הבלוג של NOA COHEN- נועה-סיפורים מהבוידעם

noanoa

בפייסבוק-NOA COHEN

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מאפריל 2015

היה לח במיוחד באותו יום

לא שבימים אחרים של יולי קריר והרוח מלטפת את הגוף

ואולי זה היה בכלל הג’ינס העבה מידי שדחסתי את עצמי לתוכו

מנסה להסתיר חמישה קילוגרמים מיותרים שהתחתנו איתי קתולית מאז הלידה האחרונה.

“אחרי לידה” הייתי מחייכת בנימוס מתנצל כשהיו שואלים אותי, ולא ששאלו

“אחרי לידה” היה הסטטוס שלי בכל קבוצות התמיכה שנרשמתי אליהן

 ”מאותגרות אכילה/שמנמנות בדימוס/נמוכות מידי למשקל שלהן ודומיהן’”

הכול כחלק מהמאבק היומיומי להחזיר לעצמי את השליטה על התיאבון הלא מבוית.

“אחרי לידה” והילד כבר בן שנתיים ,תכף גומל את עצמו לבד.

עמדתי שם באמצע גן השעשועים

יולי

השעה חמש וחצי אחר הצהרים

אחוזי הלחות בעליה

והשמש לא מראה סימני התקפלות

והג’ינס הארור- לוחץ

על מי אני עובדת ולמה אני חייבת לדחוס את עצמי אליו שוב ושוב

מה היה רע בטייטס, מה???

ילד אחד תלוי עליי מטפטף שאריות גלידה נמסה

דוחף אצבעות שמנמנות ודביקות ברווח שבין הגוף לחולצה הכבר לא כל כך לבנה שלי

השני בודק גבולות על מגלשה גבוהה מידי

מטפס עליה מהצד “הלא נכון” בעליל

“תיזהר” שמעתי את עצמי צועקת בקול צפצפני משהו

בדיוק אותו קול שנשבעתי לעצמי שלא אשתמש בו לעולם

“תיזהר” חזרתי שוב בטון מאופק, ביני לבין עצמי

איך הפכתי להיות האישה שאומרת את המילים הסתמיות האלו כמו “תיזהר”

הרי ברור שהוא לא ייעשה הכול בשביל ליפול בכוונה

הוא לא מתאבד מדאעש

ולא, לא בא לו לבלות לילה במיון ככה סתם

ומעבר לכל זה, ברור שה “תיזהר” שלי נחת על אוזניים מלאות שעווה.

היחידות ששמעו את ה “תיזהר” שלי הייתה חבורת האימהות הצקצקניות

מנענעות את ראשן ימינה ושמאלה

מתלחששות בטון מתנשא

“איך היא נותנת לו לטפס ככה, זה מסוכן נורא “

מסביבי חגה במעגלים סבתא חמושה בקרסוליים עבים במיוחד ומבטא רוסי כבד

“אידי סודה, אידי סודה” ממהרת אחרי פעוט בלונדיני

הוא מצחקק ומתחמק מאימת המגבון הלח

דווקא טוב לו ככה

עם המישמש שיצר, קצת במבה, קצת נזלת…סיפור חייו.

מבצע סבתא ממשיך עד לקינוח המיוחל

טאץ’ דאון היא המנצחת

חוזרת לספסל.

בפינה המוצלת, חבורת הצקצקניות

תופסות את מטר הצל היחיד לרפואה

לא פלא ,הן תושבות הקבע

תמיד אוספות את הבנות ראשונות מהגן

ובארבע כבר מתפקדות עם תרמוס תה קר ופירות העונה.

בשמלות קיץ פרחוניות ונעלי סירה מאווררות

חושפות רגליים לבנות ” להשתזף – חס וחלילה, זה לא בריא”

מנהלות שיחה ערה תחת הכותרת “שמעת איך הגננת התבטאה???”

והראש, תמיד ימינה שמאלה

מידי פעם נזרקת לאוויר במלוא הפאתוס המילה  “נורא”

לאחריה אנחה כבדה “פשוט נורא”.

סבתא אחרת קוראת  ”בואי שיר, בואי, כדאי לך”

מנפנפת לעברה בקופסת גלידה קרמיסימו מפתה

על האריזה תמונה מבטיחה של שלושה סוגי שוקולד

הילדה פוערת עיניים ומתקרבת בריצה.

“בתיאבון” אומרת הסבתא ופותחת את הקופסא

בפנים נחים להם שורות של פלפלים גזרים ומלפפונים

הילדה רוקעת ברגליה

אכזבה.

אבא אחד שבמקרה נקלע לסיטואציה

נשען על חצי עמוד

בעמידה שמוטה.

הראש שלו עמוק בנייד

כותב, מחייך, צוחק לעצמו

מידי פעם מרים מבט

סורק את הסביבה

רואה שעדיין יש ילד

וחוזר חזרה לאס.אמ.אס הבא.

היה לי חם

כל כך חם

הרגשתי את עצמי מטפטפת

הדם  מתחיל לעלות לי לראש

ואגל הזיעה מחליק במורד הגב

המשכתי לחייך

נושמת עמוק

וקיללתי.

קיללתי בכל ליבי

את חום יולי אוגוסט

את הלחות המטורפת

את גני השעשועים

את האגו שלי שהחליט להלביש אותי בג’ינס עבה מידי

ואת עצמי ששכחתי מגבונים

ונאלצתי להגיד לאיזו מצקצקת “תודה”

כשהיא קפצה לעזרתי : “הנה,קחי,בבקשה”.

 

עמדתי שם באמצע הגן

חיי כסרט ואני האוחזת במצלמה

מסתובבת במעגלים

מתעדת 360 מעלות של הורות במלוא תפארתה

אמהות, אבות, ילדים, סבתות, מטפלות.

איך שוב התגלגלתי לכאן

בשם האימהות

איך שוב מצאתי את עצמי בחום של יולי

במקום שלא מסב לי הנאה.

נזכרת איך פעם לפני הרבה שנים  גם אמרתי שדץ לא ייכנס אליי הביתה

והיום הוא הפך לחבר של כבוד

שומר לי על הילדים בזמן שאני גונבת עוד רבע שעה של שינה.

“הי נטע” קראה לעברי גליה

אימא מהגן של יותם

“את חייבת לשמוע משהו…” אמרה בהתלהבות והרימה את הגבות כל כך גבוה

ונדמה היה לי ששמעתי ניצוץ מזמין של הבטחה.

“מה? מה?”  פערתי זוג עיניים צמאות

ממתינה לשמוע “משהו”

משהו שיצנן קצת את האווירה.

כבר שנים שאני מחכה שמישהו יספר “משהו”

משהו שלא קשור בפיפי,קקי,הסרת כתמים,טחורים,דלקת בשד או סתימה בבלוטת הדמעות.

“יש מבצע מ ט ו ר ף” הטמיעה אות אחר אות

“מטורף!!!” אמרה בהתרגשות והפנים שלה קרנו כמו אז במסיבת סיום של השנה שעברה

“שתי חבילות חיתולים בשישים וחמישה שקלים, היית מאמינה???”

עמדתי שם

מהנהנת בהתפעלות

עם ילד מתפתל על הידיים

מחייכת

מישירה אליה זוג עיניים

אבל מתפוגגת לי משם לאט לאט.

הייתי מרחק עשרה סנטימטרים ממנה

אבל נמוגתי

לאט לאט

אליי

אלי של פעם

רגע לפני

שגני שעשועים בחום של יולי הפכו לשגרה.

רגע לפני

שהרים של קופסאות אחסון הציפו לי את מגירות הבית

רגע לפני

שיובל, הדוד חיים ורינת הפכו להיות הפסקול של חיי

רגע לפני

שלקפל כביסה הפכה להיות החוויה המרגיעה.

 

מתי בדיוק אני הלכתי לאיבוד בתוך כל האימהות הכול כך אהובה הזו?

משהו חייב לקרות, המחשבה חפרה אותי לדעת

משהו חייב לקרות, המשכתי

אני אוהבת להיות אימא

אני אימא מתוך בחירה

אבל

משהו

חייב לקרות

אני חייבת קצת ממני בחזרה.

 בפייסבוק: נועה סיפורים מהבוידעם

עוד מהבלוג של NOA COHEN- נועה-סיפורים מהבוידעם

תצוגה מקדימה

הבוקר גיליתי שבעלי בוגד בי

הבוקר גיליתי שבעלי בוגד בי וזה קטע, כי זה היה אמור להיות סתם עוד יום שבת רגיל. הבוקר גיליתי שבעלי בוגד בי וזה התגנב אליי הביתה כל כך בשקט דרך חור המנעול וטרף כמו סופת טורנדו את כל מה שהיה לי עד אותו רגע בחיים. הבוקר גיליתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

....היא תסתכל לי בעיניים ולא תבין מי אני....

היא: דווקא חשבתי שזורם בינינו ממש טוב, דווקא....חשבתי לעצמי לא ממש מצליחה להבין את הבחור הזה מה אני עושה שם לא נכון? זה הוא? או שזו אני?   האמת, בפעם הראשונה שהמבטים הצטלבו קצת נשמטה לי הלסת  רגע אחרי, כבר תהיתי ביני לבין...

תגובות

פורסם לפני 4 years

אהבה בת עשרים- דלתות מסתובבות

  "גרג'וסי ???" משהו בקול צלצל לי מוכר. הרמתי את עיניי מהניירת מנסה לקשר בין הקול לבין הגבר הזר. שנים שאף אחד לא השתמש בשם גרג'וסי, שנים. **** כמה רציתי שהוא יאהב אותי פעם לפני עשרים וחמש שנים. מה לא עשיתי כדי שיאהב...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה