הבלוג של נוהר

פעמון הזכוכית

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מאוקטובר 2012

כיוון שלא יכלתי להודות בפני עצמי שאני כל כך משוועת להצלה, לקחתי על עצמי את תפקיד המושיעה. לכל גבר שנקרה בדרכי הענקתי את כל מה שרציתי לעצמי. ראיתי, הכלתי וטיפלתי ללא גבול.

27/01/2014

הילדות הייתה עבורי תקופה איומה של 16 שנים בהן כל יום רק רציתי להעלם. העולם היה מקום לא בטוח וילדים יכולים להיות אכזריים להפליא. במבט לאחור הדרך בה יצאתי משם הטביעה בי אמונה על פיה התנהלתי 13 שנים קדימה. הייתי ילדה ונערה מאוד אומללה, דחויה ומושפלת. בזמנו, הייתי כל כך חסרת אונים מול האכזריות שהופנתה אלי וכל יום מחדש קפאתי. קפאתי מול השפלה, קפאתי מול התעללות וקפאתי מול אכזריות בלתי נדלת. לאט לאט למדתי כי אני חסרת אונים לחלוטין והתחלתי לפנטז על כך שיום אחד המתעללים יראו אותי, יבקשו את מחילתי ויעניקו לי תחושת שייכות. שם החלה פנטזיית המושיע – אינני יכולה להגן על עצמי ועל כן, כל שנותר לי הוא לפנטז על מישהו שיעשה זאת עבורי.

ואכן לבסוף הוא הגיע. הוא היה בן 20, הוא רצה אותי, לא האמנתי. לפתע הרגשתי נורמלית, לפתע היה לי לאן לברוח, לפתע כל ההשפלות הפסיקו – הטבעה רגשית – גבר = הצלה. חודש אחרי שהוא ריסק לי את הלב, הגיע החבר השני שהמשיך להציל, בהתחלה מכאב הפרידה ובהמשך ממשברי החיים. וכך, בלי טיפת מודעות, העברתי את שנות העשרים של חיי ממשבר למשבר, מדרמה אל דרמה. כל משבר הופיע מישהו חדש, מוכן ומזומן להסיט את תשומת ליבי מעצמי.

כיוון שלא יכלתי להודות בפני עצמי שאני כל כך משוועת להצלה, לקחתי על עצמי את תפקיד המושיעה. לכל גבר שנקרה בדרכי הענקתי את כל מה שרציתי לעצמי. ראיתי, הכלתי וטיפלתי ללא גבול. מעבר לכך שזה נתן לי תחושת מסוגלות מול הנזקקות הגדולה שלי כך שמרתי על עצמי בתוך מערכות יחסים שלא הולכות לשום מקום וכך קיבלתי דרמות שאוכל להתעסק בהן במקום הכאב האמיתי שהתרחש בחיי.

ואז, הגיע האחד שרצה להציל אותי. שני גופי כאב – שני מושיעים במערכת יחסים אחת. הרגשתי שסוף סוף אני מקבלת את כל מה שרציתי – חום. חום בו אוכל להתעטף ולהיבלע למקום שכולו טוב. בחיבוק שלו, בשינה איתו ובמגע איתו הרגשתי כאילו אני צפה על המים, גלים עדינים מלטפים אותי ולראשונה בחיי אני מוגנת. בתוך החיבוק שלו הכל נעלם, בלי החיבוק שלו העולם הפך אכזרי שוב.

באופן פרדוקסלי, ככל שקיבלתי יותר חום כך החוסר הלך ותפח. אט אט, הפכתי מאישה בת 29 לאותה ילדה. התחלתי לחוות את העולם כמו אז, חוסר אונים וחוסר מסוגלות בכל אספקט בחיי, חוסר ביטחון וקירות מתמוטטים, כאב והיסטריה. נוצר בתוכי פער עצום, כעסתי על כך שהוא רואה בי את הפגיעות ומצד שני כמו התמכרתי לנחמה הגדולה שהייתה בזה. לא הבנתי איך אני במערכת יחסים חמה ואוהבת ובתוכי גואה שנאה עצמית וספקות.

כדי לקבל נחמה היה עלי להיות אותה ילדה, המחיר של להיות מחוברת לעצמי כיום היה שהפנטזיה תתפוצץ לי בפרצוף. והיא אכן התפוצצה. כי ככל שהזמן עבר אני הלכתי ודעכתי וכל מה שהוא ראה בי זה כאב ונזקקות. הרגשתי את הפער ביתר שאת ביום האחרון שראיתי אותו. מולו אני יצור חסר ישע ומפוחד ומול עצמי אני אישה עם שמחת חיים, ביטחון, לב פתוח ושלמות פנימית. כיוון שהמציאות החיצונית של חיי שונה אלפי שנות אור מהמציאות החיצונית של ילדותי, היה עלי לייצר את אותה מציאות בתוכי. ומתוך כאוס פנימי הייתי בטוחה שהשקט שלי נמצא אצלו.

האמת היא, שאת הדרך בה גדלתי אף אחד כבר לא ישנה, הילדות נגמרה והיא לא תחזור יותר. ואת הבוגרת שאני כיום אף אחד לא צריך להציל כי אינני זקוקה להצלה.

כבוגרת, הדברים להם אני באמת זקוקה הינם מציאת עוגן בתוכי, ללמוד להתנהל בהווה ולא מתוך אוטומטים שלא רלוונטים לחיי יותר ושחרור עמוק מחזיונות שווא. אז החלטתי לצלול לכאב הפרידה והוא כואב. החלטתי לא להעזר בגבר אחר כדי למסך את הכאב הזה. החלטתי להוכיח לעצמי לראשונה שאני יכולה להתמודד לבד. תהליך האבל הוא מייסר, אבל בתוך חוסר האונים מצאתי אונים, בתוך ההתרסקות מצאתי הכלה, בתוך הפגיעה מצאתי שקט וכשעוברים דרך הכאב ולא סביבו יש לו נטייה להפוך במהירות שיא להוקרה ושמחה.

ובשביל להגיע לכאן – הכל היה שווה את זה.

עוד מהבלוג של נוהר

סבתא ומשמעות החיים

סבתא יקרה שלי. אישה נדירה, טובה ומופלאה. הנה הגיע היום ממנו חששתי תמיד. היום בו לא תהיי פה בגופך הפיזי, היום בו לא אזכה לראות את עינייך הכחולות מחייכות אלי כשאת רואה אותי מתקרבת, היום בו לא אזכה שוב להחזיק את כף ידך החמה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

על אשמה, בושה והתמכרות

שנה שעברה, באחד הקורסים האחרונים של הלימודים שלי, נתנו לנו לקרוא ספר שנקרא - "אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה". אני הייתי אז בתקופה לא פשוטה. אחרי חמש שנים ברידמן, המחשבה על סיום העלתה בי בעתה. עכשיו מתחילים החיים האמתיים ועלי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

פרידה והתחברות מחדש

פרידה, כאב, שברון. במהלך תקופה ארוכה, מצאתי עצמי כל כך מזוהה עם הכאב של הצד השני, עד שלא הייתה בי שום יכולת לראות שזה הכאב שלי. הבנתי את זה אחרי הרבה שעות שלי עם עצמי, משהו שאין אני יוצרת עבורי בזמנים רגילים. זאת אני שכואבת,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה