הבלוג של ניבי אוזן

niviuzan

עדכונים:

פוסטים: 5

עוקבים: 0

החל מיוני 2018

הפרידה ההיא הייתה פתאומית כמו תאונת דרכים. אתמול עוד הסתובבנו במרכז המסחרי הגדול בממפיס והסתכלנו על טבעות נישואין, והנה הוא מנחית עלי את הדבר הזה משומקום…

עברו כבר כמה שעות, דשנו בסיבות הפרידה שוב ושוב, ועדיין לא הבנתי כלום.

“איך אעביר חיים שלמים בלי החיוך שלו?” השאלה הדהדה בראשי, נעצה אותי במקום, לא נתנה לי לזוז, והוא כבר רוצה לנסוע. הנה הוא מעביר לי עוד קלינקס לנגב את הדמעות שיוצאות מכל עבר, אפילו מהאף.

נונשלנטיות יקרה, יהי זכרך ברוך.

בסוף מצאתי את עצמי מחוץ לרכב. האקס נעלם באופק.

התעכבתי בפתח הלובי המפואר של המלון, לא יכולתי להיכנס, פחדתי ממה שעלול לקרות לי בבדידות הזו, מרחק אלפי קילומטרים מהבית.

עצרתי מונית.

“קח אותי למקום עם מים” אני מבקשת מבלי להבין מה אני אומרת ומהיכן זה מגיע.

הנהג, שנראה כמו מהגר קשה יום נוסע ונוסע ונוסע. מי יודע, אולי הוא תכנן לעשות עלי קופה, ואולי באמת צריך לנסוע הרבה הרבה בשביל למצוא משהו יפה בחור הזה. אם בשביל חלב אני נוסעת יותר מרבע שעה, אין לדעת, עוד לא הצלחתי להבין מה קורה פה בארץ האפשרויות הבילתי מוגבלות…

לבסוף הוא מוריד אותי בשולי הדרך של פארק ענקי, ומסמן לאן ללכת. נתתי לו כמה שטרות, לא יודעת אפילו כמה, כי הספירה נשכחה ממני, והוא רק מחייך מופתע לעבר הניירת, ונותן גז מהר שלא אתחרט.
אני נכנסת לפארק המטופח בו כל הטבע מוחזק ברצועה. האגמים מלאכותיים, הדשא העדין מכוסח בקפידה, הפרחים מסודרים למרגלות השביל, אפילו העצים נטועים בשורה ישרה. רק בצמרות יש עדות לאיזה צד פראי של הטבע עם שלכת אינדיאנית מפוארת שמתעצמת לנגד העיניים.

בישראל המקום הזה מזמן היה הופך למוסד, וכאן- אין אף אחד מלבד הציפורים, הסנאים והשקט החודר.

הראש רוצה להמשיך ללכת, אבל מהר מאוד הגוף לא יכול לשאת את המשקל. אני מתיישבת על ספסל סמוך לגדה, בוהה ברעידות הקלות של הרוח על פני המים השקטים, כשמתוכי לאט לאט עולה קול הזעזוע של הלב:

“מה זה היה?! מה זה היה כל השנה וחצי האלה?! ספקות?! ממתי היו לו ספקות?! על מה הוא דיבר, לעזאזל?! אני עברתי לחור הזה, לעיר עם יותר כנסיות מתחנות דלק, שהמקום הכי תרבותי בה זה הקניון ושלכל אדם שני יש רובה ציידים בבית, בשביל מישהו עם פאקינג ספקות?! איך לא ראיתי שהכל היה שקר?! שהכל היה בזבוז זמן?! שהכל היה לשווא, לשווא! לשווא!”

כך המחשבות הסתחררו סביבי הלוך וחזור, עד שלתוך המהומה התגלגל כדור ספוג שנעצר למרגלות רגליי. הרמתי מבט וכמה מטרים ממני עמד ילד קטן, בן 4 כנראה, עם תלתלי זהב וכובע בייסבול. לקחתי את הכדור, והתכופפתי אליו.

“בבקשה” אמרתי לו בעברית. הוא חייך אלי ועיניו החומות והשובבות ברקו מתמימות. כמה זך הוא היה, כשהודה לי בביישנות בחיוך מלא שיני חלב.

אמו קראה לו ממרחק, הוא רץ אליה והמשפחה המשיכה הלאה.

בהתרחקותם הסתכלתי על הילד שהלך בזיג זג, נע מדבר מעניין אחד לאחר, מחובר אל העולם בחבל הטבור, על כל הקסם והתעלומות שבו.

ולדקה, בעודי בוהה בו, חלחל אל תוך הלב השבור כוח חיים סמוי, ואני מרגישה שלא איבדתי דבר, כי גם במטרות שלי, כמו של הילד, יש יופי ותום.

אפילו הזמן לא באמת אבד, כי רגע אף פעם לא יכול ללכת לאיבוד, אם הוא משמעותי. ולא משנה איך האקס ראה את הדברים, לכל היה משמעות עבורי.

אבל אני אוהבת אותו…מה אעשה עם כאב הלב הנורא? עם החלום שנשבר?

לא הייתה לי תשובה, אך לפתע רוח חרישית סחפה כמה עלים יבשים שנפלו על פני המים, והחלו לנוע באיטיות עם הזרם. הסתכלתי מסביבי על הטבע השקט והמאולף בו האדם קבע באיזה אופן ועד לאן יצמחו כל עץ וכל שתיל, ואיך בכל זאת, לא משנה מה, כוח החיים תמיד מושך למעלה. העצים, הפרחים והדשא תמיד ישאפו למעלה, טבעם הוא להתעלות.

מהי התעלות, תהיתי, אם לא האפשרות לתת לאומץ ולטוב להתעצם מעבר לפחד ולצער כנגד הסיכויים?

ומהו משבר, אם לא קריאה להתעלות?

לפתע הכל נראה בהיר כמו השתקפותי על פני המים.

להתעלות נועדתי.

להתעלות נועד גם השבר עצמו.

הכל בסדר.

יהיה אשר יהיה.

28301_398027093984_1437097_n

עוד מהבלוג של ניבי אוזן

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 months

איך באמת הפכתי לאמא...

אישה הופכת בין רגע לאמא, יש יום ושעה ומקום ואפילו מקבלים תעודת לידה למען הממסדיות. אך עבורי לפחות, התוכנה האימהית לא עלתה מייד כשהילדה יצאה לאוויר העולם, והיא אפילו לא הגיעה כשהחזקתי אותה בפעם הראשונה על הידיים. אימהות...

תגובות

פורסם לפני 2 months

מה השיעור הכי גדול שלמדתי מהעבודה בטלוויזיה?

בשנים שלי כתחקירנית בטלוויזיה חלק מתפקידי היה להיות סוכנת מכירות. טוב נו, לא סוכנת מכירות רגילה, כי לא רציתי את כספך, אבל אם כן רציתי אותך, רציתי את כל כולך- את הסיפור שלך, הפרטיות שלך, ומה שמסתתר בצפונות ליבך. אולי הניסוח...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה