Saloona

• >> נילי לנדסמן, 01/06/2010
• הוסף תגובה
• 3

לרגל פתיחת שבוע הספר, להלן שלושה קטעים מתוך הספר "מעשה האהבה" מאת בארי לונג.

אם הם ידברו אליך, ואפילו אם יעוררו בך בתחילה התנגדות או אי נוחות או רתיעה, קראי במלוא תשומת הלב את הספר המלא. אם יש לך שותף הולם להרפתקה, או חברה קרובה שאת חפצה ביקרה, העניקי להם את הספר הזה. הוא מאותם ספרים נדירים ומיוחדים שהופכים מרגע קריאתם לנכס ואשר בזכותם חייך, ובעיקר חיי האהבה שלך, הולכים להשתנות לטובה…

“האשה למדה לעשות אהבה מגבר שאינו יודע איך לעשות אהבה. זו הסיבה למצב המחריד שבו נתונה האהבה. מראשיתו של הזמן דחקו ובה ושידלו אותה להרגיש כי הדרך הנעלה ביותר לבטא את אהבתה היא לספק את הגברים מבחינה מינית. ההיפך הוא הנכון. האהבה באה לביטוי הנעלה ביותר כאשר הגבר הוא שמענג אותה מינית. הוא יוכל לעשות זאת רק אם יחדל מעיסוקו התמידי באורגזמה ובריגוש, ויהיה נוכח וחסר אנוכיות דיו במעשה האהבה כדי לאסוף ולקבל את האנרגיות האלוהיות שלה – את הביטוי הנעלה ביותר של אהבתה.

במהלך הדורות, בלמדו אותה לספק ולענג אותו, המריץ הגבר את האשה לחשוק בו ולהקרין את מיניותה באופן מרגש עבורו. הוא הזניח את אהבתו, התנכר לאשה, וכך גרם לה להתמכר לתלות רגשית ופיזית בתשומת לבו לבו המינית.

מכיוון שלא היה בנמצא גבר שיאהב אותה כראוי, נותרה אהבתה של האשה – טבעה האמיתי – ללא מענה. לכן היא נאלצה להסתפק בריגוש המיני לבדו – הריגוש שגברים שכנעו אותה לראות כאהבה…הסם חסר האהבה של הסקס היקהה את חושיה וכמו בכל התמכרות אחרת הוליד בה פחד – הפחד לאבד אותו או את תשומת לבו, ופחד מנשים אחרות שבא לידי ביטוי כקנאה ותחרותיות נשית: אם היא לא תספק אותו, אשה אחרת תעשה זאת במקומה. כך זרעו בה כל שותפיה המיניים את זרעי הפחד: אם לא תשתף פעולה היא תישאר בודדה.” (עמ‘ 27-28)

“האשה של היום איננה באמת היא עצמה. כמהה למה שאין להשיגו, היא נשארת לרוב בחלקו העליון, הרומנטי, של הגוף, ומפקירה מדי פעם את פלג הגוף התחתון לסקס בניסיון כושל ליצור את החיבור. היא נכשלת, כמובן, ונשארת למעשה מחולקת לשתי יישויות, חצויה בתוך עצמה, עד שברוב המקרים – אם מתוך אכזבה עמוקה, או לעת זיקנתה – היא מתנתקת ממין וממשיכה בחיים-למחצה של אהבה אידיאית שאינה ניתנת למימוש.” (עמ‘ 88)

“ההתעלסות בימים אלה היא פשרה; השלמה עם הדבר הטוב ביותר שבידך לעשות או לצפות לו במצב הקיים. והיא מייצרת, במקרה הטוב, את התחושה הטובה ביותר שאפשר לצפות מפשרה – ‘סיפוק‘. זה כמו להיות מסומם: שים לב איך אתה נרדם לאחר שהגעת לסיפוק. אותו סיפוק המתגלם בעולם כאל האהבה מעשה ידי אדם – האורגזמה. הגבר הוא נרקומן של אורגזמות. ועתה גם האשה – אלת האהבה עצמה – נגועה ומודלקת בטירוף הזכרי הזה, סוגדת לאל השקר כאילו הפורקן הוא גילוי של אהבה. הרי אפשר לגרום לכל חיה לגמור בלי שמץ של אהבה. אבל אי אפשר לעשות אהבה בלי אהבה.

אז בואו לא נרמה את עצמנו ולא נניח לעצמנו להיות מרומים. אם אתה רוצה אורגזמה לך תאונן. אם אתה רוצה אהבה – עלה על דרך האהבה. התמד, והשינוי היסודי הנחוץ במוחך יתרחש לבסוף. השינוי היסודי יוכל להתרחש רק כשתלמד להיות מודע באהבתך, כאשר תעשה אהבה למען האהבה ולא למען עצמך. כלומר, כאשר אתה נוכח באופן פסיכולוגי ורוחני במהלך מעשה האהבה ומשחק האהבה שלפניו.

ראשית, מה הכוונה ב‘נוכח באופן פסיכולוגי‘?

בשל ההצטברות המאסיבית של עבר או חוסר מודעות בכל גוף, אתה נוהג על פי רוב לעשות אהבה מתוך מצב בלתי מודע של חלום. במצב כזה, הריגוש המיני המתעורר מסעיר בך את מצבור התענוגות המיניים שחווית בעבר ומושך את תשומת לבך או מודעתך חזרה אל העבר באמצעות מצב-רוח, דמות או פנטסיה. שקוע באותו עבר, מתנתקת מודעתך מהאהבה שגופך עושה בהווה. מבחינה פסיכולוגית את/ה נפקד מהאירוע, אינך באמת נוכח עם בן/בת זוגך. נסחפת אל עולם משל עצמך. ודאי הבחנת בכך בעת מעשה האהבה – יתכן שבעצמך ובמיוחד בבן הזוג.

כל מי שעושה אהבה חווה מדי פעם מצב של נוכחות. באותם רגעים ייתכן שתבחין כי בן הזוג שרוי באופוריה פרטית משל עצמו. הוא או היא בפירוש נפקדים. זה כמו לדבר עם מישהו ולהיווכח לפתע שהוא אינו מקשיב לך יותר. אז במקום להישאר לבד, בחוץ בקור, אתה ממהר לשקוע בהזיה פרטית משל עצמך, שוקע כמוהו בממלכת חלומות של דימויים אירוטיים.” (עמ‘ 95-96)

(הוצאת מדף, מאנגלית: ניצן מיכאלי, עורך: יואב זאבי)

• תוכן לא ראוי
• הוסף תגובה
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות