הבלוג של חיים ניר

nirn57

הנני בן 56, תושב כוכב-יאיר, נשוי ואב לשתי בנות בנות 18 ו-19. מורה לאמנות במשרד החינוך בבוקר, ואחר הצהריים מדריך בחוגים למצויינות. חובב כתיבת מאמרים וספרי ילדים ומבוגרים, ריצה, רכיבה על אופניים וחוש-הומור עדין.

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מאוקטובר 2016

“הדואג לימים- זורע חיטים-

הדואג לשנים- נוטע עצים-

הדואג לדורות…

מחנך אנשים…”- יאנוש קורצ’אק

משפט שמרגש אותי בכל פעם שאני נתקל בו ברחוב…

‘חיטים’ טרם זרעתי, עצים כבר נטעתי , וילדים אני מחנך(למרות שאני נקרא ‘מורה מקצועי’…).

האם ‘מחנך’ הוא לא ‘מקצועי’?

האם מורה ‘מקצועי’ אינו מחנך?

החלוקה הזו קיימת מקדמת דנא ב’משרד-החינוך’?

האם ‘משרד-החינוך’ מקצועי?

מהו חינוך?

מהי מקצועיות?

אלברט איינשטיין הדגול המליץ לנו:

“אל תהיו אנשים של הצלחה. היו אנשים של דרך…”

מרוה קולינס המחנכת האמריקאית הדגולה אמרה:

” מצוינות אינה מטרה- אלא דרך…”

אני אומר:

“אל תהיו אנשים של הצלחה-

היו אנשים של ערך…”

אלברט איינשטיין אמר:

“הדרך היחידה לחנך אנשים היא להוות דוגמא אישית…”

חכם אחר אמר:

“התחלתי ללמוד כששכחתי את כל הדברים שלמדתי בבית-הספר…”

נשאלת השאלה מדוע בית-הספר נמצא הרחק הרחק מהמציאות היומיומית?

מדוע תלמידים משתעממים בבית-הספר?

כי המורים עסוקים במספר מקצועות בו-זמנית:

1.מזכירות-כלומר מילוי טפסים.

2. שיטור- תורנות בהפסקות.

3. עיצוב- עיצוב הסביבה הלימודית.

לאחר מילוי החובות הללו, לא נשאר למורים כוח לעסוק במשימה החינוכית.

כשהמורה טרוד ב’נראות’, שהפך להיות מושג מרכזי במערכת החינוך, הרי שה’חינוך’ רחוק מה’נראות’.

“דברים שרואים מכאן לא רואים משם…”

החינוך האמתי לא נראה לעין. הוא מבשיל במשך ימים, שבועות, חודשים ושנים.

כשמזמינים מעצבים לעצב את בית-הספר זה נראה לעין. הקווים הנקיים נקיים מאוד, והעבודות של התלמידים נדחקות יותר ויותר לקרן זווית.

ברגע שהנראות משתלטת, הרי החינוך נעלם כ’פטה-מורגנה’ במדבר .

ברגע שהרושם החיצוני הופך להיות משאת-הנפש, הכיצד נשאר מקום למהות?

אני מרגיש כמו דינוזאור בסכנת הכחדה.

פעמים רבות ניסו להעביר אותי בית-ספר, ועל-ידי כך לקחת את שעות ההוראה שלי ולהשתמש בהן למקצועות ‘חשובים’ יותר.

אותם מנהלים עזבו ואני נשארתי כנגד כל הסיכויים…

אולצתי להפסיק לעבוד עם קרטונים לשימוש חוזר, אשר כל-כך אהובים על ידי התלמידים.

אולצתי להפסיק לתלות ציורים כי הם לא מספיק ‘נראים’.

אני מחויב לתת ייצוג לכל התלמידים שלי: מצטיינים ו’מתקשים’כאחד.

אין אצלי נסיכות, ואין אצלי’ציירי-כיתה’.

אין אצלי אפליות. ההערכה נקבעת על ידי ה’דרך’ ולא על-ידי ה’תוצר’.

תלמידים מתקשים לקבל את הגישה הזו.

הם שואלים אותי:

“כמה קיבלתי על הציור?”

אני עונה שהם מקבלים הערכה על המאמץ, והמוכנות לנסות.

תלמידים ש”לא אוהבים/לא יודעים” לצייר מקבלים זריקת עידוד לנסות.

אני מוריד הערכה(כלומר ‘ציון’) למי שלא מוכן לנסות.

תלמידי הכיתות הנמוכות הם עדיין כ’חומר ביד היוצר’, ועל כן אני מצליח לעורר אתם דיונים ברמה אוניברסיטאית.

לעומת זאת תלמידים בכיתות הגבוהות, מנהלים דיונים ברמה של גן טרום-חובה.

מדוע?

מאחר והם לא פנויים ללמידה.

אני נאלץ להשקיע מעל מחצית מזמן השיעור ב’עיצוב התנהגות’, כלומר בחינוך להתנהגות מאפשרת למידה:

1. דיבור רק עם קבלת רשות מהמורה לאחר הרמת אצבע.

2. הימנעות משיחות בין התלמידים במהלך השיעור אלא בצורה מסודרת.

3.הימנעות מהשאלת ציוד בין התלמידים במהלך השיעורים.

כל תלמיד עובד עם הציוד שהוא מגיע מהבית.

כך נוצרת אווירה ‘תומכת למידה’ , במסגרתה התלמיד יודע שיש ביטחון שלא יהרסו לו את צבעי ה’פנדה’ או את הבריסטולים שהוריו רכשו עבורו במיטב כספם.

כך אני מבטיח שגם תלמידים עם קשיי ריכוז, יוכלו להתרכז ולצייר.

אני מסביר לתלמידיי ש”דרך-ארץ קדמה לתורה…”(אחרת אני נזמין משטרה…)

אני מסביר להם שהתנהגות הנה הבסיס ללמידה, וכי לא יתכן שתלמיד מפריע לעשרות תלמידים אחרים.

הדור שגדל רגיל לדבר ללא הפסקה ברשתות החברתיות, והוא חושב שהוא יכול לדבר גם כשהמורה כבר נמצא בכיתה.

   הייתה תקופה שבה נתתי לתלמידים לכתוב משוב בן 100 מילים. אמרתי לעצמי שאם התלמידים כל-כך אהובים לדבר, הם יצליחו גם לכתוב את מחשבותיהם ורגשותיהם.

אתם יודעים מה קרה?

הילדים כתבו מאמרים נפלאים, עד שבא מנהל אחד, ו’המליץ’ לי לא להמשיך בדרך הזו…

מדוע?

יתכן שהתלמידים התלוננו בפני הוריהם, שזה מאמץ גדול מדי לכתוב 100 מילים(10 שורות…).

יתכן שהמנהל חשש שהתלמידים יחשפו את דעתם האמתית על בית-הספר…

יתכן שההורים התלוננו בפני המנהל:

מה זה קשור לשיעור אמנות? זה לא שיעור ספרות!!!

מאחר והתעייפתי אסיים כאן.

תודה לכל המתמידים בקריאה!!!

להתראות במאמר ההמשך…

חיים

עוד מהבלוג של חיים ניר

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 years

"רחבת הפייסבוק שלי..." 24/10/16, 10:07

אני חש ב"רחבת הפייסבוק " שלי כמו ברחבת הריקודים. אני עושה תנועות ריקוד, ואנשים מתבוננים. גם ברחבת הריקודים, אני משתדל לתפוס את מרבית תשומת-הלב. אני רוקד ומשתולל, ממש מכל הלב. בחתונה האחרונה שהייתי, חלקו שתייה חריפה, כנהוג...

תגובות

פורסם לפני 3 years

יצירתיות וחשיבה יצירתית אצל ילדים

בעבודתי עם ילדים כמורה לאמנות,אני משתדל לפתח את החשיבה היצירתית . מהי חשיבה יצירתית או יצירתיות? אנשים מבלבלים בין יצירתיות לבין עיסוק באמנות. חשיבה יצירתית ויצירתיות אינן קשורות בהכרח לאמנות חזותית , אלא לדרך...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה