הבלוג של תמי והחבר'ה

או מיי גוד

עדכונים:

פוסטים: 105

עוקבים: 38

החל ממרץ 2013

אוטוטו 18.08.18. שנה לניתוח הגב שלי. מי בכלל חשב שאחרי שנה, זה יהיה החלק הקל של אותה שנה. מה יהיה הסיכום בשנה הבאה?

15/08/2018

שנה עברה.שנה מכאבי התופת, חוסר האונים וניתוח החירום.

שנה.

את “חווית” הניתוח אפשר לקרוא כאן

 

a year ago

הכאב העצבי המטריף עבר (חמסה חמסה) אבל אני רחוקה משיקום.

כף הרגל עדיין רדומה חלקית ומה שהיה נראה כמו “שנה זה הרבה זמן, זה ישתפר” – עבר לו. ולא השתפר. אז עדיין רדום באופן חלקי.

אומרת תודה גם על זה כי בקלות יכולתי להשאר עם כף רגל משותקת לגמרי.

אז הרגל לא משוקמת. הגב שורד אבל גם כאן – לא קרובה להיות איפה שרציתי וקיויתי.

תוכניות גדולות למנוחה, חזרה הדרגתית לשגרה, שחיה, פזיותרפיה ושיקום. שיקום שיקום שיקום.

כמעט הייתי שם אבל אז היו צריכים אותי ואסירת תודה שראיתי, התעקשתי, ששמתי לב.

הגב נזנח הצידה ותשומת הלב כולה הופנתה אל הילד שאובחן עם MDS ככה פתאום באמצע החיים.

שנה מניתוח הגב אבל זה כבר לא נחשב.

הילד שלי כבר חצי שנה בבית. ואני רק מחזיקה אצבעות חזק ככל שיכולה, שהוא ימשיך להשתפר ולהתחזק.

kid

 

אני מנסה להדחיק כדי לשרוד (מתפרקת וחוזרת, בין לבין). כמה קשיים הוא עבר. והאחים שלו.

בואו נגיד שגם להיות הורים גרושים שמתמקדים בטיפול בילד, זה לא עסק פשוט (ואין צורך להרחיב).

ומה עם אחותו שבמקום להיות בטיול בת מצווה משפחתי, עשתה בדיקת דם להתאמה לתרומת מח עצם? (אושר גדול שנמצאה מתאימה. אושר גדול עוד יותר בתקווה שלא יהיה בכך צורך).

sister

ואח אחד קטן שהרגיש שהוא לא תורם מספיק ואז איכשהו מצא גם את עצמו במיון כבר פעמיים ובבירורים משל עצמו (FMF, ובאמת שלא חסרות לנו עוד אותיות בבית).

kid3

 

עם הודעה אחת כזאת לפני זמן מה שהביאה אותי לדמעות של שמחה ובמקביל להמשך דריכות שכנראה כבר תהיה מתמדת.

 

blast

ומאז כל שבועיים ביקורת ואז בדיקת מח עצם ועוד אחת ואטוטו אחת נוספת.

 

בין לבין מנסה לשרוד, לשמור על עצמי, להחזיק אהבה – לא פשוטה כשלעצמה, בלי כל הנסיבות מסביב.

love

שנה מהניתוח.

אוטוטו 01.09.

ואני רק מבקשת שבסיכום השנה הבאה, אוכל להסתכל אחורה ולהמשיך להיות אסירת תודה.

עם כל הקשיים, עם כל ה”עיזים” שמתווספות לי. הבנתי, בסדר.

חוזרת על המנטרה שלי “אהובים שלי, רק תהיו לי בריאים. עם כל השאר כבר נסתדר”.

 

kids

 

ועל זה, צריכה להוסיף “וגם אני”.

להיות בריאה. פיזית ונפשית.

להחזיק ולשחרר,

להתפרק ולהתחבר,

לדעת לבקש עזרה,

לדעת לקבל.

לשחרר כבר את רגשות האשמה הנוראיים והאינסופיים על הכל ומול כולם.

ופאק איט, להתחיל כבר לחיות. הגיע הזמן.

 

ducks

עוד מהבלוג של תמי והחבר'ה

תצוגה מקדימה

מפי נורית גפן: "המראה העליבה אותי"

נורית גפן! אמא של, גרושתו של ובעיקר אישה מדהימה, מצחיקה ומרתקת בזכות עצמה, היא חברה שלי. איזה כיף לי! . בעודי מנסה לשכנע אותה לפתוח בלוג כאן בסלונה (תאמינו לי, יש לה מספיק סיפורים להחזיק בעצמה את האתר למשך תקופה לא...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

עוגת גבינה דור שלישי

אני, הכי רחוק שהגעתי בעוגות גבינה זה ביסקויטים ופודינג, מ ק ס י מ ו ם  גבינה פירורים. כל עניין ההקצפות, הפרדות וקיפולים עדינים לא עושה לי את זה.   את עוגת הגבינה של אמא שלי (שתהיה בריאה עד 120. האמא), אני אוהבת.  מה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

על חרדות, דכאונות ושאר ירקות

מי שעקב אחרי בפוסטים הקודמים (בעיקר אלה נטולי המתכונים) בוודאי ראה או יותר נכון קרא בין השורות שמדובר כאן בבחורה עם חרדות.  מהצד: אשת חייל כל יכולה, אמא למופת, בת זוג נהדרת, עובדת מוכשרת, תותחית במטבח ולא רעה גם בכתיבה.  כל...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה