הבלוג של נוהר

פעמון הזכוכית

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מאוקטובר 2012

לפני כחודש ישבתי עם חבר במרפסת. שוחחנו על זוגיות. “מה אתה מחפש?” שאלתי אותו והוא בתגובה אמר “כל מה שאני מחפש הוא בחורה פשוטה ובאופן פרדוקסלי זה משהו שממש מסובך למצוא”. האם הוא התכוון לאישה אשר אוהבת את עצמה, אישה אשר מכבדת את עצמה? – אם כן, את זה אכן קשה למצוא.

יש לך תחושה לא טובה, את קוראת לה חרדה. את טוענת כי כל מה שקורה עכשיו זה שהטראומה השתלטה עלייך, אין דברים בגו – זאת לא המציאות העכשווית שלך. ומה עם אינטואיציה? – אתמול בקבוצה שהשתתפתי בה נאמר כי אינטואיציה בעצם לא ממש קיימת, התחושות שלך נובעות מהמצב הרגשי בו את נמצאת באותו רגע. אני מסכימה עם האמירה הזו, אך לא ממקום שמבטל את האינטואיציה. כי הלב שלך יודע – אם הוא לא מוסתר תחת שכבות של שקרים שאת מספרת לעצמך, הוא יודע כי יכול להיות שהתחושה הלא טובה הזו אומרת כי האינטראקציה עם הבן אדם הזה שנמצא מולך הולכת לשחזר את הטראומה, הולכת להעמיק את הדפוס בו שוב תוכלי להגיד לעצמך בפעם האלף שאת לא שווה כלום.

את יוצאת לדייטים, והרבה מהם. את מתוסכלת, את במגננה. אולי את חשה כי הבחור שמולך הולך לבלוע אותך עם הכפייתיות שלו ואולי את מרגישה כי הכפייתיות שבך תבריח אותו. דוחים אותך ואת שמה את זה על הפצע. את אומרת לעצמך כי דחו אותך בגלל שאת מכוערת, שמנה, מעצבנת, תלותית. את דוחה אחרים ואומרת לעצמך שאת לא בסדר, שופטת מהר מידי, לא סגורה על עצמך. איזה סיפורים אנחנו מספרות לעצמנו.

אישה אשר באמת רוצה זוגיות ולא מוצאת אותה בהכרח לא אוהבת את עצמה. אין בה אמונה בסיסית כי היא ראויה לאהבה, כי מותר לה להביע את הצרכים שלה, כי היא ראויה לגבר הראוי לה. אישה אשר מכבדת את עצמה לא תספר לעצמה סיפורים על גברים נרקיסיסטיים ומופרעים, היא לא תסתכל על גברים כעל מקשה אחת – היא תסתכל על כל גבר כבן אדם – קודם כל, אינדיבידואל עם כמיהות וצרכים משלו.

אף בן אדם אינו יכול לייצר אינטימיות עם הסביבה כאשר אין הוא מסוגל לייצר אינטימיות עם עצמו. ברגע שאנחנו שמות את הכוח בחוץ להגדיר את מצב רוחנו, ברגע שאנחנו מתייחסות לכל שינוי כאשמתנו שלנו, ברגע שהדבר הכי טבעי הוא להכניס לעצמנו אגרופים, אנחנו ממש לא באינטימיות עם עצמנו. אנחנו יכולות להכיל הכל, אם רק יבקשו מאיתנו – אך את עצמנו? – זה כבר קשה מידי.

אני הלכתי ללמוד במכללה שש שנים. למרות שהתקבלתי לאוניברסיטה ואף התחלתי ללמוד שם, בחרתי בדרך “הקשה”. הלימודים שלי לא מוכרים בארץ, השקעתי שש שנים מחיי על מנת להתמקצע במשהו שידעתי מלכתחילה כי לא יקנה לי זכות כניסה לארגונים או מוסדות מדינה, כי יהיה עלי להוכיח עצמי וכי אין לי את השם והיוקרה שיש לפסיכולוג קליני. לכל אורך הדרך, לא חשבתי לעזוב אפילו פעם אחת. ועכשיו, אני מטפלת בקליניקה פרטית. אני מאמינה במקצוע שרכשתי לי. אני מאמינה ביכולת שלי לטפל, לפני הכל, כי אני יודעת שלאורך השנים הרשיתי לעצמי להיכנס לתהומות נפשי ולצאת שלמה יותר.

כל המהמורות בדרך לא הזיזו אותי מהמטרה, כל תחושה קשה שעלתה הצליחה להיות מוכלת בסבלנות טבעית ואמונה בסיסית כי אני במקום שמאפשר לי להביע את עצמי ואת היכולות שלי בצורה אופטימלית. – מה שבהכרח לא היה מתאפשר לי אם הייתי נשארת באוניברסיטה.

עלינו, כל הזמן, בכל מקום, לבדוק האם אנחנו במקום אשר נותן במה ליכולות שלנו ואם הוא לא בנמצא, לחפש אותו. לקחת אחריות על הרווחה הנפשית שלנו.

את חשה כי כל צעד שלך יהרוס את הכל, את חשה כי עולות בך תחושות קשות מנשוא ואינך יכולה להרגיע את עצמך, את חשה כי הקירות יתמוטטו אם לא יהיה לצידך גבר שידאג לך ויציל אותך מהשנאה העצמית שלך – את לא שומרת על עצמך. כשאת באמת מחוברת לעוצמה שבך אין בך פחד – אולי את חוששת ואולי את נתקלת במציאות לא נעימה אבל את מאמינה ביכולתך להכיל את זה.

אז מה זה בעצם – “אישה פשוטה”. אין דבר יותר פשוט מאישה אשר מכבדת את עצמה. אישה אשר מכבדת עצמה חשה לפרקים שנאה עצמית, קנאה, או פחד אך היא יודעת לזהות כי זו תחושה רגעית, כי היא תעבור – התחושה לא משתלטת עליה, היא מוכלת בתוכה. התחושה הזו לא הופכת לעוד שחקן על בימת תיאטרון הדרמה של חייה.

את עצובה, מותשת, מובסת. הנה זה קרה שוב, את פשוט לא קורצת מהחומר הזה, את לא בן אדם זוגי, את מפחדת מאינטימיות, את כישלון, את לא נשית. האמנם?!?

כדי למצוא בן זוג ראוי, את צריכה להיות מדויקת עם עצמך – את צריכה לראות מעבר לדברי השטנה שאת רגילה להגיד לעצמך וכל הזמן לבדוק – האם אני מתנהגת ואומרת לעצמי דברים אותם אני משוועת לשמוע מגבר שאפילו לא פגשתי עדיין? או שמא אני מתעללת בעצמי דרך מילותיי ותחושותיי כלפי עצמי. אנחנו מאוד רוצות שיראו אותנו, שיראו את העוצמה שלנו. אך בעצם, איך אנחנו יודעות שיש בנו עוצמה שעל הגבר המיוחל לראות, מבלי שחזינו בה בעצמנו?

עוד מהבלוג של נוהר

סבתא ומשמעות החיים

סבתא יקרה שלי. אישה נדירה, טובה ומופלאה. הנה הגיע היום ממנו חששתי תמיד. היום בו לא תהיי פה בגופך הפיזי, היום בו לא אזכה לראות את עינייך הכחולות מחייכות אלי כשאת רואה אותי מתקרבת, היום בו לא אזכה שוב להחזיק את כף ידך החמה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תסמונת העלמה במצוקה

הילדות הייתה עבורי תקופה איומה של 16 שנים בהן כל יום רק רציתי להעלם. העולם היה מקום לא בטוח וילדים יכולים להיות אכזריים להפליא. במבט לאחור הדרך בה יצאתי משם הטביעה בי אמונה על פיה התנהלתי 13 שנים קדימה. הייתי ילדה ונערה מאוד...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

על אשמה, בושה והתמכרות

שנה שעברה, באחד הקורסים האחרונים של הלימודים שלי, נתנו לנו לקרוא ספר שנקרא - "אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה". אני הייתי אז בתקופה לא פשוטה. אחרי חמש שנים ברידמן, המחשבה על סיום העלתה בי בעתה. עכשיו מתחילים החיים האמתיים ועלי...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה