הבלוג של נורית קצירי

עט קציר(י)

שמי נורית קצירי ואני חברת קבוץ בשער הגולן (מעל 50 שנה), אליו הגעתי במסגרת מחלקת נח"ל, ממושב בשרון. שם מצאתי את אהבת חיי והשאר... הסטוריה. אני אמא גאה לארבע בנות (אף אחת מהן לא נשארה בקבוץ). וסבתא גאה לשמונה נכדים ( לא... +עוד

שמי נורית קצירי ואני חברת קבוץ בשער הגולן (מעל 50 שנה), אליו הגעתי במסגרת מחלקת נח"ל, ממושב בשרון. שם מצאתי את אהבת חיי והשאר... הסטוריה. אני אמא גאה לארבע בנות (אף אחת מהן לא נשארה בקבוץ). וסבתא גאה לשמונה נכדים ( לא סופי...) מעל ל-20 שנה אני מנהלת את ענף התיירות בקבוץ. אני בטוחה שהבית ממנו באתי , כוון את חיי והטמיע בי את רוב הדברים שאני אוהבת: לגדל - משפחה וגינה, ללמוד, ליהנות מאמנות, קולנוע ומוזיקה, לעסוק במלאכת-יד, לארח, להדריך, לצלם, לכתוב ולקרוא, לטייל בארץ ובעולם ולהתפעם מיופיו וכוחו של הטבע . אני אוהבת לשתף וכמו שכבר ציינתי- לכתוב. אז למה בלוג? כי בא לי :) בבלוג תקבלו הצצה ל"מאחורי הקלעים" של עולם התיירות. לעולם הקבוץ. ולעולם שלי. וכמובן טיפים קטנים שהכנסתי ל"סל החיים" לאורך השנים. גילוי נאות- אין לי חוש הומור מפותח אך אני מאד אוהבת בדיחות, פארודיות ו.. צחוקים.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל ממרץ 2015

ההרגשה הזו, של יצור קטן, היושב עלי או צמוד אלי, מתרפק,  עם עיניים בורקות ופה פעור וכולו נתון בתוך תוכו של הסיפור.

הנעימות הזו בידיעה שהיצור המתוק מחכה רק למוצא פי, תלוי בי לחלוטין, מכיוון שעדיין לא רכש את מיומנות הקריאה, והוא כל כך תאב לדעת מה יקרה…..

המתיקות הזו, כשמגיעים לסוף הסיפור, ואז נהגה המשפט הצפוי  - “עוד פעם”.

“עוד פעם”, משמעותו אחת, נהניתי לשמוע, הסיפור מעניין ואני רוצה שוב להתענג, שוב פעם.

העונג הוא  תמיד דו צדדי, גם מצד המקשיב וגם מצד המספר.

בילדותי נהגו הורי לספר לי ספרי ילדים שהם הכירו מילדותם, קודם בליטא ובגליציה ובהמשך בגרמניה ובאוסטריה.

אינספור פעמים שמעתי בגרמנית על: יהושע הפרוע, מקס ומוריץ, פרח לב הזהב, ספורי אוסקר ויילד וכל רפרטואר האגדות של האחים גרים.

הייתי “סרבנית אכילה”  ואני זוכרת את אימי ,יושבת לידי בשולחן, מאכילה אותי ותוך כדי, מספרת ומספרת.

אני, לא שמתי כלל לב מה נכנס לתוך פי. אוזני היו כרויות למשמע הסיפור עד שסיימתי הכול בצלחת…

למעשה, רוב הספרים בילדותי היו מפחידים למדי ולא כל כך חינוכיים. מעשי הקונדס של מקס ומוריץ הינם מרושעים ממש, כל הסיפורים בספר “יהושע הפרוע” נגמרים תמיד בעונשים איומים ולעיתים אפילו במוות. באגדות האחים גרים  יש שפע של רשע ואכזריות, אבל שם לפחות, הסוף תמיד הפי אנד. הורי נהגו לספר לי גם מספרי “גולדן בוקס” שהגיעו מארה”ב. הלהיט שלי היה הספר “במבי” אותו יכולתי לשמוע כמה פעמים ברצף, מבלי להתעייף.

כשהייתי ילדה, ספרות הילדים המקורית, הייתה מצומצמת- ביאליק ושלונסקי, ימימה טשרנוביץ ולאה גולדברג , לוין קיפניס ומרים ילן שטקליס ו….המון ספרי ילדים מתורגמים מרוסית, פולנית, גרמנית ואנגלית.

לימים, כשבגרתי והייתי לאם, גיליתי עולם חדש של ספרי ילדים אותו אהבתי מאד להקריא לבנותיי.

סידרת ילדי העולם ובעיקר: אלה קארי הילדה מלפלנד, נוריקו סאן הילדה מיפן, דירק הילד מהולנד וגנט הילדה מאתיופיה , ריתקו את הבנות. “תפוחי העלומים” ובו מבחר אגדות-עם רוסיות מתורגמות לעברית, היה מאד אהוב בביתנו. לא אחת השתמשנו במשפט המפתח שמופיע בסיפור על הילדה משינקה  והדוב – “אל תשב שם בפינות, אל תאכל עוגות קטנות” . גם ספרי ילדותי (הפעם בעברית)  היו להיטים.

אז, בימי החינוך המשותף, הייתה הקראת ספר או סיפור בזמן “ההשכבה” בבית הילדים, דרך מצוינת להשאיר את ההורים עוד קצת עם הילדים ולהיפך.

הילדים כמו ההורים, ידעו כבר בע”פ את : “איה פלוטו “  ואת “לימפופו”, את “עליקמא הקטן” ואת “בארץ סין, גר צ’אן סו לין”  את “מעשה  במעיל” ואת “בשמי ערב”, הסיפורים והישיבה המתרפקת של ההורה והילד, היו כחוטים מקשרים ביניהם שהאריכו את רגעי הפרידה.

כגננת, אהבתי מאד לספר. אותה תחושה נעימה של עיניים פקוחות לרווחה, פיות  פעורים וצפייה להמשך הקריאה שבתה את ליבי .

הקסם הזה העומד באוויר, היכולת שלי כמספרת להרים או להפחית את קולי, להגביר את תחושת המתח בהתאם לעלילת הסיפור, היכולת הזו לרתק את קהל השומעים, תחושה שאין דומה לה, תחושת עונג אמתית.

אחד מספרי הילדים האהובים על בנותיי, חניכי בגנים שגיננתי וכל שמונת נכדי, הוא הספר על סבתא ליזטה  או כפי שהוא נקרא בגרמנית “יום ההולדת”. סיפור שנכתב ע”י סופר שוויצרי בשם: הנס פישר בשנת 1959ועדיין לא תורגם לעברית.

אני מתרגמת אותו מגרמנית לעברית באופן חופשי, תוך כדי סיפור.

הספר מספר על סבתא ליזטה החביבה, החיה בחווה מבודדת בלב היער, ואתה חיים זוג חתולים: מאולי וראולי, כלב בשם בלו, עז וארנבות, תרנגול ותרנגולות וברווזים. אמנם ליזטה חיה לבד, אך כל בעלי החיים שאתה, מעין ילדיה, גורמים לה אושר ושמחה .החיות שאוהבות את ליזטה מאד, עושות לה יום הולדת הפתעה, בעבודת צוות מופלאה, ובסופו של הערב גם מכינות לה מתנה משמחת ומפתיעה מאין כמוה..

אינני מכירה ילד או ילדה שלא התאהבו בסיפור, ותמיד בקשו, עם הגיעי לסיום “עוד פעם”.

ואז… הקסם הזה של הקהל השבוי והמרותק עומד באוויר ומענג מאין כמוהו…….

 IMG-20150623-WA0000[1] IMG-20150623-WA0007 IMG-20150623-WA0008 IMG-20150623-WA0006 IMG-20150623-WA0005 IMG-20150623-WA0003

עוד מהבלוג של נורית קצירי

תצוגה מקדימה

ה-4 לאוקטובר , חסידות אומות העולם ומשה בתיבה

במשך כל שנות עבודתי כגננת, ידעתי בדיוק מה ארצה לספר לילדים ביום השואה. עשיתי זאת היטב – בעיקר כשגיבורת הסיפור - שפרה ,הייתה אחת האמהות של ילדי הגן. בגן הראשון ,היה זה בנה אלון ובגן השני, הייתה זו בתה זהובית . צמידות יום...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

היחפנית עם שקית הסיפורים (פוסט מיוחד לכבוד שבוע הספר)

מעבר להיותה מעניינת, סקרנית, חמה ומלאת הפתעות, הייתה צ'יורה שלנו, מרים רות בשמה הרשמי, אישה גדולה מהחיים, תרתי משמע. משקפיים עם עדשות עבות הסתירו עיני תכלת שובבות,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

חופרת זכרונות על קיץ ראשון בעמק הירדן

ביולי - אוגוסט כל שנה , קורות תופעות לא נעימות. יש עצבנות באוויר . האנשים קצרי רוח, חסרי סבלנות, חמומי מוח... "הפיוזים" שלהם נשרפים מהר ו"הפתילים" קצרים. אצלנו למשל, כל קיץ יש הרבה מאיימים, יש גם לא מעט ש"זורקים מפתחות" . כמובן...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה