרות כבר נבדקו ונכשלו או נתקלו בהתנגדות.

קשה להתחיל מחדש.
קשה עוד יותר להתחיל אהבה אחרת, מורכבת. גם כשמרגישה הכי טבעית בעולם.

קשה לי להחזיק את החבל הזה מכל הקצוות.
עבודה, בית,תיאום הורי, ילדים, זוגיות, בית חולים.

קשה לי לראות את הילד שלי כאוב, סובל, מנותק משגרת ילדותו.
קשה לי לראות את האחים שלו נאבקים להמשיך במציאות בתוך געגוע עצום אליו.
קשה לי עם הדאגה והחרדה הקיומית שהולכת וגוברת.

קשה לי כשמלכתחילה מעייפת את עצמי.
אני היפר, אני טוטאלית, פרפקציוניסטית ולא מרפה.
אני קשה עם עצמי בצורה קיצונית, כמו שאני לא עם אף אחד אחר.

אבל אני לומדת, משתפרת, מוותרת.

לא הכל חייב להיות מושלם.
גם לעגל קצת פינות זה בסדר.

לומדת שלא מקבלים ציונים בסוף היום, בסוף החודש או בחיים בכלל.

אם כעסתי עכשיו זה לא מבטל את זה ששמחתי מקודם.

אם מציעים עזרה ואני מסכימה לקבל זה לא אומר שאני חלשה או לא מוצלחת,
זה רק אומר שאני אנושית.
אם מציעים עזרה מותר לי לקבל, גם אם איפשהו יש אנשים אחרים שבטוח צריכים את העזרה יותר ממני.
זה לא בא אחד על חשבון השני.

יש אנשים שהרבה יותר קשה להם בחיים.
אני ברת מזל על הרבה מאוד דברים. יודעת, מכירה בזה. לא מפקפקת לרגע.

זה שקשה לי, לא מפחית מהקושי של אחרים.
כמו הדוגמא שתמיד אומרת לעצמי:
אם עכשיו דפקתי את הזרת במשקוף וכואב לי רצח,
ובדיוק מולי מישהו נתקע ושבר את היד,
אז אני בטוחה שכואב לו יותר.
אבל האם זה שכואב לו יותר, אומר שאסור שיכאב לי בכלל?

יש מספיק כאב בעולם הזה לכווווווווולם.
וגם שמחה.

אנשים אוהבים אותי. לא כולם – וזה בסדר.
חלקם לא אוהבים, וזה שלהם.
את חלקם אני גם לא אוהבת בחזרה.

אנשים תמיד יגידו. מול הפנים ומאחורי הגב.
ככה זה.
וגם זה בסדר.
וכשהגבול עובר, אני גם לומדת להגיב.

צריך להיות אופטימיים ולחשוב חיובי, אבל גם להעצב זה בסדר.
אם אשמח, לא יקרה שום דבר רע בעקבות זה.
אם אצחק, זה לא בהכרח יגמר בבכי.
אם אעצב, גם זה לא יגרום למשהו ממשי בתור תוצאה.

מותר לי להיות אני. זה בסדר להיות אנושית.

להתייחס לעצמי באותו האופן שאני מתייחסת לכל אחד אחר,
לאהובים, לקרובים וגם סתם לאנשים אקראים שעברתי לידם ברחוב והיה ניכר שזקוקים לעזרה.

אני לומדת לאפשר לעצמי, להיות.

להיות בנאדם, רב גוני, בעלת טווח של רגשות.
לשמוח, לצחוק, להעצב, לבכות, לכעוס, לזעום, לאהוב, לחשוק.

משבר גיל ה-40?
ממש לא. אין לי זמן לזה.
או שאולי הוא התחיל, כבר לפני שנים רבות.

תובנות לגיל ה-40?
בהחלט.

ואת חלקן (תמיד מגיעות עוד), רשמתי לעצמי כאן.

me

עוד מהבלוג של תמי והחבר'ה

תצוגה מקדימה

מפי נורית גפן: "המראה העליבה אותי"

נורית גפן! אמא של, גרושתו של ובעיקר אישה מדהימה, מצחיקה ומרתקת בזכות עצמה, היא חברה שלי. איזה כיף לי! . בעודי מנסה לשכנע אותה לפתוח בלוג כאן בסלונה (תאמינו לי, יש לה מספיק סיפורים להחזיק בעצמה את האתר למשך תקופה לא...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

עוגת גבינה דור שלישי

אני, הכי רחוק שהגעתי בעוגות גבינה זה ביסקויטים ופודינג, מ ק ס י מ ו ם  גבינה פירורים. כל עניין ההקצפות, הפרדות וקיפולים עדינים לא עושה לי את זה.   את עוגת הגבינה של אמא שלי (שתהיה בריאה עד 120. האמא), אני אוהבת.  מה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

על חרדות, דכאונות ושאר ירקות

מי שעקב אחרי בפוסטים הקודמים (בעיקר אלה נטולי המתכונים) בוודאי ראה או יותר נכון קרא בין השורות שמדובר כאן בבחורה עם חרדות.  מהצד: אשת חייל כל יכולה, אמא למופת, בת זוג נהדרת, עובדת מוכשרת, תותחית במטבח ולא רעה גם בכתיבה.  כל...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה