הבלוג של NOA COHEN- נועה-סיפורים מהבוידעם

noanoa

בפייסבוק-NOA COHEN

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מאפריל 2015

התקרבתי אליהן בצעדים מדודים

מעכסת קלות על עקבים נמוכים

מפזרת “היי ומה קורה?”

מניפה שיער שטני ימינה, שמאלה בנון שלנט מוקפד

ממקדת עוד קצת את המבט.

“עם מי היא יושבת שם?” תהיתי ביני לבין עצמי

מופתעת מהצדודית הלא מוכרת ליד החברה הכי טובה שלי.

לא זכרתי אותה מהפקולטה למשפטים

האמת, לא זכרתי אותה בכלל

ואיך לומר, היא לא הייתה הטיפוס הקלאסי של הקליקה שלנו.

לא בלונדינית מספיק, לא ממותגת כהלכה,

רחוקה מלהיות מאוד יפה ובטח לא מספיק רזה.

 

“תכירי” ניצן הציגה בינינו “זאת ליאת”

“היי” עטיתי מבט שואל לצד חיוך מזויף

“ליאת למדה איתי ביסודי בראש פינה, לפני שעברנו לצהלה”

הנהנתי והתיישבתי איתן על הדשא

מנסה להבין

איך שוב נפלה בקורים שלה

ציפור עם כנף שבורה.

לניצן הייתה אהבה ל “כנפיים שבורות”

ילדת גרינפיס שתמיד נאבקת על זכויות

איך שהוא תמיד ממגנטת אבודים לחיקה

לידה הרגשתי לא פעם אגואיסטית ושטחית, מעט מחווירה.

 

כל הטוב הזה הגיע בעטיפה של 172 סנטימטרים שלא עושים עניין מעצמם.

כנראה, שבכל מקרה אחר הייתי שונאת אותה גם

אלמלא הייתה החברה הכי טובה שלי מגיל שתיים עשרה

מהיום הראשון

שאספה גם אותי לחיקה.

 

“אז מה הסיפור?” שאלתי את ניצן, לוגמת אייס דיאט בדרך לדיני נזיקין

“איזה סיפור?” חייכה ותקעה בי מבט תמים

“מאיפה הבאת את ה-ליאת הזו עכשיו?” שאלתי בטון צורם מעט

“אל תהיי סנובית ” סיננה בשקט ונתנה בי מבט שחור חד

“היא מחפשת חברים וקצת קשה לה לקשור קשרים

היא בחורה מקסימה, סוף שיחה”

 

הסנובית שבי נורא רצתה לענות לה בציניות,

שהיה עוזר אם הייתה טיפה משקיעה בעצמה.

אבל הפוליטיקלי קורקטית שבי אמרה לי לשתוק,

רגע לפני שגברת גרינפיס תיקרע לי את הצורה.

 

****

למחרת בצהרים, ישבנו לאכול שלושתנו

ליאת ואני, אחת מול השנייה

היא טחנה מולי מנה שווארמה

בעוד אני דגה עלי חסה נטולי רוטב, קצת מקנאה.

“אז מה?” ניסיתי לפתח שיחה

“ניצן אמרה לי שאת חדשה פה באזור ולא כל כך מכירה… ”

היא חייכה חיוך עדין

ענתה “כן” חרישי

השפילה מבט והוסיפה ” אני לא כל כך טובה עם אנשים…ככה יצא”

 

הצינית שבי נעצה מבט במשקפיים העבים והחולצה הרחבה

והמחשבה על מה הייתי עושה לשיער שלה,  גם היא חלפה.

אבל היה בה משהו, נעים

פתאום נורא רציתי לאסוף אותה.

לקחת אותה תחת חסותי

להפוך אותה מהברווזון המכוער לזאת היפהפייה.

 

****

שבוע אחר כך כשלמדנו בערב רק ניצן ואני

אצלה בדירה

הצהרתי מולה מלאת תחושת סיפוק וגאווה

שהחלטתי להיות שם עבור ליאת .

היא הפנתה אליי מבט שואל

ידעתי שהיא מופתעת

ועניתי לה מיד על השאלה שלא נשאלה.

“אני אקח אותה איתי לשופינג, אסדר לה תור לספר שלי, אכניס אותה לשגרת אימונים מלאה”

 

ניצן ישבה מולי פעורת עיניים

ותחושת הניצחון בי גאתה וגאתה

משוכנעת שסוף סוף הצלחתי להפתיע אותה

באכפתיות שקיימת גם בי

כזו שעד היום לא זיהתה.

רגע אחרי עיקמה את השפה התחתונה ושאלה

“את בטוחה שזה מה שהיא רוצה?”

“מי לא רוצה?” שאלתי וטפחתי לעצמי על הישבן

“אם אני רוצה להוריד שני קילו אז היא בטוח גם … ”

“אולי זה נח לה ככה?” שאלה מעט מהססת

ומלמלה…

כל מיני משפטים

שהיא מה שהיא

ושעדיף שפשוט אניח לה

וכשגלגלתי עליה עיניים

סיננה בלא מעט רוע שאפסיק לנסות להכניס את כולם לפורמט היחיד שאני מכירה….

את ההמשך כבר לא שמעתי

זה היה כנראה אחרי הטריקה

עזבתי מקללת

לא מבינה מה הבעיה של אימא שלה

 

בדרך חזרה באוטו

שחזרתי את כל המשפטים יפי הנפש שקשקשה

“תתני לה להיות כמו שהיא” חיקיתי בקול גבוה

“היא רק חיפשה חברה אחת או שתיים

קצת קשה לה עם אנשים חדשים

ועכשיו יש לה אותנו וזו התחלה מספיק טובה”

 

ילא” צפצפתי לזו שלפניי הרמזור וגם קצת לניצן”

מה הבעיה שלה?

שגם אני פתאום קצת נחמדה

שגם לי אכפת מאנשים

ולא רק היא כזו קדושה

וההערה המסריחה הזו

כאילו אני מנסה לשבט אנשים בפורמט היחיד שאני מכירה.

 

****

אחרי שעה ניצן דפקה בדלת

בלי שלום ובלי להיכנס מיד אמרה

“את יודעת שהיא הייתה ילדה ממש יפה”

“באמת?” שאלתי מתפלאת מעט, אבל לא ממש מופתעת

והיא הנהנה.

 

“היא הייתה יפה ומקובלת ותלמידה ממש טובה”

נענעתי את ראשי, לא מבינה לאן היא חותרת

העיניים שלה כבר הוצפו ואז היא ירתה.

איך יום אחד, קצת לפני סוף כיתה ד’ התחילו כל מיני דיבורים סביבה

ורגע אחרי הגיעה ניידת והמורה לספורט כבר הפסיק ללמד בכיתה.

ניצן סיפרה על חופש גדול שהגיע וליאת שקצת נעלמה

וכשחזרו לכיתה ה’ , היא כבר הייתה אחרת

מופנמת

תלמידה הרבה פחות טובה.

 

היא הפסיקה להתבלט ולזרוק את התשובות השנונות שלה

ועם הזמן כל כך השמינה שהבנים החלו לקרוא לה “קציצה”

המורות היו מענישות אותם פעם אחר פעם

אבל ליאת באופן מפתיע הייתה דיי אדישה

כל יום שעבר, שקעה בתוך עולם משל עצמה.

 

יום אחד פשוט הפסיקה להגיע לבית ספר

אחר כך אמרו שהיא עברה דירה

והיא דווקא התגעגעה אליה

כי פעם היא מאוד אהבה אותה.

 

ערב אחד, סיפרה לי, כשבטעות יצאה מהמיטה

שמעה את אבא, שמעולם לא קילל קודם, אומר לאימא

“שיירקב  בכלא חולה נפש בן זונה, תיראי מה קרה לילדה”

“כאב לב” חזר כמו מנטרה

“כאב לב” גם אימא חזרה

הוסיפה משהו על הפחד שחתיכת זבל, ישים לה יד על הילדה.

“ואיזו מניפולציה הוא מכר לה המפלצת” אבא צקצק בלי הפסקה

“שהוא בחר בה כי היא הכי יפה ומוכשרת…. היא בעצם הזוכה הגדולה”

 

“שמת לב כמה היא השמינה?” ממעלה המדרגות שמעתי את הקול של אימא נשבר

“בטח אכילה רגשית ” הוסיפה ואני תהיתי מה זה אומר, אז עוד לא הבנתי, הייתי קטנה.

אבא תירגם שאולי היא אוכלת כל כך הרבה כדי לא להיות יותר הילדה הכי יפה

“אף פעם לא חשבתי על זה ככה” הודתה אימא

ואני זוכרת שגם לי חלפה בראש אותה המחשבה.

“אולי” משך אבא בכתפיו ומלמל “לך תבין היגיון של ילדה”

ואימא הוסיפה ” מסכנה קטנטונת, בטח חשבה שאם תשמין ולא תהיה כל כך מוצלחת, זה לא יקרה לה פעם שנייה”.

 

****

נפלתי על כתפיה מרוסקת

הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעצמן

היא חיבקה אותי חזק ובשקט

ואני רק בכיתי ובכיתי

על ילדות שנקטפה.

 

כמה מהר החלטתי שאני יודעת

מה נכון, מה טוב עבורה

לרגע לא עצרתי להקשיב לקול שלה

והיא רק רצתה לבטוח שוב במישהו

חיפשה חברה.

מתנשאת

ידענית מחורבנת

רואה עולם בזווית כל כך צרה

התביישתי בעצמי

לא מסוגלת להסתכל לעצמי בעיניים

יודעת שמעכשיו אני לא נופלת בשום מלכודת, גם אם היא נראית הכי ברורה.

 

“אנחנו לא יודעים שום דבר על אף אחד “התייפחתי בלי קול

חוזרת על המשפט הקבוע של ניצן

אותו קשקוש כמו שהייתי אומרת ומבטלת במחי יד

“אנחנו לא יודעים שום דבר על אף אחד…”

המשכתי

“מהיום אני מבטיחה”.

#אנחנו_לא_יודעים_שום_דבר_על_אף_אחד

עוד סיפורים בפייסבוק NOA COHEN או נועה-סיפורים מהבוידעם

עוד מהבלוג של NOA COHEN- נועה-סיפורים מהבוידעם

תצוגה מקדימה

הבוקר גיליתי שבעלי בוגד בי

הבוקר גיליתי שבעלי בוגד בי וזה קטע, כי זה היה אמור להיות סתם עוד יום שבת רגיל. הבוקר גיליתי שבעלי בוגד בי וזה התגנב אליי הביתה כל כך בשקט דרך חור המנעול וטרף כמו סופת טורנדו את כל מה שהיה לי עד אותו רגע בחיים. הבוקר גיליתי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

....היא תסתכל לי בעיניים ולא תבין מי אני....

היא: דווקא חשבתי שזורם בינינו ממש טוב, דווקא....חשבתי לעצמי לא ממש מצליחה להבין את הבחור הזה מה אני עושה שם לא נכון? זה הוא? או שזו אני?   האמת, בפעם הראשונה שהמבטים הצטלבו קצת נשמטה לי הלסת  רגע אחרי, כבר תהיתי ביני לבין...

תגובות

פורסם לפני 5 years

אהבה בת עשרים- דלתות מסתובבות

  "גרג'וסי ???" משהו בקול צלצל לי מוכר. הרמתי את עיניי מהניירת מנסה לקשר בין הקול לבין הגבר הזר. שנים שאף אחד לא השתמש בשם גרג'וסי, שנים. **** כמה רציתי שהוא יאהב אותי פעם לפני עשרים וחמש שנים. מה לא עשיתי כדי שיאהב...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה