אשליות בנגקוק – התגובה הנשית לפוסט השוביניסטי "בדרך לרבנות, עוצרים בבנגקוק"

בחורה עם מחשב נייד

ביום שישי האחרון (כן, לפני 3 ימים) נסעו אורן וחברו – שכיננו השנוי במחלוקת ,אבי, לחופשת גברים (רווקים?) בעיר החטאים – בנגקוק.
היות והשניים הזמינו את חופשתם במהלך חודש מרץ, היה להם די והותר זמן להתרברב כיצד ינצלו את ימיהם בבירת החטאים. אבי לא פסק מלדבר על הלילות שיעשו על ברכיהן של נשות (זונות?) העיר, על ריח הקוקוס שידיפו עת יחזרו מעוד "באדי מסאז'" מפנק בערום, וממופעי המין אותם יפקדו בפטפונג מידי לילה, בהם יעופו לעברם בננות וסכיני הגילוח מאזור החלציים של בנות תאילנד הענוגות.
אורן, בעלי, סכר את פיו גם כי הוא ריאלי, וגם כי חשש להרגיז את חברו המחזיק בכרטיסים ובשוברים של המלון היוקרתי שלהם, שם הוא תכנן לבלות את מירב זמנו ברביצה בבריכה ובשנ"צ איכותי. אבל אבי ראה בשתיקתו של אורן, הסכמה ואישור לדבריו וזו נתנה לו כוח להמשיך ולגלול בפנינו (אשתו ואנוכי) את עלילותיו העתידיות בעיר הגדולה. הסיפורים היו כה מופרכים ומלאי דימיון (כי איזו תאילנדית, עיוורת ככל שתהיה, באמת תסכים לגעת באבי אפילו בצ'ופסטיקס) עד כי ניסים סרוסי התגייס לעניין והסכים לתרום את שירו "אשליות" כפסקול לנסיעה של הבנים. סופרים נוספים אף הציעו לכתוב סיפורי אימה ובדייה המבוססים על הנסיעה, אך נדחו בעדינות על ידינו, הנשים, מחשש לתביעה בגין הוצאת דיבה מצידן של התאילנדיות, עליהן אבי העליל את עלילות השווא שלו….
בוקר יום שישי הגיע מהר מהצפוי והבנים יצאו לדרך לכיוון שדה התעופה. בשעה שבע בבוקר הם העלו עדות ראשונה לפורענות הממשמשת ובאה בדמותו של צילום כוס קפה (אפילו לא מחוזק באלכוהול) מה"סטארבקס". לצד התמונה המרשיעה צרפו השניים, איש איש בדף הפייסבוק שלו, את הפוסט שכתב אבי, מבעוד מועד על הדברים שיעשו בנסיעה.
הבהרה קלה למי שלא הבין – אבי פרסם את הפוסט אודות הנסיעה, המתהדר בשם "בדרך לרבנות, עוצרים בבנגקוק" (http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=714091&blogcode=13240925), שנכתב יום קודם (להלן בחמישי בערב) טרם לגמו השניים לגימה אחת מהמים במחלקת התיירים של "תאי אירליינס". ואם זה לא פאתטי, אני לא יודעת מה כן נכנס תחת ההגדרה הזו…
כשאנחנו הנשים התעוררנו, גילינו כי כל מי שמכיר אותנו, חושב בטעות שהשניים עושים את דרכם בדקות אלה, לבית הבושת המקומי, חמושים בבאטים תאילנדיים, כשבפועל, הם נחתו ושמו פעמיהם מייד, כפי שהורו להם הנשים (הישראליות) בבית, ל – MBK, כשהם חמושים ברשימת קניות לילדים, בפקודה!
מאוחר יותר הם חזרו למלון ו"חטאו" בכך שסעדו את ארוחת הערב שלהם ב"Sea Food Market" וגם זה חטא, רק בעיני חלקים מהאוכלוסייה….
גם יומם השני בבירה, לא הניב חטאים מהסוג שמחייבים צום ביום כיפור או וידוי אצל הכומר. אחרי ששלחו תמונה שלהם בבריכה זה לצד זה (ולא לצד תאילנדיות אקזוטיות) כשהם מרוחים בכמויות אדירות של קרם הגנה עם מקדם הגנה 50 (ולא שמן קוקוס), הם סעדו במסעדת המלון כשהם דואגים לצלם ולשלוח לנו ב"וואטסאפ" תמונות של כל מנה ומנה, ושמו פעמיהם לפטפונג. הם אפילו נכנסו להופעת מין, כפי שאיימו שיעשו, אך ברחו ממנה אחרי דקות ספורות כשנגעלו ממה שראו עיניהם. את זה הם כמובן לא סיפרו לנו, הנשים שבבית, אלא לאחר יממה תמימה ואחרי ששאלנו. הם העדיפו לערפל את פרטי הפרשה כאילו הם אהוד ברק באסון צאלים. אבל צוות כתבות "עובדה" לא ייתנו יד לערפל התקשרותי הזה, ויחשפו את הפרטים קבל עם ועדה (הפולנית והספרדית גם יחד).
לעומת האיום הפולני שהציבו הגברים, אך לא מימשו, הנשים הספרדיות נותרו בעורף לבדן עם רכב וכרטיס אשראי (שזה לא ממש לבד….) והן דווקא מימשו את האיום, שתמיד מרחף מעל ראשי הגברים, וחטאו במסע קניות קטן, בתי קפה וסרט. לא משהו ראוותני, שכן לא צריך לגרום לשניים שם התקפת לב אחרי שכל כך חיכו לטיול הגברים שלהם, ואחרי שגם ככה כל יום במחיצתינו מקצר להם את החיים, רק אות חיים שנשלח אליהם מסינגפור הרחוקה. תזכורת קלה למי באמת מבצע בבית ומסוגל בהעברת כרטיס לחולל מהפך אמיתי. מה שנקרא – זה לא איום, זו הבטחה….
את יומם השלישי והאחרון ביחד בילו השניים בגיחות קצרות להשלמת הקניות, עוד מסאז'ים מהסוג הרגיל ביותר וטיסה חזרה הביתה, כשהם משאירים מאחור את היומרות להפוך לאל בנדי מקומי, לחתיכים הורסים בעלי גופות משומנים שבחורות נמרחות עליהם, את נערות הפיתוי על עמודים, את הבננות אותן פגשו רק בארוחת הבוקר ואת סכיני הגילוח שלא רכשו בשדה התעופה במחשבה שיקבלו אותם חינם מהבנות בפטפונג. גם את השלט "Do not disturb" שנתלה על דלת חדרם ,רק כי האריכו לישון בבוקר אחרי צפייה ממושכת בפרקים מהסדרה "שני רווקים וחצי" הם הותירו מאחור, ואת שמן הקוקוס המדובר, הם יכולים כרגע להריח ממני, כשאני מורחת אותו על מנת למנוע סימני מתיחה עתידיים מבטני ההריונית. So much for that…
אמנם בטיסה הקרינו להם את המופע של הזמרת אדל ברויאל אלברט הול, אך למעשה עשו שם טעות ושכחו שביקשנו שיקרינו להם את הופעתו הבלתי נשכחת של ניסים סרוסי בשירו "אשליות"…

פז ארבל
אני פז, כבר לא בת 34, עברתי עם משפחתי לסינגפור בתחילת אוקטובר 2010 עד 2014 וב 7.3.18 יצאנו לרילוקיישן נוסף בהולנד (האג). מאז לא מפסיקה לכתוב על החוויות שלנו ועל החיים ב"גולה" המשתנה. לאחרונה למדתי את שיטת styling therapy באמצעותה התחלתי לשלב בין שתי האהבות הגדולות שלי - לטיפול ולסטיילינג ומאז אני קוראת מגזין "ווג" באותה גאווה בה אני קוראת את פרויד.