הבלוג של נורית קצירי

עט קציר(י)

שמי נורית קצירי ואני חברת קבוץ בשער הגולן (מעל 50 שנה), אליו הגעתי במסגרת מחלקת נח"ל, ממושב בשרון. שם מצאתי את אהבת חיי והשאר... הסטוריה. אני אמא גאה לארבע בנות (אף אחת מהן לא נשארה בקבוץ). וסבתא גאה לשמונה נכדים ( לא... +עוד

שמי נורית קצירי ואני חברת קבוץ בשער הגולן (מעל 50 שנה), אליו הגעתי במסגרת מחלקת נח"ל, ממושב בשרון. שם מצאתי את אהבת חיי והשאר... הסטוריה. אני אמא גאה לארבע בנות (אף אחת מהן לא נשארה בקבוץ). וסבתא גאה לשמונה נכדים ( לא סופי...) מעל ל-20 שנה אני מנהלת את ענף התיירות בקבוץ. אני בטוחה שהבית ממנו באתי , כוון את חיי והטמיע בי את רוב הדברים שאני אוהבת: לגדל - משפחה וגינה, ללמוד, ליהנות מאמנות, קולנוע ומוזיקה, לעסוק במלאכת-יד, לארח, להדריך, לצלם, לכתוב ולקרוא, לטייל בארץ ובעולם ולהתפעם מיופיו וכוחו של הטבע . אני אוהבת לשתף וכמו שכבר ציינתי- לכתוב. אז למה בלוג? כי בא לי :) בבלוג תקבלו הצצה ל"מאחורי הקלעים" של עולם התיירות. לעולם הקבוץ. ולעולם שלי. וכמובן טיפים קטנים שהכנסתי ל"סל החיים" לאורך השנים. גילוי נאות- אין לי חוש הומור מפותח אך אני מאד אוהבת בדיחות, פארודיות ו.. צחוקים.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל ממרץ 2015

במשך כל שנות עבודתי כגננת, ידעתי בדיוק מה ארצה לספר לילדים ביום השואה. עשיתי זאת היטב – בעיקר כשגיבורת הסיפור – שפרה ,הייתה אחת האמהות של ילדי הגן.
בגן הראשון ,היה זה בנה אלון ובגן השני, הייתה זו בתה זהובית .
צמידות יום השואה לפסח , הקלה על הילדים את הבנת הסיפור שהוא בעיני מופלא מעין כמוהו, תסריט מוכן לעשיית סרט….
משה בתיבה – סיפור הצלתו של תינוק יהודי ממוות, ע”י הסתרתו בתיבה ושליחתו אל גורלו , על מימי היאור , בתקווה שהסיכוי יגבר על הסיכון …..חזר על עצמו בדמיון רב ,בסיפור שספרתי לילדי הגן על הצלתה של התינוקת היהודייה שפרה, מידי הנאצים.
תחילת אוקטובר 1942, אמא, אבא ותינוקת בת שנה וחצי – שפרה, מצליחים לברוח מגטו וורשה למעבה היער הקרוב, בתקווה שהנאצים לא יגלו אותם. למרות הקור והגשמים העזים שירדו במשך יומיים ,הנאצים לא מרפים וכבר ברור להורים שהמצוד קרוב לסיומו. התינוקת הקטנה קפואה מקור, מורעבת ולא מפסיקה לבכות .חייבים למצוא פתרון לפני שהם ייתפסו.
בהחלטה אמיצה ,ממש כמו שעשו יוכבד ועמרם, אלפי שנים קודם לכן במצריים, הם מחליטים להניח ולהשאיר אותה בקצה היער עטופה היטב בשמיכה, מול מנזר ידוע , בפאתי כפר קטן ,ולקוות שהגורל ייטיב עם בתם והיא תימצא ותינצל. בסיפור הזה, הם לא הסתתרו מנגד כדי לראות מי ימצא ויציל אותה אלא היו כאשת לוט – הניחו ורצו בלי להפנות את ראשם לאחור.
המזל האיר פניו לתינוקת. בבוקר ה-4/10/1942 ,שמעה אשה פולנייה צעירה שגרה בפאתי הכפר ,את בכייה הבלתי פוסק : “מאמע, מאמע” ויצאה לראות מי זה מיילל בהתמדה שכזו ,בקור המקפיא של אוקטובר.
אותה “בת פרעה” – לאוקדיה שמה, שלא זכתה בילדים משלה ובעלה היה אסיר פוליטי באושוויץ , הרגישה שמשמיים שלחו לה מתנה. על כן קראה לתינוקת: בוגושיה- רחומת אל , בפולנית .
שנים של תלאות ורעב, פחד קיומי וסכנת חיים, הפצצות ובעיקר פחד מהלשנות עברו על האם והתינוקת שאמצה ,כשלעזרתן הגיעה עוד “נשמה טובה” בשם : אירקה, שטיפלה בתינוקת בזמן שלאוקדיה יצאה לעבוד ולהשיג מעט אוכל.
בוגושיה/ שפרה צמחה וגדלה להיות פולנייה לכל דבר, מחרוזת צלב על הצוואר, תפילה בכנסיה בימי ראשון ,שפה פולנית קולחת, אהובה על כל הסובבים אותה אך אהובה במיוחד על אימה המאמצת שמעולם לא ספרה לה היכן נמצאה ומהם שורשייה.
המלחמה הסתיימה , כולם החלו ” ללקק את הפצעים” …
בעלה של לאוקדיה חזר מאושוויץ, שבר כלי מוחלט.
אביה של שפרה שרד את אושוויץ, אמה לא. האב היה בטוח שבתו התינוקת נפטרה ביער.
שבור ומותש הגיע אביה למחנה פליטים באיטליה. שם עם כל שרידי הפליטה תכנן את צעדיו לעתיד- אולי יסע לפלסטינה?
באחד הימים ממש לפני עזיבתו את המחנה, הופנה לצוענייה שקראה את העתיד בכף היד. הצוענייה התבוננה בכף ידו ואמרה לו : “אל תיסע רחוק, חזור למקום בו השארת לפני כמה שנים אוצר יקר ”
האב מחליט לשמוע בעצתה וחוזר לפולין ,אל אותו יער בו השאיר את בתו התינוקת. לאחר חיפושים ותחקירים רבים הוא מופיע יום אחד בביתה של לאוקדיה. הילדה הקטנה מבינה בחושיה שקרה פה דבר ולא מפסיקה לבכות. לאוקדיה מנסה להכחיש ועומדת על כך שזו בתה האמיתית. כתם לידה קטן על מצחה של הילדה וסיפורי השכנים מאשרים את תחושתו שאכן זוהי בתו שניצלה.
חודשים של התמקחויות בין האב האמיתי לאמא המאמצת, התערבות הסוכנות וגורמים רשמיים לא משאירים מקום לספק – הילדה היא בתו ,יחידתו , של האב ועל כן היא חוזרת אליו, למרות הכאב העצום ,למרות הסירוב העיקש של האם והבת כאחד.
בהמשך הסיפור מגיעה שפרה לשער הגולן בו היא בוחרת להשאר עם דודיה: חיים ובלה. היא נישאת לבן הקבוץ יורם קוצר ז”ל.
בנם הבכור נולד ב- 4/10/1962 ואחריו עוד שני בנים. כולם מוכשרים ומוצלחים. מאז הגיעה לארץ, שפרה מתכחשת ומוחקת את העבר ואת הטראומות הרבות שעברה, לא רוצה שום קשר עם לאוקדיה ועם פולין. יורם משכנע אותה לחדש את הקשר עם אמה –מושיעתה. חליפת מכתבים מרתקת מתורגמת מפולנית לעברית וההיפך ומעלה את כל הסיפור שחור על גבי נייר. קבוץ שער הגולן מזמין את לאוקדיה ואת אירקה לביקור בארץ ובקבוץ והן מוכרזות כחסידות אומות העולם ונוטעות עצים ביער שבירושליים.
אכן סיפור מופלא על נשים ,שחירפו נפשן כדי להציל תינוקת יהודייה. הן אהבוה אהבת נפש, אהבה שאינה תלוייה בדבר.
שפרה, הפכה לאלמנת צה”ל בעקבות מותו של יורם ז”ל בטנק בבקעה, אח”כ היא בונה חיים חדשים עם אדם ומולידה עימו 2 ילדים מקסימים שהיו חניכי בגן: אלון וזהובית . למרות כל מה שעברה בחייה ,היא אישיות קורנת ואופטימית, אמא וסבתא מדהימה , עם חוש הומור נפלא , שפית מחוננת , אוהבת אדם עם לב ענק. אשרי שזכיתי להיות חברתה, שכנתה וקרובת משפחתה.
ותנחשו מתי אני נולדתי? ב-4/10/1944.
אז יש כנראה מקריות בחיים……..
בחדר הזכרון של הקבוץ הכינה אסתר פינת זכרון מרגשת לחסידי אומות העולם שהצילו שתי חברות מהקבוץ. בקרתי שם עם קבוצה של גרמנים שלנים אצלנו ומשתתפים הערב בטקס. ספרתי להם את סיפורה של שפרה/ בוגושיה ועיין לא נשארה יבשה.
עוד מעט ,כשתשמע הצפירה אזכור את כל בני ממשפחתי הרבים שעלו בענן אפר השמיימה- יהי זכרם ברוך.

 

 

עוד מהבלוג של נורית קצירי

תצוגה מקדימה

היחפנית עם שקית הסיפורים (פוסט מיוחד לכבוד שבוע הספר)

מעבר להיותה מעניינת, סקרנית, חמה ומלאת הפתעות, הייתה צ'יורה שלנו, מרים רות בשמה הרשמי, אישה גדולה מהחיים, תרתי משמע. משקפיים עם עדשות עבות הסתירו עיני תכלת שובבות,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

סבתא - עוד פעם! (פוסט אחרון לרגל חגיגות הספר)

ההרגשה הזו, של יצור קטן, היושב עלי או צמוד אלי, מתרפק,  עם עיניים בורקות ופה פעור וכולו נתון בתוך תוכו של הסיפור. הנעימות הזו בידיעה שהיצור המתוק מחכה רק למוצא פי, תלוי בי לחלוטין, מכיוון שעדיין לא רכש את מיומנות הקריאה,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

חופרת זכרונות על קיץ ראשון בעמק הירדן

ביולי - אוגוסט כל שנה , קורות תופעות לא נעימות. יש עצבנות באוויר . האנשים קצרי רוח, חסרי סבלנות, חמומי מוח... "הפיוזים" שלהם נשרפים מהר ו"הפתילים" קצרים. אצלנו למשל, כל קיץ יש הרבה מאיימים, יש גם לא מעט ש"זורקים מפתחות" . כמובן...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה