הבלוג של נוהר

פעמון הזכוכית

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מאוקטובר 2012

בעודי רוכשת הפוך קטן בבית הקפה מתחת לביתי, נעמד אחד העובדים ומסתכל עלי.

כעבור כמה דקות הוא שואל – “למה את עצובה?” עניתי כי אינני עצובה, אך הוא ממשיך בשלו, בלי להתווכח, ואומר כי הוא מקווה שהקפה יגרום לי להרגיש יותר טוב.

מעניין שאדם זר לחלוטין, חשף בתוכי שכבה שאני לא נתתי לה מקום בתוכי. הוא ראה אותי לפני שראיתי את עצמי. זאת הייתה תחושה נעימה.

מיטשל כותב בספרו – “האם יכולה האהבה להתמיד?” כי ההשתוקקות למשהו בהכרח נובעת מתוך חסר – אני משתוקקת למשהו שהוא לא ברשותי, מה שתמיד יוצר תחושה של חסך. אז אם אדייק את עצמי, העצבות עולה במקום בו אני מרגישה את החוסרים שלי, ונדמה לפעמים כי לא אוכל למלא אותם לעולם.

כרגע אני משתוקקת לחום. מה עושים עם זה? – חיפשתי את זה בכל מקום, החום לא מגיע מבחוץ – וזה רק מגדיל אצלי את הצורך.

אם אבחר לי מקום בו הרגשתי בדיוק כמו שאני משוועת להרגיש עכשיו זהו ביתם של סבי וסבתי בחיפה. ברגע שירדתי בתחנת בת גלים בחיפה שררה עלי תחושה אחרת, אח”כ קו 24 לרחוב אורן 19 וההתרגשות לקראת ההגעה לגן העדן מציפה את כולי. אני נכנסת לחדר המדרגות וכבר שם מזדנב אלי ריח הסיגריות . בתור ילדה זה היה הריח הכי טוב בעולם – זה היה הריח של סבתא שלי, זה היה ריח של חום, אהבה, רכות. אני נכנסת, השולחן ערוך ועליו סיר פסטה ופרמזן, צ’יפס, עוף בקארי ותפוחי אדמה בתנור עם פלפלים – לקינוח גלידה בקופסת קרטון.

סבא שלי בחדר שהפך לנגריה, בונה ארונית או פסל של ינשוף. וסבתא שלי יושבת מולי ומחכה עד שאסיים את הביס האחרון – כי הדבר שהכי חשוב לה בעולם כרגע, זה להיות איתי. אח”כ היא מכינה לנו קפה שחור עם הל על הגז ושלושתנו יושבים בסלון וקוראים.

הבית בחיפה עדיין קיים, רק שהוא לא מאכלס בתוכו את שני האנשים היקרים הללו. עדיין, כל פעם שאני מגיעה לחיפה – התחושות הללו מתעוררות, הכמיהה לחוש ככה שוב, לחזור להיות נכדה, עטופה בחום ואהבה.

הכמיהה הזו כואבת, עושה רושם שמאז שאבד לי המקום הזה – הוא אבד לבלי שוב.

הכל מרגיש מהיר, מיידי, לעשות, למלא, לתחזק, להתנגח, לכעוס. כל הזמן יש מסביב גירויים – כל הזמן יש יותר ויותר מהכל, תמיד יש משהו יותר טוב.

ואני רק רוצה לחם לבן עם חמאה וריבה, סלט עם ירקות חתוכים דק דק. כמהה לתחושה שהכול פשוט, איטי, רגוע, שקט. אני רוצה להיות מסוגלת פשוט להיות, בלי לרצות להיות מישהי אחרת – יותר טובה. המירוץ הזה מתיש אותי.

אז מתוך החוסר העמוק בחום אני חוזרת בדמיון לבית ההוא, נכנסת למיטה של סבא וסבתא – מתחפרת מתחת לפוך, סבתא נותנת לי יד – את היד הרכה והחמה שלה – יד של סבתא.

וככה אני נשארת עד הבוקר.

עוד מהבלוג של נוהר

סבתא ומשמעות החיים

סבתא יקרה שלי. אישה נדירה, טובה ומופלאה. הנה הגיע היום ממנו חששתי תמיד. היום בו לא תהיי פה בגופך הפיזי, היום בו לא אזכה לראות את עינייך הכחולות מחייכות אלי כשאת רואה אותי מתקרבת, היום בו לא אזכה שוב להחזיק את כף ידך החמה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תסמונת העלמה במצוקה

הילדות הייתה עבורי תקופה איומה של 16 שנים בהן כל יום רק רציתי להעלם. העולם היה מקום לא בטוח וילדים יכולים להיות אכזריים להפליא. במבט לאחור הדרך בה יצאתי משם הטביעה בי אמונה על פיה התנהלתי 13 שנים קדימה. הייתי ילדה ונערה מאוד...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

על אשמה, בושה והתמכרות

שנה שעברה, באחד הקורסים האחרונים של הלימודים שלי, נתנו לנו לקרוא ספר שנקרא - "אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה". אני הייתי אז בתקופה לא פשוטה. אחרי חמש שנים ברידמן, המחשבה על סיום העלתה בי בעתה. עכשיו מתחילים החיים האמתיים ועלי...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה