הבלוג של נועה רובין-סטרלינג

אמא של אמה

בת 32. עיתונאית ועורכת, אמא לתינוקת, עובדת על ספר ביכורים כבר עשור. וגם: מטיילת, רוכשת, טועמת, קוראת, צופה ומאזינה - וכותבת על זה, חובבת תרבות, אמנות ואופנה (וכותבת על זה), מצלמת, מאוהבת בבעלי באופן קבוע, מתרגלת לאימהות (טרי מאד)... +עוד

בת 32. עיתונאית ועורכת, אמא לתינוקת, עובדת על ספר ביכורים כבר עשור. וגם: מטיילת, רוכשת, טועמת, קוראת, צופה ומאזינה - וכותבת על זה, חובבת תרבות, אמנות ואופנה (וכותבת על זה), מצלמת, מאוהבת בבעלי באופן קבוע, מתרגלת לאימהות (טרי מאד) וחוזרת אל הכפר אחרי שנים בעיר (כדי לנצח את מאבק הדיור הפרטי שלי). על כל אלו ועוד.

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מפברואר 2012

גן/מעון/תינוקיה/פעוטון. הזמן שלי. ליליאן בסמן צילמה אופנה בשחור לבן. משחקי הכס זו התמכרות. מתכון לסלט סלק חי ומתקתק.

27/04/2012

תכף שלושה חודשים. איך שהזמן עובר. בספטמבר היא כבר הולכת לגן – או תינוקיה – או פעוטון – או מעון, העיקר שזה עולה המון. עד ספטמבר אנחנו יחד, ואני מגלה בכל יום שהיא יודעת משהו חדש. להרים את הרגל, לדחוף את עצמה קדימה על הבטן, להגיד “גאאא”, רק בת חודשיים וכבר אומרת “גאאא”, איזו גאאאווה. היא מרימה את הראש אל-על, היא מכניסה ידיים אל הפה וממלמלת, היא כבר מפתחת אישיות עקשנית למדי, כזו שיש לה קריצה. היא סקרנית מאד.

ואני מנסה לחזור לעצמי ולא לחזור לעצמי, להבין שהחיים כפי שהיו עד הלידה לא יחזרו להיות כמו שהם. ומקפידה לומר לעצמי בנימה פוליטית-קורקטית – “כן, אבל זה לטובה”. וזה באמת לטובה. הפעם באמת לטובה. ובכל זאת הפחדים שאאבד את עצמי בתוך כל זה, כי הזמן הולך עליה ולא רק עליי ועליו. לאבד את עצמי ולא למצוא דקה להיות עם חברה טובה, שנייה לדבר על אמנות או ספרות או אופנה, שתי מאיות השנייה לשבת ולשתות קפה בשקט.

לפני שבוע, כשהלכתי לרשום אותה לגן/תינוקיה/פעוטון/מעון של מיכל המקסימה, התרגשתי מאד. מעמד ההרשמה לגן הוא המעמד הרשמי הראשון שבו אמה עושה צעד התפתחותי שלא כולל ללמוד לשלוט על השינה שלה, האכילה שלה או שרירי הגב שלה. זהו המעמד החברתי הראשון שלה והמעמד החינוכי הראשון שלי כאמא. סקרתי את הגן והתאהבתי, דיברתי עם המטפלות ונהניתי מכל רגע, היה בזה ריגוש של “הפעם הראשונה” ואמרתי לס’ – “אני באמת מתרגשת שאמה עוד מעט תלך לגן”.

בבית הבנתי שההליכה הזו לגן פירושה שעות רבות במהלך היום בהן אני יכולה לחזור לעצמי. לכתוב, לקרוא, לעבוד, להיות קצת אני שלפני. להיות חברתית ולדבר על דברים שהיו לי ואני מפחדת שיאבדו. השחרור הזה, לתת לה ללכת לגן לכמה שעות כדי שאני אוכל להיות בוגרת ולא לקשקש ברעשנים בשעות הבוקר ולהחליף חיתולים עם בוא הלאנץ’, עמוס בריגושים. פתאום אני אומרת לו – “כמה כיף יהיה ללכת לבית קפה ביום שישי בבוקר, כשהיא בגן, להיות רק שנינו, לדבר”.

יש בזה ריגוש שאין לי ייסורי מצפון לגביו, וטוב שאין. היא תקבל אותי אחה”צ ובסופי שבוע ובחגים (ושבועיים שלמים באוגוסט) נקייה ומוכנה יותר, נרגשת לקראתה, רוצה לבלות איתה זמן כמו אמא ובת, באמת כי הצלחתי להרוויח לעצמי את הזמן שלי ועכשיו זה הזמן שלי ושלה.

ובשעות של הלבד:

ליליאן בסמן שמתה השנה והיא בת יותר מ-90, הייתה צלמת אופנה ניו יורקית שתיעדה נשים בשחור ובלבן. היא גילתה את הצילום בשנות השלושים, הפכה לצלמת אופנה בשנות הארבעים ולמנטורית של צלמים כמו ריצ’רד אבדון בשנות השישים. העבודות שלה הצליחו להראות מבויימות אך אינטיליגנטיות, שיקיות להפליא אך מגלות אמת נשית נהדרת. היא ידעה לתפוס דרך עדשה כנה מאד את שברי האינטימיות שלפעמים מבויימים יתר על המידה בתצלומי אופנה.

בשנות השבעים, כשלעורכות המגזינים היה נדמה שבסמן קצת מיושנת, היא זנחה את צילום האופנה, גנזה את הארכיון העשיר שלה ועברה לעשייה אמנותית יותר ולתערוכות אישיות שבהן הציגה פרוייקטים אישיים. בשנות התשעים נמצא שק ובו נגטיבים ושאר אוצרות מימי צילום האופנה שלה ומאז עבודותיה מוצגות מדי פעם בגלריות שונות ברחבי העולם. בתערוכה In the Dark Room שמוצגת עכשיו בניו יורק מוצגים צילומי האופנה שלה משנות הארבעים ועד שנות השישים.

embedded by Embedded Video

וגם:

בשעות של הלבד התמכרנו ל”משחקי הכס”, שרק עכשיו העזנו להתחיל ולצפות בה. אם מזיזים הצידה את הציצים, עריפת הראשים, המבטים האובר-דרמטיים והאורגיה הכללית שמשתוללת שם, מדובר בסדרת מופת שבה הוכנסו כמו לשקית ממתקים כל הדברים הטובים שגורמים לך להתמכר למשהו: ריגושים, הרפתקאות, דמויות חזקות ונוגעות ללב, משחק מצוין, הפקה מהפנטת ועלילה שיודעת להשאיר אותך במתח בסוף כל פרק.

embedded by Embedded Video

ואפילו:

ל”על האש” של יום העצמאות הכנתי סלט סלק חי, אחד הירקות האהובים עליי ביותר. זה הולך ככה: קוביות סלק חי נחתכות לתוך קערה יחד עם בצל ירוק, פלפל אדום (גמבה), פטרוזיליה בשפע וצנוברים קלויים (שאותם מוסיפים דקה לפני ההגשה כדי שיישארו פריכים). לארוחה שהיא לא “על האש” אפשר להוסיף גבינה מלוחה מכל סוג. ולגבי הרוטב: שליש שמן זית עם שליש מיץ לימון עם שליש מיץ רימונים וכף אחת של דבש, בזקתי מעל גם פלפל שחור.

סלט סלק חי. צילום: נועה סטרלינג

סלט סלק חי. צילום: נועה סטרלינג

עוד מהבלוג של נועה רובין-סטרלינג

תצוגה מקדימה

פסחנו על פסח

פסח ראשון שהוא חג רשמי ראשון עם הקטנה (על פורים דילגנו, אין תחפושות במידת New Born). ליל הסדר עבר כטראומה לא רק לאמה אלא גם להורים שלה. מסביב שירה וצחוקים ותינוקות של אחרים בוכים כי הם רוצים לאכול כבר ואמה שלנו קצת שקטה, קצת...

לטיול (בערך) יצאנו

שלוש בבוקר. היא ישנה ודווקא אני ערה. כבר לא ממש צריכה להשלים שעות על חשבון השינה שלה. בנק העייפות נכנס לאוברדראפט. "אני אשן בקבר" היא המנטרה הפולנית שמעולם לא חשבתי שתחלוף לי במחשבה. אני נהנית מכל רגע. גם הקשים שבהם. ביום...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

רפואה (מאד) ציבורית

בחוץ כלניות נאבקות על נשימתן האחרונה, ענני גשם הופכים לענני לחות מעיקים, היתושים חזרו לבקר והלחמים מושלכים החוצה לטובת המצות. בפנים קשה להחליט מה ללבוש – לא בגלל חילופי העונות, גם לא בגלל החג או הגזרה המתחדשת – בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה