הבלוג של ענת קיסל

נושקת ל40

נושקת ל40, נשואה, אמא ל3 בנות, אחרי שינוי קריירה, בעיצומו של שינוי תזונה ומשקל, אחרי תהליך אישי וזוגי עמוק ועמוק בתוך המסע אל גיל ה40 שאחגוג ממש בסופה של שנת 2020 וכאן כדי לשתף אתכן בנקודה בזמן שלנו כא.נשים ספציפית סביב 40 , נקודה... +עוד

נושקת ל40, נשואה, אמא ל3 בנות, אחרי שינוי קריירה, בעיצומו של שינוי תזונה ומשקל, אחרי תהליך אישי וזוגי עמוק ועמוק בתוך המסע אל גיל ה40 שאחגוג ממש בסופה של שנת 2020 וכאן כדי לשתף אתכן בנקודה בזמן שלנו כא.נשים ספציפית סביב 40 , נקודה של התפכחות, של שינוי ושל התעוררות ובעיקר של התבגרות בתקווה שמשהו מהמסע שלי ייגע בעוד נשים שעוברות מסע דומה משלהן

עדכונים:

פוסטים: 6

החל ממרץ 2020

היום סגרתי 18 ימים שאני סגורה בבית (ושוב מזל שיש מרפסת :)) עם 3 בנות בגילאי 3-12 סביב השעון 24/7.

 

כבר כתבתי על התובנות שעלו לי בתקופה הזו ועל הדברים הרבים שאני מוקירה ומודה עליהם אבל היום אני רוצה דווקא לתת במה לגל חדש שהגיע מתוכי אתמול והיום - גל “עייפות החומר” ואני רוצה לשתף אתכם ב10 הסימנים דרכם אני מזהה שהבטרייה שלי הולכת ונחלשת ובגדול אני מתחילה למצות את התקופה :)

 

ולמה זה מעניין בעיני? כי כמו התובנות שמגיעות בצורה חדה יותר בעת משבר (לפעמים) כך גם סממני ה”עייפות” מופיעים באופן מרוכז יותר בתקופה כזו והם כלי עבורנו לזהות איך זה נראה כשאנחנו ממצים משהו וכך גם עכשיו לערוך קצת שינויים בהינתן המצב וגם לעתיד לזהות כשחלק מהסימנים ל”עייפות החומר” מופיעים ולהבין שנדרש חישוב מסלול מחדש. 

 

כל הגלים מובילים אותנו חזרה לחוף מבטחים אלינו הביתה ולכן בעיני גם לגל של היצירה והאנרגיה וגם לגל של עייפות החומר והבהייה יש מקום של כבוד כי כל הגלים (של הרגשות, האנרגיה ושל העשייה) מדויקים בדיוק בזמן שהם באים והם תמיד עוזרים לנו לחזור לעצמנו בדרך שהכי נכונה לנו בכל רגע נתון.

 

אז הנה הגל שלי כעת -

 

 

10 הסימנים שגיליתי על עצמי ביומיים האחרונים שגרמו לי להבין שהתקופה הזו מתחילה למצות את עצמה עבורי -

 

1. הלו”ז שבנינו והתמדנו בו אני והבנות הצטמצם והצטמצם עד שאתמול נמחק מהלוח במטבח וכעת יש שם לוח ריק והלו”ז נעלם

 

2. אני שותה כמות הולכת וגדלה של כוסות קפה. בשגרה אני שותה 1 ביום (בימים חריגים 2) עכשיו אני כבר במעבר מ2 ל3 ביום, הקפה מבחינתי הוא הסמל להפוגה אז אני מפנטזת עליו כאילו שמשהו דרמטי יקרה כשאשתה אותו כשבפועל לא קורה שום דבר מיוחד

3. אני זזה פיזית יותר לאט, עוברת לאט יותר בין חדרים, בין פעולות, כאילו אחרי שסגרתי שבועיים וחצי סגורה בבית הכל נהיה בslow motion יותר ויותר. האם ייתכן שהמוח שלי נותן פקודות איטיות יותר לגוף שלי ככל שחולפים הימים?

4. בעיית הקשב וריכוז שלי מחמירה. אם בשגרה אני מלכה בלהקשיב למספר דברים במקביל תוך כדי ששומעת מוסיקה ועושה עוד משהו, ככל שמתקדם הזמן המוח שלי הופך להיות יותר כמו מוח של גבר קלאסי – פעולה אחת בכל זמן ובלי רעשי רקע בבקשה

 

5. אני מוצאת את עצמי בוהה יותר בעיקר בעודי יושבת במרפסת בנוף ושוהה , בוהה ושוהה בוהה ושוהה

 

6. אני מוצאת את עצמי שרועה בכל מני מקומות ומצבים מוזרים במרחבי הבית שמייצגים את המצב כמו למשל שכובה על פוף במטבח בזמן שהגדולה שלי פותרת בעיות תנועה על הלוח שיש שם ושואלת אותי שאלות, האמצעית שכובה על הפרקט לצדי פותרת תרגילים בחשבון ומדברת איתי והקטנה שוכבת עלי צופה באיזה סרטון הזייתי ביוטיוב שבשגרה לא היה מורשה לצפייה ואני בוהה (שוב עניין הבהייה) , מנסה לחלק את הקשב (ומגלה שוב שנדפקה המיומנות ובתקווה תשוב בתום ימי הקורונה) וחושבת לי איך אף פעם לא חשבתי למקם את הפוף הגדול במטבח… (אולי כי זה חלק מכל ההזייה הזו שנקראת החיים שלנו עכשיו ובשגרה זה לא באמת הגיוני…)

 

7. אני בקושי קוראת ספרים, המוח שלי הגיע לקצה היכולת שלו ואינו יכול לקלוט נתונים מיותרים. אחרי כל הלמידה מרחוק, העבודה מרחוק עם המטופלים, משק הבית, מיליוני הארוחות והיצירות והמשחקים והקפה, יכולת הקריאה שלי נכנסה להקפאה וגם היא (בתקווה) תשוב אחרי ימי הקורונה. (מזל שלכתוב אני יכולה בקלות כי זה דווקא משחרר את הפקק אז לפחות היצירתיות שלי מרוויחה בתקופה הזו)

 

8. אני מוצאת את עצמי מתקלחת בבוקר כי יש סיכוי שכשנגיע לערב כבר לא יהיה לי כוח (כי אכן מלומדים יודעים שמקלחת זו פעולה מסובכת ומעייפת או שלמעשה זה מייצג את כל מה שקרה עד שמגיע הערב כך שהמקלחת היא פשוט נקודת ההצפה)

 

9. אני רעבה פחות (תודה לאל פעם זה היה רעבה יותר לפחות שינוי התזונה שעשיתי לפני הקורונה לפני 4 חודשים תפס וכעת ההצפה על המוח והגוף שלי יוצרת העדר תאבון ולא אכילת יתר)

 

10. מיציתי – את הלמידה מרחוק, את הפייסבוק, את הארוחות במטבח (אלוהים כמה ארוחות יש ביום וכמה אפשר להזמין עוד ועוד אוכל ואז גם לבשל אותו), מיציתי את הסלטים והפירות כל יום, מיציתי את ההזמנות של הסופר והירקות והבשר כל כמה ימים, מיציתי את הסדר פסח בבית (אם כי נשארו עוד כמה חדרים לסיום המבצע), מיציתי את החלפות החיתולים , באופן מפתיע דווקא הנקיונות בשישי כל המשפחה לא מיציתי (אולי כי זה התנועה הפיסית המרכזית בשבוע אז יש בזה קצת אדרנלין), מיציתי את הכביסות (איך זה שלא יוצאים מהבית ויש כל הזמן כביסות?) , מיציתי את החדשות ובגדול – מיציתי

 

ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? בגדול הכל וייקח עוד זמן עד שהסדר ישוב לכנו והדברים ככל הנראה גם לא ישובו להיות בדיוק אותו דבר ובנתיים אני בוחרת להנות מהלו”ז הריק, מהבהייה והשהייה, מלרבוץ בפוף במטבח עם 3 ילדות מכול הכיוונים ולתהות איך הגעתי למצב הזה, עם ימים שלמים בממ”ד עם מטופלים שמודה על כך שהם שומרים על שפיותי וגורמים לי להרגיש כאילו לרגע יצאתי החוצה כי הם לוקחים אותי איתם לעולמות שלהם ואנחנו מטיילים שם ביחד (וגם כי הם עברו את גיל 18 ואפשר לנהל איתם שיחה הרבה יותר עמוקה ומשמעותית על החיים) ואני נותנת לגוף ולנפש שלי להוביל אותי לשלב הבא כפי שזה נראה בתקופה הזו עבורי ולהוריד הילוך ולהמשיך ליצור ולטפל ולבהות ולארגן ולתת לזמן לעשות את שלו ולנוח

 

מעבדות לחירות -

 

אולי הפסח הזה הוא סביב החירות הפנימית שלנו ללכת עם הלב שלנו, גם כשהוא פעלתן וגם כשהוא בוהה ונח והתקופה הזו שעצרה לנו את החיים והתכנונים והשגרות שלנו נועדה להפוך אותנו כמו במיינדפולנס פשוט לחדים יותר בהקשבה פנימה ובהתבוננות וביכולת ללכת עם הגלים שבאים מבפנים כמו שהם בלי להתנגד ובלי להילחם ולזכור שכל הגלים מובילים בסוף אל החוף וגם הגלים שאנחנו חווים בתוכנו בין אם זה פחד, תסכול, חרדה, תקיעות ובין אם נמרצות ועשייה ויצירה ובין אם זה פשוט בהייה ושהייה…

 

כל הגלים עולים ויורדים , באים וחולפים ומטרתם היא תמיד טובה -  להוביל אותנו לחוף מבטחים – אלינו חזרה הביתה, לבית הפנימי ולבית המשפחתי

 

אז מה הגל הרגשי , המעשי והאנרגטי שלכם כעת? כמה אתם קשובים לו וכמה אתם זורמים איתו או נלחמים נגדו?

 

אוהבת

ענת קיסל – נושקת ל40

 

פוסט4

עוד מהבלוג של ענת קיסל

קיבעונות מחשבתיים

היום יום שישי, בשגרה יש לנו מנקה (פעם לפני שנים כשעבדתי בהייטק והטירוף היה פה גדול יותר הייתה לנו מנקה גם פעמיים בשבוע) ועכשיו אין מנקה. אנחנו בבית 24/7 ואין מי שמנקה והפלא ופלא אנחנו מסתדרים. כל יום שישי, בלי שתכננו ובלי...

תגובות

פורסם לפני 2 months

מעבדות לחירות - מה נשתנה הלילה הזה

מעבדות לחירות - עוד רגע חג הפסח פה ואין ספק שלשאלה - "מה נשתנה הלילה הזה" השנה התשובה היא שהפעם הכל כרגע השתנה והחג ממש לא כמו בשגרה   הרבה אנשים אומרים שהם בכלל לא מרגישים שזה חג אבל בעיני המועד הזה הוא בכל זאת...

תגובות

פורסם לפני 2 months

מחשבות לילה מאוחרות על חמלה

חמלה - בתקופה הזו של הקורונה והאמת כבר תקופה די מכובדת לפני שהתחיל כל הבלגן, כל הזמן עולה לי למוח המילה הזו , חמלה.   השעה עכשיו 24:00 וכולם ישנים ואני, שרגילה בשגרה ללכת לישון ב23 ולקום ב6 כדי לארגן עם בעלי 3 בנות...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה