Saloona

אני אדם מאוד נקי, יש יאמרו שאולי אף נקי מדי. שטויות. אתה לעולם לא יכול להיות רזה מדי, עשיר מדי או נקי מדי. אם תבואו אלי הביתה (אל תבואו, אלא אם כן הזמנתי) ותעבירו אצבע על כל ריהוט או חפץ, היא תצא כ"כ נקייה שתוכלו לאכול ממנה אחרי זה. אותו הדבר תקף גם לגבי השטיח.

נו טוב. זה מה שהדודה הפולנייה שלי הייתה אומרת, אם הייתה לי דודה פולנייה. סבא שלי האהוב, זיכרונו לברכה, היה לעומת זאת אומר: "עופריקי, מה זה השטויות האלה?" ואז ממלמל לעצמו כמה מילים בהונגרית. ואחרי הקדמה כזאת אתם בוודאי שואלים את עצמכם על מה ולמה. בפרק של סיינפלד הם הצליחו בגאונות לדבר פרק שלם על

הנה זה מגיע, החג הזה של הנוצרים. לא מספיק שהם רדפו אותנו שנים, הם גם תקעו לנו את החג הזה, שאין כמעט רווק או רווקה שלא נכנסים מזה לתסמונת שלא ממש ניתן להגדיר אותה. הספירה לאחור החלה: 10 (עם מי אני אתנשק בחצות), 9 (אולי אני אעבור על רשימת הטלפונים שלי), 8 (מעניין אם לגיא

לפני שבוע נסעתי לקיבוץ, כמו שעשיתי בערך מאות פעמים בחיים שלי. אני זוכרת שפעם, כשהייתי ילדה, הקיבוץ שלי היה נראה לי המקום הכי גדול ובטוח בעולם, אבל זה היופי שבילדות, הכול נראה לך הכי גדול ובטוח בעולם. בכל אופן, יש דרך קיצור שרק מקומיים של עמק חפר מכירים, והדרך הזאת עוברת דרך כפר ויתקין. שמתי

לפני כשבוע הייתי בהרצאה שנקראה: "אם הנרתיק יכול היה לדבר". ההרצאה הייתה בחברת "אלטמן" והועברה ע"י נציגה של החברה ועל ידי גינקולוגית/ סקסולוגית/פסיכותרפיסטית מדהימה העונה לשם ד"ר חגית כהנא. בסוף ההרצאה ממש התאפקתי לא להזמין אותה לבירה על חוף הים מרוב שהיא אישה מגניבה. עפ"י ד"ר כהנא, אם הנרתיק יכול היה לדבר, הוא היה אומר בערך

תתרכזו הפעם. זה הולך להיות מסובך… בשבוע האחרון, באופן מרוכז, היו לי שיחות עם כמה גברים שונים. כולם באים מרקע שונה, עם כולם הקשרים שלי היו או עדיין שונים, כולם אנשים אינטילגנטים פלוס, וכולם אמרו לי את אותו הדבר: אנחנו חולים על פנטזיות, אנחנו רק מחכים שתגיע לנו פנטזיה בצורת בשר ודם עם ציצי, אבל

אני מתריעה מראש: טור פילוסופי במיוחד! השבוע חזרתי משבוע עבודות שירות בויפאסנה. למי מכם שאינו מתמצא בדברים רוחניים, הויפאסנה היא שיטת מדיטציה בת 2500 שנים, שחוכמתה התגלתה ונמסרה ע"י מידקארתה גאוטמה, הידוע יותר בכינויו: בודהה. אגב, בודהה בסנסקריט פירושו: זה שהתעורר. כל מי שחוטא בלשמוע על דברים ולא לחקור אותם לעומקם, או לפחות לרוחבם, שואל

החגים. רק יהודים יכולים להמציא תקופה שאורכת כחודש, כשבחודש הזה נאלצים לעבור רכבת הרים של רגשות, לעלות 3 קילו, לבכות שעלינו 3 קילו, לצום יום אחד ולהיות בטוחים שנרד בו 3 קילו, לאכול אחרי זה ולעלות עוד קילו ולהגיד שנרד אותם אחרי שנסיים עם הסופגניות והלביבות ואז להיזכר שעוד שניה יש קניידעלך, אז נרד את

מתוך הצרכניה של סלונה אין לי בעיה עם לעשות כביסה, אפילו להיפך. זה לא אני עושה, זו המכונה. קיפול זה כבר משהו אחר, אבל גם בזה יש משהו תרפיסטי. אני משתדלת לעשות גג 2 כביסות בשבוע, בשביל לא להוסיף לבעיית המים בישראל, ומבחינת אבקת הכביסה והמרכך שאני משתמשת, אני מאוד נאמנה. אני צריכה שהם יזכירו

אני אגש ישר לעניין: אני מאוד לא מרוצה מהגברים של היום. הם לא משהו בכלל. ברובם אין בכלל את כל המרכיבים הנחוצים, אבל גם למעטים שיש, משהו לא עובד שם. זה כמו עוגה, ששמים בה את כל המרכיבים הכי טובים ומשהו מתפקשש: או שהיא נופלת, או שהיא עשויה מידי, או לא עשויה מספיק ובסופו של

הייתי אמורה לצאת לדייט. כבר שלוש פעמים הייתי אמורה לצאת לדייט הזה, אבל כל פעם זה לא יצא. כן, אני יודעת שאם רוצים מספיק, אז הכול יוצא (ואת זה אומרים אנשים שכנראה אין להם שום בעיה עם עצירות), אבל באמת לא יצא. אבא שלי כל הזמן אומר לי לצאת כבר לרחוב ולמצוא חתן. הוא לא

אתמול דיברתי עם אריאן. זה האקס הראשון שלי, ההולנדי. שאלתי אותו מה זה בשביל גבר להיות מאוהב. הוא חשב על זה קצת (לא ראיתי, כי ככה זה בעולם הוירטואלי, לא ממש רואים) ואז הוא שלח לי מייל. קראתי אותו כמה פעמים, בשביל להבין ולמרות שהבנתי, לא ממש הבנתי (הסבר בהמשך). להלן תשובתו: 1.לקבל תשומת לב,

לפעמים אין על מה לכתוב. הדד ליין מתקרב ואת מתחילה לנסות לדפדף במוח באגף הזיכרונות, לראות אם יש משהו מהעבר שאפשר לכתוב עליו, אך כמובן להפוך אותו לעכשווי ביותר, כי בינינו- יש תחומים שלא הרבה משתנה בהם, כמו למשל שעם כל כמה שהרפואה התקדמה, שבר עדיין שמים בגבס, בדיוק כמו לפני 500 שנה. אבל אז,

השבוע הייתי בירושלים. נסענו אני, חברה שלי, ידיד שלה, אחיו ובת דודה שלו לרב, לקבל ברכה וככה שיגיד לנו מה הבעיות שלנו, כאילו אני לא מודעת לזה על בסיס יומיומי. מה שהרב אמר לי ישאר ביני לבינו ולבין אלוהים, והוא בטוח לא יגלה, כי לדעתי יש על זה חיסיון. לא כתוב, אבל מוסכם. בכל אופן,

ניסיתי להימנע מזה, באמת שניסיתי. כל כך רבות דובר על גודלו של איבר המין הזכרי, מה אני כבר יכולה לחדש? כל-כך הרבה קלישאות נאמרו, שרטוטים צויירו וסרגלים הוטמעו במדד של משהו שהממציא שלו כלל לא התכוון שיימדד. אבל חבריי יודעים שאני אוהבת אתגרים, בעיקר אתגרים גדולים, ועדיף שיהיו גם עבים. האמת, שמלבד האתגר פשוט דשתי

ברשותכן וברשותכם, פסקה קטנה אך חשובה לפני שאני מתחילה. אחד הסייד-אפקטס (זה באינגליש!) או נזק משני, כשמחליטים לכתוב טור כזה בשם מלא, זה שאת נחשפת, לטוב ולרע. קוראיי הנאמנים בוודאי שמו לב לאחת התגובות שקיבלתי לטור האחרון שלי. אני חייבת לציין שלא ירדו איתי לרמה הזאת מאז כיתה ג’, כשלצערי הרב השתתפתי בנקמה מתוכננת היטב

יש כמה יתרונות בגיל 35 וחצי: אין חצ’קונים, כמעט ואין מצבי רוח, אלא אם כן את בפי.אם.אס ממש קשה ויש לך קילומטרים של ניסיון. עכשיו, ניסיון זה דבר טריקי, כי יש פרט אחד מאוד חשוב בניסיון וזה שאמורים ללמוד ממנו, כי אם לא לומדים, הוא שווה לתחת וזה לא משנה אם התחת יפה, תחת זה

(הפוסט הזה מוקדש לטל) השעה עכשיו 12 בלילה, שעון לאס וגאס. בלאס וגאס לא משנה מה השעה, בעיקר אם לא יוצאים מהקזינו. אני חושבת שזה המקום היחיד בעולם שאין לזמן משמעות. אבל לא נראה לי שמישהו רוצה לקרוא את הפילוסופיה שלי על משמעות הזמן, למי יש זמן לזה? מה שעוד מאוד בולט בעיר החד-פעמית הזאת

אם תשאלו אנשים מה זה סקס בשבילם, יהיו להם מלא תשובות, רובן לא מנומקות. הסיבה לכך מאוד פשוטה: סקס אינו דבר רציונלי, הוא פועל על רגש ויצר, ולרגש ויצר אין בד"כ הסברים מנומקים. מבחינתי, יש ארבעה סוגים של סקס, והרשו לי להשוות את ארבעת הסוגים לארבעת המינים, זה פשוט מתבקש: סקס אתרוג – שיש בו

בודהה אמר פעם שעדיף לטייל טוב מאשר להגיע. באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב, אני ממש לא יודעת איך זה נשמע בהינדו. הטיול שלי במחוזות הסקס, כפי שציינתי בטור הקודם, החל בגיל 16 וחצי. אני חייבת לציין שההתחלה לא סימנה את הבאות. זה היה מלחיץ, כואב ולא הכי נעים בעולם. אני חייבת גם להודות שתהיתי

אף פעם לא כתבתי בלוג על סקס. כתבתי פעם טור, אבל זה היה בשם בדוי כי לא רציתי שאבא שלי ידע שאני יודעת על הדברים שהוא קיווה שאני לעולם לא אדע, בטח שלא אעשה. זו פעם ראשונה שאני עומדת מאחורי מילותיי באופן פומבי שכזה. מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד עומדת מאחורי המילים שלי, אבל