הבלוג של נילי לנדסמן

הבלוג של נילי לנדסמן

כותבת, מתרגלת ומלמדת יוגה. אמא של בן ועמנואל. מתגוררת בתל אביב

עדכונים:

פוסטים: 20

החל ממרץ 2010

08/06/2010

חבר שלי רני ואנוכי קרועים על הסדרה עד החתונה“. כמעט כל הדמויות מעוררות בנו חיבה והזדהות ואנחנו יכולים להעביר ערבים בניתוח האישיות של הנפשות הפועלות בשגגה ובתבונה. ברשימת הפייבוריטיות שלי, למשל, נמצאות חלי גולדנברג ומיקי קם, בעיקר בשל היכולת שלהן לעצב, בסיוע התסריט האינטילגנטי, דמויות אמינות, משכנעות ונוגעות ללב של נשות פרברים, שבגיל חמישים ומשהו מתמודדות עם התסמונת המכונה הקן המתרוקןשמלווה בעצבות נוסטלגית שאין לה מרפא.

אבל הדמות שהכי משעשעת אותנו לאחרונה היא זאת של המשורר, שהוא גם מטפל הוליסטי, שמגלם כל כך בחן עמית ליאור. הטקסטים שלו, ניו אייגיים על סף הקלישאה, הם לא פעם הברקות קטנות ומצחיקות, שמצליחות לזקק אמיתות ובו בזמן, לעורר בנו את האירוניה המוכרת, שאי אפשר להתחמק ממנה, כלפי הניסוחים הכוללניים הללו, שנשמעים מצד אחד מעוררי הזדהות ומצד שני כמו סיסמאות שגזורות במידה אחת שמתאימה לכל אחד.

לרני הדמות הזאת מזכירה את המטפל ההוליסטי שלו. גם לו יש יציאות כאלה, מפתיעות, שפורמות את האמונות שאנחנו מחזיקים בהן מתוך אוטומציה. אחת מהן, לדוגמא, עוסקת ביתושים. ולפיה, אם יתושים אוהבים להטפל אליך, זה דווקא אומר עליך דברים טובים. למשל: שהדם שלך איכותי, אחרת לא היו היתושות זוממות עליו בחשק רב כזה.

ובנוסף: כדאי לשים לב שהיתושות לא עוקצות ככה סתם. הן חגות מעלינו ומחפשות את הנקודה המדוייקת שממנה הכי משתלם לשאוב. והנקודה הנבחרת הזאת, בדרך כלל ממוקמת על ציר אנרגטי כלשהו, באיזור חם, שנזקק להקזתהדם.

האין זו תפישה מהפכנית? לפחות באופציה שהיא מגלמת בתוכה, של להפוך את העוקץ לדבש? או לפחות להרהר מחדש בדרך שבה אנחנו מקטלגים כל הזמן את מה שמועיל ומה שמזיק לנו מבלי לשים לב שבעצם אנחנו שבויים של דעות קדומות, בורות, או סתם עצלנות שמסייעת להמשיך לאחוז במה שנוח ומוכר.

טוב, האמת שדי קשה לאמץ את הרעיון הזה, כשמתגרדים ללא הרף או רודפים עד חרמה באישון לילה איזה מזמזם שמדיר את שנתנו. ואף על פי כן, ההרהור בסימפטום היותר מטריד של הקיץ מעלה ככה די בספונטניות את סוגיית החופש הגדול, שבדרך כלל לא בא לנו טוב. כי הילדים, אתם יודעים, שבים להיות תחת האחריות שלנו – וחודשיים שלמים במחיצתם, יודע כל הורה מסור אך מתפרנס בדוחק, מזמנים מבחנים מאוד לא פשוטים לסבלנות, יכולת התפנות, שמירה על קשב רציף וסלחנות. בעיקר כלפי עצמנו.

אבל אם כבר בוחנים מחדש את העמדה המתנחלת מאליה כלפי השמש היוקדת, הלחות הבלתי נסבלת, העצבים המרוטים, היתושים וכמובן חופשת שישים הימים, היש מצב שנבחין כי לפנינו מתייצבת ההזדמנות להתנהל קצת אחרת? לפחות בתוך הראש? לא בהכרח לקטלג את זה בעיקר כמטרד שצריך איכשהו להעביר את הזמן במחיצתו. כי הלא אחר כך, כשהקן יתרוקן, עוד נתגעגע כהוגן לימים שבהם חלקנו את חיינו עם זאטוט משתעמם קשות.

עוד מהבלוג של נילי לנדסמן

פאסון קוסמי

סלחו לי על הצרפתית, אבל למילה הזאת כנראה אין תחליף: פאסון. הו הפאסון, והו הכמה קשה לשמור עליו. וכמה מעייף; לקום מדי בוקר, לצחצח שיניים, לשתות קפה, לעבור על כותרות היום ולהעיר את הילדים ולתקתק את היציאה. איפשהו, אחרי...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

בורא פרי השניצל

הילד הקטן שלי אוכל בעיקר שניצלים. אילו זה היה תלוי בו, היה אוכל רק שניצלים. אבל במסגרת ההתפשרות שלו עם העולם ההורי הוא מוכן גם לפסטה, חביתה וקראוסונים. הוא מעולם לא הכניס לפה שלו (בלי לירוק מייד, על המקום) שום דבר שגדל באדמה....

תגובות

פורסם לפני 9 years

ריגוש צמר-גפני ושמו ספונג'ה

אני חוששת שזה תמיד בא ככה די כהלם לגברים הללו, האמיצים דיים לחיות לצידה של מישהי שחלפה זה מכבר על פני הארבעים, כשהאשה שהם סוגדים לה מתוודה בפניהם על הסיפוק העמוק והחושני שהיא חווה מייד אחרי שסיימה לנקות את הבית. הו,...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה