הבלוג של נורית צורגיל

nuritzurgil

נורית צורגיל - מומחית לריפוי אנרגטי ויצירת מציאות, בשיטת "האמת הפשוטה" שפיתחתי. כל מצב שאנחנו רוצים לשנות בחיים, בגוף, בכסף/שפע, מערכות יחסים, מימוש עצמי ואחרים, כל כאב, כולל מחלות פיזיות - מקורו בתודעה... +עוד

נורית צורגיל - מומחית לריפוי אנרגטי ויצירת מציאות, בשיטת "האמת הפשוטה" שפיתחתי. כל מצב שאנחנו רוצים לשנות בחיים, בגוף, בכסף/שפע, מערכות יחסים, מימוש עצמי ואחרים, כל כאב, כולל מחלות פיזיות - מקורו בתודעה שלנו. תת-המודע משפיע עלינו הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים לדמיין. בשיטת האמת הפשוטה שפיתחתי אני מתחברת אל המרחב האנרגטי של המטופל, רואה את כל מה שהמטופל לא יודע על עצמו ועוזרת לו לשחרר, ולהפעיל ידע שקיים אצלו ליציאת הריפוי והחיים הרצויים.

עדכונים:

פוסטים: 21

החל ממאי 2014

עוגיפלצת מעורר תהיות על להיות כאן, שם או לאכול עוגיות

10/12/2014

אחד הקטעים הגאוניים מרחוב סומסום, אם לא הגאוני שבהם,

שמגלם בתוכו כל כך הרבה שאלות ותובנות.

עוגי ועזרא מנסים לעזור לילד להבין את ההבדל בין כאן לשם,

ומכאן לשם, באות לידי ביטוי כמה שאלות מהותיות בהוויה של הרבה בעיות אישיות שלנו.

 

embedded by Embedded Video

אז נתחיל בזה שמאד יפה מצידם של עוגי ועזרא לעזור לילד.

הילד, שמקבל הסבר מעוגי ועזרא על ההבדל בין כאן לשם, חושב שהוא הבין, ואז הוא רוצה להיות “שם”.

את המשפט “אני רוצה להיות שם” אנחנו יכולים ליחס לכל כך הרבה מצבים בחיים –

* אני לא מסופק במקום שבו אני נמצא.

* יש לי שאיפות להגיע רחוק.

ולפעמים גם –

* תמיד יותר טוב במקום אחר מזה שבו אני נמצא.

עזרא אומר לילד “כל אחד במקומו” – כמה חכמה יש במשפט הקצר הזה. כמה פשוט, טוב ונכון לנו, כשאנחנו מרגישים שאנחנו במקום שלנו? וכמה קשה לנו לפעמים להשיג את זה (הילד בקטע הוא דוגמה טובה לכך)?

כשהילד שוב חוזר לעוגי, מבין ששוב הוא “כאן” ומביע את תסכולו מכך, עוגי אומר לו:

יש לך בעיה“.

ככה, פשוט, תבין שיש לך בעיה. רק אז תוכל להתחיל לפתור אותה.

גם לך יצא לראות אנשים שלא מכירים בכך שיש להם בעיה?

ואחרי שהילד חוזר לעזרא, ושואל:

מה, אני עדיין כאן?”

עזרא עונה: אני לא יודע על עדיין, אבל אתה בהחלט כאן.

עדיין – זה סובייקטיבי, מנקודת המבט של הילד. הוא “כאן” – זאת העובדה שעזרא רואה, והוא עושה הבחנה יפה בין רגש, שהוא סובייקטיבי, לבין מצב אובייקטיבי.

ואז כשהילד אומר “רציתי להיות שם, אני לא רוצה להיות כאן”, עזרא עונה לו:

מה יש לך ילד, אני לא מוצא חן בעיניך” – וכאן הוא הופך עניין שלא קשור בו, לאישי שלו. הרי הילד בכלל לא התייחס לעזרא או לעוגי, הוא התייחס לכאן ושם, ועוגי, ברגישות מופרזת, הפך את זה לעניין אישי, ואולי אפילו קצת נעלב.

ואז הילד בוכה – “אף פעם אני לא אהיה שם” – נכון, כי בכל פעם שהוא יגיע לשם, למטרה שהוא שם לעצמו, זה יהפוך ל”כאן” הנוכחי שלו, וייווצר לו “שם” חדש אליו הוא ירצה להגיע.

עוגי ועזרא מתייאשים קצת מהילד, מתרחקים ואומרים לו שיישאר שם, שלא יטריד אותם יותר, והילד מאושר. הוא סוף-סוף שם!

אבל אז – אמא שחיפשה אותו מגיעה, ושמחה שהוא “כאן”.

ושוב הילד בוכה, והאמא, שנכנסה לתוך סיטואציה שלמה שהיא לא מודעת אליה, אפילו לא מבינה מה היא אמרה שהוא לא בסדר…

אז מה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה?

* לפני שאנחנו מנסים להגיע למשהו, חשוב שנדע לאן אנחנו רוצים להגיע.

* להיות שלמים עם המקום שאנחנו נמצאים בו (גם אנחנו רוצים לעשות שינוי, התנגדות למקום הנוכחי לא באמת תקדם אותנו).

* להיות מודעים לעצמנו, ולבעיות שלנו (וכן, גם למה שחיובי בחיים שלנו, אבל זה כבר לא מהקטע הזה)

* להבחין בין העובדות, המציאות, לבין הסיפור שאנחנו מלבישים עליה.

* לא לקחת דברים באופן אישי, במיוחד אם הם לא נוגעים אלינו.

* ולפעמים, למרות שאנחנו מתכוונים לדבר אחד, התוצאות שונות, כי אין לנו את כל התמונה בבהירות. מעשה תמים שלנו יכול להתפרש אחרת לגמרי ממה שהתכוונו.

אז מה זה ה”שם” שלך?

ואיך ההרגשה שלך לגבי ה”כאן” שלך?

ומה יותר טעים בעיניך? עוגית קוקוס או עוגית אגוזים?

או שבכלל וופלה מצופה בשוקולד?

עוד מהבלוג של נורית צורגיל

תצוגה מקדימה

חנוכה שלי (בלי מתכון לסופגניה!)

וידוי: אני לא אוהבת לטגן. אבל פעמיים בשנה, אני מטגנת. או יותר נכון, פעמיים בשנה טיגנתי. שתיהן היו בחנוכה, פעם אחת סופגניות, ופעם אחת ספינג', לבקשת בתי. עד... עד לפני ארבע...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אז מה אם אני צודקת?

לפני כמה ימים, היה לי עניין עם מישהו. התיישבתי וכתבתי לו מכתב ארוך ומלא טיעונים כדי להראות לו עד כמה אני צודקת והוא טועה בגישה ובהתנהגות שלו. האמנתי מאד שכל טיעון שלי הוא טיעון מוחץ ותומך לעמדה שלי. כתבתי את המכתב בשטף...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הבלוג שלי ואני

המטרה: לכתוב איך הבלוג שלי השפיע על חיי או איך אני רוצה שהבלוג שלי ישפיע על חיי. האמצעי: פשוט לשבת ולכתוב את החזון האישי והעסקי שלי בפוסט. או כך לפחות חשבתי. האמצעי האמיתי: סופת ברקים ורעמים של מחשבות שנזרקות מצד לצד בין...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה