Saloona

• >> נילי לנדסמן, 03/05/2010
• 3 תגובות
• 3

"ככה מתחילה התאהבות. והתאהבויות הן היבט המסוכן ביותר של התשוקה האנושית. התאהבות מובילה למה שפסיכולוגים מכנים "חשיבה טורדנית" – המצב המוכר של הסחת דעת שבו איננו מצליחים להתרכז בשום דבר פרט למושא האובססיה שלנו. ברגע שההתאהבות מכה בנו, כל השאר – משרה, יחסים, אחריות, אוכל, שינה, עבודה – מושלך הצידה בעודנו מטפחים את הפנטזיות על האהוב, ואלה הופכות בתוך זמן קצר למחזוריות, פולשניות ומכלות הכל.

"התאהבות משנה את הכימיה במוח, כאילו צרכנו חומרי הרדמה או סמים ממריצים. מדענים גילו לאחרונה שסריקות המוח והשינויים במצב הרוח של המאוהב דומים במידה רבה לסריקות המוח ולשינויים במצב הרוח של המכור לקוקאין – ומתברר שאין פלא, מאחר שהתאהבות היא התמכרות, ויש לה השפעות כימיות ניכרות על המוח. כפי שהסבירה האנתרופולוגית והמומחית להתאהבות ד"ר הלן פישר, אהובים, בדיוק כמו נרקומנים, “ישקיעו מאמצים לא בריאים, משפילים ואפילו מסוכנים כדי להשיג את מנת הסם שלהם.”

ואין מקום שבו הסם הזה חזק יותר מאשר בתחילתה של מערכת יחסים.”

ככה מנסחת את זה אליזבת גילברט, מחברת רב המכר הממוארי-ניו-אייג‘י "לאכול, להתפלל לאהוב", בספרה החדש, “להתחתן". זוהי אחת הפסקאות היותר חוצבות בספר הזה, ש-302 עמודיו מוקדשים לעבודת מחקר של מוסד הנישואים בנוסח הגילברטי הייחודי – התבוננות מתעמקת ובעלת אופי לימודי במה שמונח לפנינו, שמובילה להטלת ספק במה שהיה מקובל לחשוב ואשר ממנה מבצבצת תובנה מרתקת, שנדמה כי בעצם תמיד ידענו אותה, תוך שהכחשנו את עצם קיומה.

“להתחתן" (הוצאת כנרת זמורה ביתן) הוא למעשה פרק ב‘ של קודמו. מי שבקיאה בתקציר הפרקים הקודמים מן הסתם תתאכזב כאשר תנסה למצוא בו את הקסם שאפף את קודמו. בפרק ב‘ כמו בפרק ב‘, המבט תמיד יהיה יותר מפוכח. גילברט, סופרת ועיתונאית אמריקאית, יצאה באמצע החיים למסע של שנה שבו התגוררה ברומא, באשרם בהודו ובאי באלי. את חוויותיה ותגליתיותיה לגבי עצמה וחייה היא תיעדה להפליא במה שהפך לתנ"ך החדש של האשה המערבית, שמחפשת גאולה רוחנית מהסוג שלא יכריח אותה לנטוש את חייה המרופדים ולנהל אורח חיים סגפני.

כפי שהעידה על עצמה המחברת ב"לאכול, להתפלל, לאהוב" היא חסידה גמורה של שביל האמצע שיש לשרטט אותו בכל יום מחדש. גילברט השתמשה במונחים כמו "השדה" ו"היער" כדי להמחיש את השוני בין שתיה הוויות הקיום - היומיומי והרוחני וטענה שלא רק שהם מתקיימים במקביל, תמיד מוצעת לנו האפשרות לשמור על הפיצול מבלי לבחור צד אחד, תוך ויתור על האחר, ולהתמסר לו באופן טוטאלי. על מנת לחיות טוב, מצאה גילברט בסוף המסע שלה, כל מה שצריך הוא לשמור על כנות, יושר לב ועיניים פקוחות.

עם התובנה הזאת חזרה גילברט לאמריקה מלווה באהוב שהכירה בבאלי. ענייני בירוקרטיה מבאסים קשות אילצו אותה לצאת שוב לתקופת נדודים, על מנת שבן זוגה יוכל לקבל אשרת שהייה. לצורך האשרה הנחשקת נדרשת גילברט גם להתחתן עם אהובה, שהוא אזרח זר. לגילברט, ניצולת גירושים קשים ומכוערים, לא היתה שום כוונה להתאחד שנית בחסות האל. נהפוך הוא, היא חשה רתיעה עזה ממוסד הנישואים. מה שכמובן עורר בה את הדחף לבחון עד לקרביה את הרתיעה הזאת וללמוד את הנושא על בוריו.

זהו אכן ספר מאלף בז‘אנר שלו של ספרות עיון נגישה שבמרכזה חקירה עצמית, אוטוביוגרפית. אפשר ללמוד ממנו המון על מוסד הנישואים בראי ההיסטוריה ועל האופן שבו אנחנו מפרשים לעצמנו את תפקיד האהבה המחויבת בחיינו. הוא מציע חווית קריאה מרתקת, המתבססת על הקוקטייל הקליל והתוסס של השתשעשעות בנתוני מחקרים מדעיים ופרשנותם לצד תובנות העולות משיחות נפש עם בני משפחה ואנשים קרובים. והוא מהספרים האלה שבמהלכם אין לך ברירה אלא לשלוף עט ולסמן פיסקאות מאירות עיניים ומרחיבות לבב. מצד שני, אם את במקרה מאוהבת, ספק אם זה יהיה בעבורך חומר קריאה מומלץ.

• תוכן לא ראוי
• 3 תגובות
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות