הבלוג של ניצן גבאי משען

nitzanmg

נעים מאוד :) שמי ניצן גבאי משען, ואני מאמנת ומדריכת הורים. אני נשואה לאיציק ואמא ל-3 בנים מתוקים עידו, עילי וזיו - כן שמח אצלי בבית (-: יש לי כל כך הרבה דברים לשתף אתכם, ובעיקר להעביר את המסר שכולנו מתמודדים עם אותם הדברים... +עוד

נעים מאוד :) שמי ניצן גבאי משען, ואני מאמנת ומדריכת הורים. אני נשואה לאיציק ואמא ל-3 בנים מתוקים עידו, עילי וזיו - כן שמח אצלי בבית (-: יש לי כל כך הרבה דברים לשתף אתכם, ובעיקר להעביר את המסר שכולנו מתמודדים עם אותם הדברים (אומרים צרת רבים חצי נחמה לא? ). אז אני פה בשבילכם, מבטיחה שיהיה מעניין!

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מיוני 2018

נושא שעות המסך של הילד זה נושא מורכב. המסכים הם חלק מעולמנו, הם מקיפים אותנו מכל כיוון ואי אפשר להימנע מהם. אני נמנית על דור ההורים שגדלו ללא מסך כמעט בכלל. אני זוכרת שהייתי בת 7 לערך בכיתי לאמא שלי שאין לנו ערוצי זהב בבית, שלכולם יש ורק לנו אין. זה היה משהו חדשני, מתקדם, מטורף. משהו שפתח אותנו לעולם הגדול. ה- MTV שאפשר צפייה בקליפים בינלאומיים! ערוץ 8,ערוץ המשפחה, ערוץ הסרטים….עולם ומלואו!

כילדה כל היום היינו בחוץ. אחר הצהריים כל הילדים וכל ההורים היו יורדים למטה (גרתי ברחוב ללא מוצא) ופשוט משחקים בחוץ. זאת הייתה ילדות! ושאני חושבת על זה, עד היום שאומרים לי לחשוב על ילדים משחקים, התמונה שעולה לי בראש היא תמונה של ילדים משחקים בחוץ. לדור שלי שגדל בילדותו ללא מסכים, עדיין יש בראש איזה פנזטיה שהילדים שלנו יהיו ילדים כמו שאנחנו היינו. הייתה לי ילדות מאושרת ונפלאה ובתפיסה שלי אני רוצה שגם ילדי יחוו חוויות חיוביות כמו שלי. שיפגשו עם חברים, ישחקו תופסת, דג מלוח, ימציאו חבורות, יטפסו על עצים (טוב, לא צריך להגזים…) ולא שישבו כל היום מול הטלוויזיה וגם שיפגשו עם חברים ישחקו פלייסטיישן וכל יום יבקשו לראות משהו ב youtube ולשחק במשחקים בפלאפון ובכל רגע שימצאו את הנייד של או של בעלי פנוי יתמגנטו אליו כמו דבורה שנדבקת לדבש.

מצאתי את עצמי כל יום בשלב כזה או אחר במלחמות על המינונים. עושה חישובים כמה זמן מסך במצטבר היה להם כל יום. יום אחד מאפשרת לשחק בפלאפון שלי (כי בואו נודה, זה גם נוח לפעמים) ויום אחד לא מאפשרת כי “אי אפשר כבר עם המסכים האלה”. מוצאת את עצמי כמעט בכל יום בשלב כלשהו בקרייסס המסך התורן עם כמות אנרגיה בלתי נגמרת שמתבזבזת על הנושא הזה.

עילי פלאפון

לקח לי זמן להבין שהמלחמה שלי הזאת מולם, לגבי שעות המסך היא לא הוגנת. שאני באה עם ציפייה שלא תואמת את המציאות הנוכחית. המציאות של היום היא לא מה שהייתה שהייתי ילדה. הילדים של היום כבר לא נפגשים כל אחר צהריים ביחד משחקים תופסת, דג מלוח ומטפסים על עצים. אנחנו כבר לא שם! הבנתי שאת התמונה שמצטיירת לי בראש כל פעם שאני חושבת על ילדים משחקים צריך לעדכן. ומי שצריכה לעדכן אותה זאת אני.

כמה זמן מהיום אנחנו עם הפלאפונים שלנו? כמה זמן אנחנו מול מחשב? מול טלוויזיה? בכל רגע בודקים האם קבלתי עוד סמס, אולי פספסתי שיחה, האם יש התראה מהפייסבוק, מה אמרו בוואטסאפ בקבוצה של הגן/העבודה/המשפחה- מה קרה ברבע שעה האחרונה שפספסתי?! ואם אנחנו כאלה- מה אנחנו יכולים לצפות מהילדים שלנו? אנחנו הרי מודל החיקוי שלהם, מאיתנו הם לומדים על העולם, מה חשוב יותר, מה פחות, איך להתנהג, איך להתנהל. הבנתי שבכל פעם שאני נותנת לילד שלי לשחק בפלאפון הוא בתחושה שסופסוף השיג משהו שהוא כל כך רצה, ואין יותר מתוק מלהשיג משהו שכל כך רצית, וברגע שאני לוקחת לו את הטלפון, אין לו שום מושג מתי הוא יקבל אותו שוב. מבחינתו כל זמן שהוא לא עם הפלאפון, כדאי לו לנצל לנסות לשכנע אותי או את אביו שניתן לו אותו שוב מתוך תקווה שמתישהו התחנונים יצליחו והוא שוב ישיג את זמן הפלאפון המיוחל. יש משאב שהוא מאוד מבוקש בימינו בעולם ואין לו שליטה על מתי הוא יזכה גם להנות ממנו.

מתוך ההבנה הזאת, שבעולם שלנו היום המסכים הם חלק מחיינו, מתוך מקום מכבד את הילד ואת רצונותיו ומתוך רצון לתת לו יותר תחושה של שליטה על הנושא ערכנו ביננו הסכם. הסכם רציני ומכובד (רק בטושים צבעוניים) שנערך בינו לבין הוריו (בן זוגי ואני) ובו הגדרנו שעה ביום, כל יום, שבו שני הצדדים יודעים שזה זמן הפלאפון שלו.על הזמן הזה אין עוררין, אני נותנת לו את הפלאפון באהבה והוא עט עליו באושר. הנכונות שלו לשתף פעולה עם ההסכם הדהימה אותי! הקלות שבה הוא מחזיר לי את הפלאפון שמסתיימת השעה היומית מדהימה אותי בכל פעם מחדש. הוא פשוט אומר לי “קחי אימא” ומחזיר לי את המכשיר!

הסכם פלאפון 2

ההצלחה של ניהול זמן הפלאפון והרוגע שזה משרה על באווירה בבית מדהימה אותי ומביאה אותי לכמה מסקנות.

לפעמים צריך לעצור לרגע ולנסות לפרק את התפיסות שיש לנו לגבי ההורות שלנו והילדים שלנו. לפעמים נראה לנו שאנחנו כל כך צודקים שאנחנו לא עוצרים לרגע לבדוק האם אנחנו מתעקשים על הדברים הנכונים, האם הערכים שלנו משוקפים בהתנהלות שלנו, האם אנחנו השתננו או הילדים גדלו או כמו במקרה הזה- המציאות השתנתה.

אנחנו לא יכולים לצפות מהילדים שלנו מה שאנחנו לא עומדים בו. אם הפלאפון הוא כל כך משמעותי בחיינו, בשום אופן לא נוכל לצפות שהילדים שלנו יגדלו ולא ירצו שהפלאפון יהיה חלק משמעותי גם מחייהם. בחשיבה כזאת יש משהו לא מכבד ושלא רואה את הילד ואותי כהורה כבני אדם שווים בערכם.

ילדים צריכים ודאות ושליטה. כמו שילד צריך סדר יום, כמו שילד צריך לדעת מתי הוא הולך לישון ומקבל ביטחון מעצם זה שהוא כל יום הולך לגן, כך יש ליצור לו וודאות לגבי נושאים שחשובים לליבו. תחושת שליטה יוצרת ביטחון ומאפשרת רוגע.

התפקיד שלנו כהורים הוא ליצור איזון בבית. לאפשר לילד חשיפה למסך אך לוודא שהמסך אינו משתלט על התקשורת בבית. לאפשר לילד להיות חלק בעולם המסכים אך מצד שני עדיין לוודא שהוא מפתח מיומנויות בשדות חברתיים אחרים. מציאת האיזון זה אתגר לא פשוט אך הוא אפשרי וחשוב.

עוד מהבלוג של ניצן גבאי משען

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

בואו נודה, בעלי יותר טוב ממני

אני אומרת את זה בקול, בגאון ובשמחה- יש מקומות שבהם בעלי, האבא של ילדי יודע יתר טוב ממני! כן כן אני יודעת שלנו האימהות יש את הקטע הזה שאנחנו יודעות הכי טוב, אנחנו עושות הכי טוב, אנחנו בחלוקת התפקידים בבית שר החוץ, שר התרבות,...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

אמאל'ה פתחתי בלוג!!

הי, מה שלומכם?   אני בסדר, רגע מסדירה נשימה... אמאל'ה פתחתי בלוג!   האמת שכבר הרבה זמן שאני רוצה לפתוח בלוג, לדבר עם העולם, לצעוק דברים החוצה, לשתף, לפרוק, ובעיקר להביא דברים מהלב. אז למה אמאל'ה? כי זה וואחד חשיפה. את...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה