הבלוג של ענת קיסל

נושקת ל40

נושקת ל40, נשואה, אמא ל3 בנות, אחרי שינוי קריירה, בעיצומו של שינוי תזונה ומשקל, אחרי תהליך אישי וזוגי עמוק ועמוק בתוך המסע אל גיל ה40 שאחגוג ממש בסופה של שנת 2020 וכאן כדי לשתף אתכן בנקודה בזמן שלנו כא.נשים ספציפית סביב 40 , נקודה... +עוד

נושקת ל40, נשואה, אמא ל3 בנות, אחרי שינוי קריירה, בעיצומו של שינוי תזונה ומשקל, אחרי תהליך אישי וזוגי עמוק ועמוק בתוך המסע אל גיל ה40 שאחגוג ממש בסופה של שנת 2020 וכאן כדי לשתף אתכן בנקודה בזמן שלנו כא.נשים ספציפית סביב 40 , נקודה של התפכחות, של שינוי ושל התעוררות ובעיקר של התבגרות בתקווה שמשהו מהמסע שלי ייגע בעוד נשים שעוברות מסע דומה משלהן

עדכונים:

פוסטים: 6

החל ממרץ 2020

היום יום שישי, בשגרה יש לנו מנקה (פעם לפני שנים כשעבדתי בהייטק והטירוף היה פה גדול יותר הייתה לנו מנקה גם פעמיים בשבוע) ועכשיו אין מנקה. אנחנו בבית 24/7 ואין מי שמנקה והפלא ופלא אנחנו מסתדרים. כל יום שישי, בלי שתכננו ובלי שהגדרנו נוצרה לה שיגרה שבה ניר בעלי מבשל ואני ו2 הבנות הגדולות רומי ואמה (בנות 12 ו8) מנקות את הבית. אחת מארגנת ושואבת, אחת מנקה אבק חלונות ומראות ואחת שוטפת ובעלי בסיום אחראי אחרי הבישולים והניקיונות על האמבטיות השירותים והזבל.

 

כשמזיזים לנו את הגבינה והחיים משתנים אנחנו מתעדכנים בלי הרבה תכנונים, כל אחד התביית על הפעולה שהכי מתאימה למי שהוא, הקטנה כמובן מסתובבת בין הרגליים של כולם וכשמה כן היא ליב=חיים מעלה את המורל לכולנו מציצה אלינו מכול חור בזמן שמנקים שרה ורוקדת ואנחנו מנקים והאמת שזה לא כל כך מסובך ואפילו די נחמד לעשות משהו כולנו יחד למעננו וכשמסיימים זו הרגשה נפלאה עד כדי כך שאני לגמרי יכולה לראות אותנו ממשיכים את זה גם בשגרה ואולי חוסכים את ההוצאה של העוזרת ומנתבים אותה לדברים שיותר חשובים לנו.

 

מה שמדהים זה שהאפשרות הזו בכלל לא יכלה להתמקם בראש שלי מבלי שנוצר משבר גדול כמו הקורונה ששבר את כל הכללים. זה מטורף בעיני כמה המוח שלנו מקובע וכמה אנחנו רואים רחוק רק ככל שאנחנו מסוגלים ובכל רגע נתון יש בהכרח עוד מיליוני אפשרויות שנסתרות מעיננו בגלל הקיבעון המחשבתי שאנחנו כמובן עיוורים לו ולא עוצרים להקדיש לו מחשבה בשיגרה ולקלוט כמה זה מגביל למעשה את חיינו.

 

קיבעון מחשבתי נוסף שלי הוא שיש דברים שחייבים להשקיע בהם. בתור בן אדם שמאוד מחובר לשפע ולעבודה אדמה אני מאמינה גדולה בכל מה שמאפשר עבודה מהשורש – טיפול רגשי, טיפול זוגי, שיעורים פרטיים עם המורים הנכונים שבאמת מגיעים לשורש, אסטרטגיות למידה, חוגים שמפתחים ומאפשרים ביטוי עצמי כמו אומנות ריקוד ותאטרון ועוד. מרוב שאני מאמינה בכל לבי שכל זה חשוב , מצאנו את עצמנו אני ובעלי במירוץ. מליון חוגים, שיעורים פרטיים, טיפולים רגשיים שכל אחד מהדברים הללו מדהים ומדויק אבל כבר הבנו די מזמן שהחיבור של כל הדברים המדהימים הללו ביחד יוצר עומס וריצה שהיא לא נכונה ועדיין כל פעם שניסינו להסתכל על העוגה מחדש ולסדר אותה מאוזן יותר רגשית, מעשית, מבחינת זמן וגם מבחינה כלכלית, לא הצלחנו להבין על מה לוותר!

 

ואז – הגיעה הקורונה וויתרנו על הכול! בבת אחת. בלי לחשוב. כי ככה ההנחיות. כי ככה קרה. נכון לילדות יש כמה חוגים בZOOM אבל חוץ מזה לא קורה דבר ואנחנו, שבועיים אחרי, עדיין בחיים! יש כוכב לכת שבו לא רצים לשום מקום ושכל הדברים שעד לפני שבועיים הגדרתי כחיוניים אינם קיימים וזה מעניין וזה גורם לי לראשונה בחיי להצליח להסתכל על העוגה הזו לא כשאני מנסה לבדוק מה להוציא אלא כשהכלי ריק ועכשיו אני בודקת בתום ימי הקורונה מה אבחר להחזיר וזו בדיקה לגמרי שונה

 

המוח שלנו מקובע. ההרגלים שלנו חזקים מאיתנו. לפעמים רק תקופה של משבר או שינוי קיצוני מוציאה אותנו מהמוכר והידוע

 

הרבה אנשים סופרים את הימים מתי התקופה הזו תיגמר. אני כמובן לא בעד הקורונה עצמה וכמו כולם גם אני דואגת להורי ולאהובים שלי ולבריאות של כולנו וגם לפרנסה אבל בעיקר אני דואגת ליום שאחרי הקורונה ושואלת את עצמי איך אני יכולה לקחת את כל ההתגמשות של המוח שלי שמתרחשת בימים אלו והתובנות שלי על החיים שלי ועל סדר הדברים ומה שחשוב ומה אני רוצה ולוודא שאני מסיקה מסקנות ומיישמת אותן גם ביום שאחרי, כשמסביב העולם יחזור לרוץ, כשבבתי הספר של הבנות שלי יחזרו להלחיץ עם מבחנים ועבודות, כשהפקקים יחזרו והעומסים יחזרו אבל האתגר הגדול שלנו בעיני הוא לוודא שאנחנו לא נחזור אותו הדבר כי אם כל אחד מאיתנו יקח 3 דברים שבוחר לעשות אחרת ביום שאחרי ויתמיד בהם ואולי אפילו דבר אחד, העולם יהיה מקום מדויק יותר ומה שבטוח שהחיים האישיים שלנו רק ייתרמו מכך וכל התקופה הזו תהיה שווה.

 

אני מבינה כעת שכמות הפעילויות במשפחה שלנו חייבת להצטמצם ולהתדייק

 

אני מבינה כעת שהגיע הזמן שנעשה צעדים קשים כדי שנהיה באיזון כלכלי בשיגרה

 

אני מבינה כעת שהזמן הזוגי וההורי והמשפחתי הזה חייב להיכנס לשגרה שלנו יותר

 

אני מבינה כעת שטוב לי בבית, שעבורי (וגם עבור הבנות) זמן בית אהבה משפחה הוא בסיס לצמיחה

 

אני מבינה כעת שהדבר שהכי חשוב לי בחיים שלי הם מערכות יחסים ושזה חייב לקבל מקום של כבוד בשיגרה

 

אני מבינה עוד הרבה דברים שאני עוד לא יודעת איך לשלב אותם ביום שאחרי הקורונה אבל אני מנהלת עם עצמי את השיחה הזו. אני בטוחה שכל אחד התקופה הזו פוגשת אותו במקום אחר, וגם עבורי בתקופה הזו המילים “הזדמנות” , “לימון ללימונדה” ועוד כבר מרגישות שחוקות מדי בכל הפרסומים שאני קוראת אבל היום עלה לי שאולי בעצם ה”הזדמנות” של כל אחת מאיתנו היא לא ליצור בדיוק בתקופה הזו קורס דיגיטלי ולעוף לירח :) אלא זו הזדמנות אישית פנימית שעבורנו היא משמעותית ולפעמים כמו אצלי זה לקלוט שאני יכולה לנקות את הבית עם הבנות ואולי אני אפילו יכולה לעשות כמה ויתורים בתקציב המשפחתי ולעשות שם כבר סדר ולהתאזן ובאותה נשימה ההזדמנות היא גם לשבת במרפסת היום עם בעלי במזג האוויר המדהים הזה רגל על רגל ולבהות ולשוחח, דבר שהלוואי שהיה קורה הרבה יותר בשגרה ולפעמים זה פשוט להיות, נוכחות, להרגיש, לחוות את כל מה שעולה ולא לברוח מדבר.

 

הזדמנויות אינן בהכרח לפרוץ חומות ולצאת אל מחוץ לעצמנו, אצל כל אחת זה מרגיש ונראה אחרת אבל זה מרגיש נעים בלב וזה מה שחשוב, וגם בתקופה כמו עכשיו אפשר למצוא את הפינה הזו שמחממת את ליבנו ומרגישה לנו הזדמנות. אצלי משבר יוצר קפיצה אצל אחרים זה יוצר מנוחה ורגיעה ויש כאלו שעבורם זה פשוט משבר והוא חולף, המשמעות היא להיות בחמלה לגבי עצמנו ולקבל את מה שמשהו בנו מבקש כמו שזה.

 

את כל הקפיצות בחיי עשיתי אחרי משברים, ככה המוח שלי כנראה עובד :) . אחרי לידות, אחרי הפלות, אחרי שנסגרו לי מקומות עבודה והפעם אני נחשפת פעם ראשונה למשבר עולמי שהוא לא רק שלי אבל כמו כל המשברים בחיי מבחינתי הוא מקפצה לא להצלחה ולעשות מלא כסף אלא להקשבה, לדיוק פנימי ומתוך כך לעוד צעד ליצור את החיים שאני רוצה. המשבר הזה כמו האחרים בחיי פשוט גורם לי להסתכל בהיר יותר מבעד לעננים…

 

אז מה הקבעונות המחשבתיים שלכן?

 

האם יש כאלו שנפתחו או התרחבו או השתנו כעת בימי הקורונה?

 

האם אתן מחכות שהתקופה תעבור? או שחוששות מכך שהיא תסתיים ונחזור בדיוק לאותה נקודה בעולם ובכלל?

 

סקרנית לשמוע

אוהבת,

ענת קיסל – נושקת ל40

 

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של ענת קיסל

מחשבות לילה מאוחרות על חמלה

חמלה - בתקופה הזו של הקורונה והאמת כבר תקופה די מכובדת לפני שהתחיל כל הבלגן, כל הזמן עולה לי למוח המילה הזו , חמלה.   השעה עכשיו 24:00 וכולם ישנים ואני, שרגילה בשגרה ללכת לישון ב23 ולקום ב6 כדי לארגן עם בעלי 3 בנות...

תגובות

פורסם לפני 2 months

מעבדות לחירות - מה נשתנה הלילה הזה

מעבדות לחירות - עוד רגע חג הפסח פה ואין ספק שלשאלה - "מה נשתנה הלילה הזה" השנה התשובה היא שהפעם הכל כרגע השתנה והחג ממש לא כמו בשגרה   הרבה אנשים אומרים שהם בכלל לא מרגישים שזה חג אבל בעיני המועד הזה הוא בכל זאת...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

כל הגלים (גם הרגשיים והאנרגטים) מובילים לחוף מבטחים, בדרך חזרה הביתה

היום סגרתי 18 ימים שאני סגורה בבית (ושוב מזל שיש מרפסת :)) עם 3 בנות בגילאי 3-12 סביב השעון 24/7.   כבר כתבתי על התובנות שעלו לי בתקופה הזו ועל הדברים הרבים שאני מוקירה ומודה עליהם אבל היום אני רוצה דווקא לתת במה לגל חדש...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה