הבלוג של תמי והחבר'ה

או מיי גוד

עדכונים:

פוסטים: 108

החל ממרץ 2013

אתמול (10.12) היה לי יום הולדת. היום חגגתי אותו ב(עוד) ריצה. בת 37. ידוע כבר ש״מי שאוכל לבד, מת לבד״. מה לגבי מי שרץ לבד?

11/12/2015

עד לפני 3 חודשים, כשראיתי את חברותיי לפיד מעלות תמונות מאימוני ריצה, חשבתי לעצמי: ״לאן הן רצות? בורחות מהילדים?״

עכשיו הבנתי שזה ממכר.

לא רק ריצה.

יש שיגידו (בפניי ומאחורי גבי) שהשתגעתי.

יתכן.

יתכן מאוד.

אבל אם כבר להשתגע אז שזאת תהיה הסיבה.

 לפני 7 חודשים, בעודי בשיא משקלי ובתוך תהום נפשית, מצאתי את עצמי משותקת למיטה עם כאב גב שמקרין לרגל.

כמה כואב? עברתי 3 לידות, הראשונה מבינהן בלי אפידורל (לא הספקתי. רציתי. בחיי). הכאב ברגל שנגרם מהגב – כאב יותר!

כי צירים באים בגלים. יש הפסקות. יש תוחלת ויעד סופי ומשמח.

אבל בלט דיסק בגב שלוחץ ומכאיב ומקרין לרגל – הוא רק כואב. כאב 24/7 בלי הפוגה. אי אפשר לזוז ואי אפשר לא לזוז.

הלכתי לאורטופד, כירופרקט, פיזיותרפיה.

התעניינתי בהידרותרפיה.

והגעתי למוקד.

כל טיפול החריף את הכאב.

זריקת וולטרן לא ״דגדגה״ לי.

התוצאה הסופית היתה, נסיון של שעתיים לקום מהמיטה עד כדי חיוורון.

התלבטות לגבי הזמנת רופא הביתה.

ולבסוף: אמבולנס.

לפחות מהפדיחה הצלחתי איכשהו לצאת מהבית על הרגליים, בתמיכתם של 3 אנשי צוות.

אז זה לא היה נעים. בלשון המעטה.

עוד כמה ימי מנוחה בתוספת כדורים שימסטלו גם את הפיל הכבד ביותר בעדר – וקמתי חזרה על הרגליים.

בנקודה הזאת החלטתי שאני צעירה מדי לבלות בקופת חולים. לא טוב לי לגוף ולגמרי הורג לי את הנפש.

אז נרשמתי לקאנטרי והתחלתי לשחות.

הוספתי הליכון בחדר כושר.

ואז בעידוד המאמן הוספתי גם מכשירים.

הכל כמובן באישור רפואי, עם הנחיות מהכירופרקט ותוך הקשבה מלאה לגוף שלי וליכולות שלו.

לא סתם אומרים ״נפש בריאה בגוף בריא״.

משהו במונוטוניות של הפעילות.

בהוצאת האנרגיות.

במיקוד במטרה.

כל זה מעלה אותי מתהומות הדיכאון.

מרגיע את מוחי הקודח תמידית.

משחרר קצת את התזזיתיות וההיפראקטיביות.

מפחית מעט את ההצפה הבלתי נסבלת של הריבאונד של סוף היום.

 לא הכל הפי הפי ג’וי ג’וי אבל לפחות יש תחושת הקלה.

לפעמים אני מרגישה שאין מספיק שעות ביממה לכל מה שאני רוצה לעשות. בשילוב כל מה שאני צריכה לעשות.

ובתוספת מה שאני לא רוצה אבל חייבת.

 

היומיום שלי הוא כמו שחיה בלב ים.

לפעמים אתה לא שוחה כי בא לך, אלא כי אתה חייב.

אם תעצור – תטבע.

מה היעד הסופי? אין כזה כרגע.

לעבור כל יום בלי רגשות אשמה.

בלי להתייסר על מה שעשיתי ועל מה שלא.

ואם אפשר להמנע מהעננות השחורה שתוקפת, כזאת שעושה חשק להחתים כרטיס לברוח לתמיד – זה יעזור.

 

בתור קשתית מצויה (בשילוב כל מיני אותיות מאובחנות), אני חייבת לגוון. כל פעם משהו אחר, משוגע יותר כדי להחזיק אותי למעלה.

בפעם הראשונה שניסיתי לרוץ, חשבתי לעצמי שהשתגעתי. אין מצב. כבד לי. כואב לי. לא יכולה לנשום.

נראית כמו בטטה. אדומה. כבדה ומזיעה.

אבל לא וויתרתי. המשכתי והצלחתי! ותחושת הניצחון היא מופלאה.

 אז אני לא הכי מהירה אבל משפרת תוצאה מריצה לריצה.

ובתחרויות יש ערך מוסף שהוא העיקר מבחינתי: האנשים.

אנשים. אלה שאני מנסה ליצור כמה שפחות אינטראקציה איתם בשוטף. כי תמיד לא יודעת מה לומר, מרגישה מפגרת, נפגעת ומופתעת (קוראים לזה חרדה חברתית).

מה  ההספק שלי עד כה?

סובב תל אביב 8 ק״מ באופניים עם הבן שלי הראל

הליכת 5 ק”מ במרוץ גיא

ריצת  5 ק״מ במרוץ אייל

מרוץ נט״ל ״רצים בצבע״ 1.5 ק”מ עם הבן שלי אבירם

ריצת 5 ק״מ במרוץ עלם חולון

טריליון מדרגות במרוץ עזריאלי (54 קומות)

ריצת 5 ק״מ במרוץ מכבי תל אביב

מה באופק?

ריצה/הליכה משפחתית בהרכב מלא 2 ק”מ במרוץ התחתונים (בחיי שיש דבר כזה)

10 ק״מ (לראשונה!) במרוץ לזכר צלם הבית.  שילוב ריצה והליכה לצורך השלמת 10 ק”מ.

ומטרת היעד כרגע:

10 ק״מ במרתון תל אביב

את האימונים מקווה לעשות בקבוצת ריצה של אדידס, כי יש דברים שפשוט חייבים. (עדכון: לא נבחרתי לקבוצה. ממשיכה הלאה באופן עצמאי).

 אבל גם אם לא – אז לא. האושר צריך להגיע מבפנים. המלחמה שלי הוא נגד (או עם) עצמי.

ריצה, רכיבה, שחיה, הליכה, ריקודי עם (לא באמת), מה שזה לא יהיה.

אשמח אם תלוו אותי.

תשתפו את הפוסט.

תגיבו.

תנו לייק.

אני אמשיך לרוץ בכל מקרה אבל תמיד נחמד שיש תמיכה מסביב, עידוד ומילה טובה. במיוחד כשהיא לא מיוצרת מתוך תוכי באופן עצמאי ואוטומטי.

 ועל הדרך, תרגישו גם אתם שותפים, ככה מהכורסא ואולי גם במציאות.

מה אתם אומרים? באים לרוץ איתי?

ריצת יום הולדת

עוד מהבלוג של תמי והחבר'ה

תצוגה מקדימה

מפי נורית גפן: "המראה העליבה אותי"

נורית גפן! אמא של, גרושתו של ובעיקר אישה מדהימה, מצחיקה ומרתקת בזכות עצמה, היא חברה שלי. איזה כיף לי! . בעודי מנסה לשכנע אותה לפתוח בלוג כאן בסלונה (תאמינו לי, יש לה מספיק סיפורים להחזיק בעצמה את האתר למשך תקופה לא...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

עוגת גבינה דור שלישי

אני, הכי רחוק שהגעתי בעוגות גבינה זה ביסקויטים ופודינג, מ ק ס י מ ו ם  גבינה פירורים. כל עניין ההקצפות, הפרדות וקיפולים עדינים לא עושה לי את זה.   את עוגת הגבינה של אמא שלי (שתהיה בריאה עד 120. האמא), אני אוהבת.  מה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

על חרדות, דכאונות ושאר ירקות

מי שעקב אחרי בפוסטים הקודמים (בעיקר אלה נטולי המתכונים) בוודאי ראה או יותר נכון קרא בין השורות שמדובר כאן בבחורה עם חרדות.  מהצד: אשת חייל כל יכולה, אמא למופת, בת זוג נהדרת, עובדת מוכשרת, תותחית במטבח ולא רעה גם בכתיבה.  כל...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה