הבלוג של נוהר

פעמון הזכוכית

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מאוקטובר 2012

אני כותבת כדי לנסות למצוא לי עוגן, אני כותבת מפני שאולי חוויית הכתיבה עצמה תאפשר לי לחזור לעצמי. עכשיו, אינך כאן לחבק ולהגיד לי – “נונו, אני כאן – הכל בסדר”. אני זקוקה לנחמה שלך במותך שלך.

26/06/2013

סבתא יקרה שלי. אישה נדירה, טובה ומופלאה. הנה הגיע היום ממנו חששתי תמיד. היום בו לא תהיי פה בגופך הפיזי, היום בו לא אזכה לראות את עינייך הכחולות מחייכות אלי כשאת רואה אותי מתקרבת, היום בו לא אזכה שוב להחזיק את כף ידך החמה והרכה, היום בו לא אשמע אותך קוראת לי פיצ’ונה. התחושה מול ההבנה הזו היא שכאילו ושמו את כל הווייתי על השתק – מה שכן, יש בי ידיעה שמתחת לאבני הבזלת שיושבות על בית החזה שלי ישנה קלחת של רגשות שאם אתן להם להשתחל דרך הסדקים כנראה שאצא מדעתי.

כרגע, אני לא מרגישה כלום, חוץ מפחד. אני מתהלכת לי בתוך הגוף הזה. נדמה לי שאני ערה כבר חודש. אני יודעת שאני אמורה להיות עייפה, אבל יש איזושהי אנרגיה שמחזיקה אותי וגורמת לי להמשיך לתפקד. אני אוכלת ללא הרף ומחכה להפסיק כשתעלה הבחילה – הבחילה לא מגיעה. הפחד הזה, הוא עולה לפרקים. אני מפחדת שכל הדבר הלא מוגדר הזה שמתחולל בתוכי יבוא אלי בהפתעה, ימוטט אותי ברגע.

אני כותבת כדי לנסות למצוא לי עוגן, אני כותבת מפני שאולי חוויית הכתיבה עצמה תאפשר לי לחזור לעצמי. הצורך הוא לאו דווקא להספידך כי את כל האהבה הזו הראיתי, דיברתי והתנהגתי מולך לאורך כל השנים. לפחות אני יודעת, שידעת כמה אני אוהבת אותך, בדיוק כמו שהאהבה שלך הופנמה בליבי.

הזיכרונות מתחילים לעלות, הצחוק המדבק שלך, החיוך שלך, הפשטות המדהימה בה חיית את חייך – כמה יופי היה בפשטות הזו. מבחינתי תמיד יכולת לתקן את העולם בחיוך ולרפא את הפצעים בנשיקה. אצלך, הכל הוכנס לפרופורציה. אצלך, הכל היה בסדר. המבט החומל והחם שלך תמיד יישאר לי כמקום בטוח לחזור אליו.

אני נזכרת בשנה הקשה מנשוא שעברתי כשעוד היית בחיים. כשסבא נפטר ואת איבדת את האדם עימו חיית 60 שנה, עדיין הצלחת להחזיק את כולנו. גם כשמכרנו את הבית בחיפה ועברת למשען המשכת להיות אותו סלע יציב וחיובי שהיית תמיד. כשאת היית בתהום, הצלחת להחזיק אותי מחוצה לה. עזרת לי לעבור טלטלות בלתי נתפסות בתקופה בה גם את טולטלת – בשקט ועם ביטחון מופתי. עכשיו, אינך כאן לחבק ולהגיד לי – “נונו, אני כאן – הכל בסדר”. אני זקוקה לנחמה שלך במותך שלך. אני כמו ילדה קטנה המשוועת אלייך שתעזרי לי להחזיק את הכאב על האובדן הבלתי נתפס הזה.

המשמעות והטעם שנתת לי בחיי הינם גדולים מידי לכתב. יותר מכל לימדת אותי מה זאת אהבה, כי הדבר שידעת לעשות הכי טוב הוא לאהוב. אהבת באמת, ללא ביקורת, ללא גבולות, ללא רגשות אשם, ללא תנאים. אהבת בנדיבות והענקה אין סופית של חום וקבלה. אהבה הינה מילה כל כך מופשטת, אמורפית ומורכבת, אך כל אסוציאציה שמתקשרת לי למילה הזו אוטומטית מתחברת לי אלייך.

סבתא שלי, ראיתי אותך ממש לפני הסוף, עיסיתי את רגלייך, הסתכלתי עלייך ואמרתי לך – “סבתא אני אוהבת אותך”. הידיעה כי לפני שעצמת את העיניים בפעם האחרונה הספקתי להביע שוב את אהבתי אלייך מביאה עימה מידה גדולה של שקט. אני יודעת, שאין משמעות גדולה יותר לחיים הללו מאשר קשרים ומערכות היחסים שיש לנו עם האנשים היקרים לנו. והקשר שהיה לי איתך, מעבר להיותו הכי משמעותי ומעצב, היה קשר שעזר לי כל פעם מחדש לבחור בחיים, באהבה ובחיפוש אחר הטוב והמשמעותי.

ובינתיים, מבחינתי, את עדיין כאן ואני הולכת לראות אותך ממש בעוד כמה ימים. ואני רק יכולה לקוות, שכשהניתוק יתחיל להתפוגג אזכור את פנייך מחייכות אלי ואוכל להגיד לעצמי – “נונו, אני כאן ואני אוהבת אותך”.

עוד מהבלוג של נוהר

תסמונת העלמה במצוקה

הילדות הייתה עבורי תקופה איומה של 16 שנים בהן כל יום רק רציתי להעלם. העולם היה מקום לא בטוח וילדים יכולים להיות אכזריים להפליא. במבט לאחור הדרך בה יצאתי משם הטביעה בי אמונה על פיה התנהלתי 13 שנים קדימה. הייתי ילדה ונערה מאוד...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

על אשמה, בושה והתמכרות

שנה שעברה, באחד הקורסים האחרונים של הלימודים שלי, נתנו לנו לקרוא ספר שנקרא - "אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה". אני הייתי אז בתקופה לא פשוטה. אחרי חמש שנים ברידמן, המחשבה על סיום העלתה בי בעתה. עכשיו מתחילים החיים האמתיים ועלי...

תגובות

פורסם לפני 7 years

פרידה והתחברות מחדש

פרידה, כאב, שברון. במהלך תקופה ארוכה, מצאתי עצמי כל כך מזוהה עם הכאב של הצד השני, עד שלא הייתה בי שום יכולת לראות שזה הכאב שלי. הבנתי את זה אחרי הרבה שעות שלי עם עצמי, משהו שאין אני יוצרת עבורי בזמנים רגילים. זאת אני שכואבת,...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה