חוזרת לבלוג לאחר שנתיים ואין נכון ומדויק יותר מאשר לכתוב על הראל, ילד הקסם שלי. אין מילים שאמא תוכל לתאר את השעות שבהן יושבת ליד מיטת בנה בשעותיו האחרונות.

מחכה לרגע הנכון, שבו אוכל לכתוב עלינו, עליך ועלי, את ואני - יקירתי

פרחי כרובית מטוגנים בבלילת טמפורה עם בירה

אוטוטו 18.08.18. שנה לניתוח הגב שלי. מי בכלל חשב שאחרי שנה, זה יהיה החלק הקל של אותה שנה. מה יהיה הסיכום בשנה הבאה?