הבלוג של Olivs

עולם חדש

החיים נותנים לך אינטרנט אז תעשה מזה לימונדה

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מיוני 2011

זה קרה כנגד כל הסיכויים, כמו שהרופא אמר היא רצתה לבוא לעולם הזה עוד לפני שאני ידעתי.

09/12/2011

היא נולדה בתאריך יומולדת של סבי ב – 14 לחודש. אני לא יודעת אם זה מקרי או לא, אבל אני יודעת שהוא רואה אותנו מלמעלה. סיפור הלידה שלי היה סיפור קשה כמו גם ההיריון.

תקופת ההיריון הייתה לי קשה נפשית, בגלל השמירה, עצם ההישארות בבית, בתור מישהי שכל חייה מתרוצצת עובדת לומדת וחיה את החיים במלואם היה לי סיוט. כמה שזה נשמע הזוי, אבל לדעת שבעלי חוזר הביתה מיום שלם של פעילות מיום שלם של הסתובבות, ישיבות ועקבים גבוהים מסביבו ואני בבית עם בגדי הבית ללא איפור זה מעציב. ולהוסיף לזה את הבצקות בידיים וברגליים את החצי נכות, אי היכולת להתכופף, אי היכולת להתאמץ, הגזים, כאבי הבטן גודל הלוויתן ואיבוד הנשיות, כן אי היכולת להתלבש כמו פעם לזוז כמו פעם מבחינתי זה לא כיף, זה לא תענוג גדול. וכן אני יודעת שיש לי מזל שהשמירה הייתה בבית ושבכלל נכנסתי להריון עם מבנה הרחם שלי.

זה קרה כנגד כל הסיכויים, כמו שהרופא אמר היא רצתה לבוא לעולם הזה עוד לפני שאני ידעתי.

הגעתי לשבוע ארבעים ועדיין ללא צירים, כל יום מתקשרים כל מני חברים ודודות להתעניין ולדעת אם ילדתי, כל טלפון כזה מביא לעוד התמוטטות עצבים, לא מספיק שאני מחכה בבית שהיא כבר תצא 5 חודשים ועכשיו כשהיא אמורה להיות בחוץ היא לא רוצה לצאת. בשבוע 40 הלכתי לבית חולים לבדוק מה המצב. אושפזתי ליומיים בגלל לחץ דם גבוה וחשד לרעלת הריון וחשבתי שזהו אני נכנסת לניתוח אבל לא, ללא פתיחה וללא צירים הגברת הולכת הביתה.

אחרי יומיים לקראת 4 בבוקר אני מרטיבה במיטה בכמויות של השתנה רבתי, צועקת לבעלי אמאאאאלא יורדים לי המים, קמה למקלחת להתקלח לפחות לפני הבית חולים וממשיכה לנזול בכמויות אדירות, הולכת עם השמלה הקיצית והכפכפים הברזילאיות תיק ההיריון ומגבת בין הרגליים יורדים המים –  יש זה הגיע.

הכביש למזלי פנוי בארבע בבוקר ב- 13 בנובמבר. מגיעים לרמב”ם ואני הולכת שם עם המגבת בין הרגליים כדי לא להרטיב להם את כל בית החולים. האחות בודקת אותי ורואה שאין פתיחה ואין צירים, מנהל המחלקה אומר לתת לי 24 שעות לראות התפתחות הריון. שיט.

24 שעות עם תינוקת בבטן ללא מים ועם לחץ אטומי ופחד רק שהכול יהיה בסדר, רק שנהיה שתינו בריאות. עוברות 20 שעות של שינה ואטרף. ההורים בחדר קבלה הסמוך לחדר לידה, בעלי לידי נרדם על הכיסא. אחרי כעשרים שעות של המתנה מורטת עצבים אין התקדמות בלידה אין צירים ואין פתיחה, מחברים אותי לאינפוזיות ומתחילים זירוז. התחילו הצירים. אמאאאאאלה איזה כאבי תופת הרגשתי בגיהינום וצעקתי כמו כלבה וסילקתי את אמי מהחדר, לא הייתי מוכנה שתראה אותי סובלת ככה. מה גם ששכחתי להזכיר שבכל ה – 20 שעות האלה בהמתנה ללידה אני שומעת תינוקות נולדים כמו בבית חרושת ורק אני עצובה ומחכה. מבקשת אפידורל הוא עושה לי פעמיים כי הוא פספס בפעם הראשונה חווית האפידורל קשה כשלעצמה, מוצאת את עצמי סופרת לעצמי כדי לא להתעלף ולאבד את השפיות מהפחד והכאב, בעלי נכנס אחר כך עם דמעות בעיניים.

התחלתי לצרוח והרגשתי שהיא מסתובבת לי בבטן, תוך כמה דקות הביאו את המיטה לניתוח חרום.

הכניסו אותי לניתוח קיסרי, אני נכנסת ורופא מנתח נחמד מחייך אלי, מוסיקת פופ בחדר ניתוח אני מסוחררת וערומה על שולחן הניתוח, הרופא המרדים אומר לי מילים רכות ומחזיק לי את היד, הוא אומר שעושים לי הרדמה חלקית. שואל אם אני מרגישה, אני אומרת לו שאני מרגישה שחותכים לי את הבטן הוא אומר ,עוברים להרדמה מלאה”.

” מה שלומך? תתעוררי”. אני בחדר התאוששות. בעלי לידי הלום קרב המום, חשבתי שמשהו קרה שמשהו לא בסדר, הוא אומר לי זה קרה כנגד כל הסיכויים, הרופא לידו אומר “יש לך בת מקסימה, חבל הטבור נכרך סביבה 3 פעמים” הרופא אמר שבחיים הוא לא ראה כזה מצב. אני כואבת כולי לא מוכנה שיגעו בי, מחכה לראות את הנסיכה שלי. ההורים שלו הגיעו ואני רואה בלון גדול ורוד מתנוסס במסדרון כשמעבירים אותי לחדר יולדת. כולם מחייכים אלי, אני רק רוצה שלא יגעו בי כי כואב לי הכל ויש לי אינפוזיות בידיים. מגיעה לחדר, נרדמת לשעה ואז בעלי מגיע עם עגלה קטנה ואומר לי את מוכנה לפגוש את הבת שלך.

אני רואה את התינוקת המדהימה הזו והיא נראתה ממש שמחה לפגוש אותי למרות שהיא תינוקת היא כאילו הבינה שהיא רואה עכשיו את אימא שלה. אני אומרת לה ברוכה הבאה לעולם הזה ומתרגשת ובעלי לידי. היא כולה אש מלאה שמחה ואנרגיה כן אני יודעת שהיא רק תינוקת אבל אומרים שלאחר לידה, השמיים נפתחים והיא בוחרת לעצמה את השם שלה. אז אמרתי לה איך נקרא לך? מעין? אגם? שירלי ואז היא התעטשה וזה היה הסימן שלה החלטתי לקרוא לה שירלי בגלל השמחה והאש שלה היא כמעט ג’ינג’ית במציאות וגם באופי.

תודה שהגיענו ליום הזה. חשבתי שאמות, מכאבים מסיבוכים של האפידורל באמת שחשבתי כך אני לא סתם כותבת את זה, ובאמת כל יום לאחר הניתוח הרגשתי יותר טוב, ואמרתי לעצמי שאני חייבת להיות שם בשבילה וקמתי בלילה הראשון עם כל הגוף החתוך שלי והכאבים שלי רק כדי ללכת לתינוקייה ולראות את האהבה שלי.

את האדם החזק ביותר שפגשתי אומר לי בעלי.

כאילו התחלנו מחדש, כאילו נולדתי מחדש, הקולות של הורי עם שירלי מזכירים לי את הילדות שלי הבית מלא אור גשם בחוץ, גשם ושמש ביחד זה סימן לחגיגה אמי אומרת.

עוד מהבלוג של Olivs

תצוגה מקדימה

סבא,

סבא, רציתי להגיד לך כל הרבה פעמים שאני אוהבת אותך, והצלחתי איזה פעם בטלפון להגיד לך את המשפט הכה קשה על הדרך. כבר כמה שנים הקפאתי שניות בכדי לזכור אותך ואת סבתא כשהיא עוד הייתה בחיים כי ידעתי שיום אחד לא תהיו. עכשיו, אני...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 8 years

למה שלושת החודשים הראשונים עם תינוק לא כל כך נוראיים?

טוב אז אני אחרי שלושה חודשים של חופשת לידה, נכנסתי לחודש הרביעי ואחרי שמירת הריון של כמעט חצי שנה אני שנה כבר בבית במצטבר. בזמן הזה למדתי כמה טריקים של התמודדות, במיוחד בחופשת לידה, כי זה לא קל אבל זה לא באמת סיוט כמו...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

נקודות חמות ברמת הגולן

ישנם כמה דברים שהייתי שמחה לדעת לפני שנסענו למלון רימונים בנווה אטיב ברמת הגולן ולא הצלחתי למצוא באינטרנט אז אני כותבת לכם במקרה ויתחשק לכם להצפין אבל ממש להצפין. נתחיל במיקום – נסענו למלון רימונים בנווה אטיב ברמת...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה