תמונה אישית

143 עוקבים

הבלוג של נילי לנדסמן

 הבלוג של נילי לנדסמן

כותבת, מתרגלת ומלמדת יוגה. אמא של בן ועמנואל. מתגוררת בתל אביב

ימי תשובה

אחד הבחורים היותר אהובים עליי, נוהג להקניט אותי קשות בעניין חיבתי לקצת סטייל. ‘מותגית‘, הוא מפטיר לעברי, כשאני מסרבת להתיישב בבית קפה אחד ומעדיפה אחר, בטענה שלקפה שהם מוזגים יש מוניטין משובחים בהרבה. בית הקפה הוא עניין פעוט בתוך יחסינו המורכבים, שבמסגרתם הוא אינו נלאה מלהוכיח לי שאני תינוקת שנשבתה בידי פרסומאים ותועמלנים, ואילו הוא מי שרואה את המציאות כהווייתה.

רוב הזמן אנחנו מסתלבטים אחד על השני, עד שזה מגיע לסוגיות פוליטיות, שם אני בדרך כלל לא טורחת לצאת חוצץ, כי אין עם מי לדבר – הבחור ימני. כשהכרתי אותו הוא היה שמלאני קיצוני ואיש רוח רדיקלי. אבל עבר לו. ערב בחירות אחד הוא אפילו שכנע אותי להצביע למפלגה שבכלל לא התכוונתי להצביע לה. רק בגלל שהוא ישב לי על הווריד. הוא ממש בז להתעקשותי להצביע למפלגה של ערבים ויהודים. למרות שהוא, כזכור, היה בעדם, אבל בער לו יותר הליגליזציה של הסמים הקלים. כעת הוא מהעבר השני של המתרס, כמו שאומרים.

עכשיו אני קצת מצטערת שלא הקשבתי לו, אבל לא בענייני הסכסוך הבלתי נפתר של הכיבוש, אלא דווקא בעניין המותגיות. חשבתי עליו ביום שבו הודעתי לחברת המים המינרליים שאני חדלה להיות מנויה אצלם ועוברת למתקן ביתי שמסנן את מי הברז. נציגת החברה הננטשת כמובן ביקשה לדעת את הסיבה. המילה: אקולוגיה לא הניחה את דעתה. היא מיד עברה לדקלם לי כמה חשובה לחברה איכות הסביבה. הם ממחזרים את המיכלים ועוד כל מיני דברים.

חשבתי להפנות אותה למאמר של אורנה קזין, פה בסלונה, אבל החלטתי להניח לה. אלוהים עדי שגם אני לקחתי לי את הזמן שלי. זכרתי שזה כבר הרבה שנים, הסידור הזה ביני לבין המים המינרליים שלי, אבל כשהנציגה אמרה: 19 שנה, הרגשתי מבוכה. טוב, עכשיו לפחות אני יודעת כמה שנים אני בסיפור הזה של לנסות לחיות בסטייל. כמדומני שאז המים בברזים היו פחות נקיים וטעימים מהיום, אבל אני לא יכולה להישבע על כך. נדמה לי שזה התחיל עם הקפה. אולי גם הבגט? והיה גם הרוטב הבלסמי. ואחר כך, לא היה לזה סוף.

מה הפלא ששני עשורים מאוחר יותר, הטרנד הכי נחמד שהולך ומתפשט בחוגים שלא נוהגים להתאמץ על הסטייל שלהם, כי יש להם ממנו די והותר, הוא של האנטי-מותגיות. כבר בשנות התשעים אפשר היה להבחין בניצנים שלו, כשמעצבים מסויימים העדיפו להצניע את הלוגו שלהם על פריטי הלבוש והאביזרים, שיוצרו תחת שמם, ולבדל את עצמם כמי שמבינים, שהקוליות היא לא משהו שזועק את עצמו לדעת מחזית של הטי-שירט. עכשיו זה כבר לגמרי במודה לקנות ביד שניה ואצל הלא ידועים והכישרונים ומפעם לפעם אצל הפושטקים הכי גדולים באיזו באסטה או מרתף עודפים.

השבוע קניתי דיאודורנט בלי שם בסופר האורגני. הוא נקי מכימיקלים ומבושם, הוא יותר אקולוגי מדיאודורנט. ואגב, הוא עובד מצויין, יותר טוב מכל חבריו הממותגים. הוא לא של אף פירמה ידועה בתחום המותגים שמוצרי הטיפוח שלהם הם בעלי נטיה הוליסטית. והוא בזיל הזול יחסית. זאת הייתה ממש מציאה במושגים שלי, כי יצא שבאופן נדיר הקנייה לא שיתפה פעולה עם שום מניפולציה. חוץ מזאת שקובעת שריח עז של זיעה הוא לא נעים לסביבה, ואני לגמרי בעדה. התחשבות זאת מעלה מאוד חשובה, בטח לא פחות מחופש הביטוי הגופני.

לאור כל האמור לעיל, עד מאוד עלזתי כאשר נתקלתי ב"מועדים לפורענות 2011 – יומן הפורענות של סלון מזל", היומן השנתי שמוציאה קבוצת המהפכנים והמהפכניות המצויינים שמפעילה את מרכז המידע לשינוי חברתי בתל אביב. חבורת "סלון מזל" מאמינים באמת שאפשר להיות יותר טובים. לאנשים, לזרים, לחלשים ולסביבה והפעילות הנמרצת והאינטילגנטית שלהם מוציאה שם נהדר לאקטיביזם הישראלי. היומן השנתי שהם יוצרים וכורכים בעבודת יד, הינו שכיית חמדה, שמציעה, בצד פונקציונאליות מלבבת, גם את הבונוס של חוויה יומיומית צנועה ולא פעם מצחיקה, הכרוכה בהתענגות על הרחבת האופקים.

עטיפת השער של כל אחד מהיומנים היא אחת ויחידה ויש בו איורים, ציטוטים ועבודת עיצוב פשוט מרנינה שהיא מופת של שיתוף פעולה בין יוצרים. אז לא רק שאפשר לבחור עם איזה ויזואל לבלות את השנה, גם אפשר ללקט במרחביו שפע של מידע היסטורי מרתק, מטריוויה ועד אמנות צרופה ומבלי לדלג על פרשת השבוע. אם השילוב של אקטיביזם, פמיניזם והומניזם חביב עליכן, אין מצב שלא תבחרו בו כחבר חדש. ובעיניי, הוא גם ללא ספק, כעת, המותג הכי לוהט.

לקחת קצת מרחק

בזמן האחרון התחיל לרדת לי האסימון. אני מתה על הביטוי הארכאי הזה, שכבר לא אומר דבר לבני בן ה-8. גם הגדול, בן ה-15, מבין למה אני מתכוונת, כי פעם הסברתי לו למה שימשו האסימונים. הוא כבר נולד בעידן הטלכרד. על כל פנים, האסימון הזה קשור במה שנהוג לכנות הליך הפרישה מהחיים, שאיכשהו אמור להיות קשור

+עוד...

בשיערך, יפה שלי

אני מאוד אוהבת את נופר גלפז. לפעמים אני הולכת לחנות שלה רק בשביל לנשום קצת יותר עמוק ולהרגיש טוב. מזל שאני אוהבת אותה, כי אנחנו עובדות באותו הבניין, היא בקומת הקרקע ואני בקומה הראשונה. כך שכל בוקר כמעט אני עוברת ליד החלון ראווה ויוצא שלפעמים גם שלוש או חמש פעמים ביום. בדרך כלל אני מציצה,

+עוד...

ביקורים אצל אחרים

בבוקר של ערב ההפגנה למען הסדרת שהותם החוקית של ילדי האזרחים הזרים, הדלאי לאמה העלה סטאטוס נבואי בעמוד האוהדים שלו. טוב, לא ממש נבואי, כי די פשוט להתחבר בכל יום נתון, מכל מיני פינות, לסטאטוסים שלו. בתמצית, נאמר שם (ובתרגום חופשי), שכל מי שחרד אך ורק לטיבם של חייו הוא, יסבול בסופו של דבר. וכל

+עוד...

היי שלום קריירה ותודה על הילדים

מדי קיץ, עת יולי המתרתח נותן לחיצה על דוושת הגז, אני מציינת לי בחשאי את "יום הבחירה שלי". זהו מועד לגמרי פרטי, שלא חשוב בו במיוחד התאריך, רק חשוב לזכור איך הגענו עד הלום ובמה זה היה כרוך. ההלום, הוא כמובן בואו של השלום. זה שמתחיל מבפנים. או ליתר דיוק, קץ הסכסוך שניטש שנים. מצד

+עוד...

מה שאינו נחוץ

אחת העצות היותר שימושיות שקיבלתי פעם בסדנת מדיטציה, היא לא לשכוח שכל התירגולים הללו שבהם אנחנו נעזרים הם לא יותר מכלים, שכדאי להשתמש בהם כל עוד הם מועילים. אחד התרגולים היותר מעולים שאימצתי לפני שנים רבות, לקוח מתורת הפנג-שווי ועד כה לא מצאתי לנכון להיפטר ממנו, כי הוא מוכיח את עצמו להפליא. את העיקרון הזה

+עוד...

ללכת כי

הצעדה למען שיחרורו של גלעד שליט נכנסת, נכון למועד פרסום שורות אלה, ליומה הרביעי. זהו, באופן כלל לא מפתיע, מפגן מרשים של סולידריות אזרחית. גופים כלכליים, אזרחים מפורסמים ואלפי אנשים שהחליטו לא לשבת בחיבוק ידיים, פוסעים יחד באקט שאיש אינו יודע אם אכן יוביל להכרעה, ששתי ממשלות מכהנות מנסות להתחמק ממנה. רבות דובר במניעים, במהלכי

+עוד...

האחיות של ממשק האשליות

אם ישנו לקח רוחני שאת לומדת היטב כשאת עוסקת באפנה, הוא ששום דבר, אבל באמת באמת שום דבר, לא ישאר כמות שהוא. השינוי התכוף, המתמיד, בהרגלים שאימצנו והתקבענו בהם הוא בלתי נמנע, שכן על קוצר הרוח כלפי המוכר כבר ועל התשוקה להתחדש, מבוססת כל התעשייה הזאת – שמוכרת לבד מאשליות, גם משהו ללבוש. המתקדמות בשנים

+עוד...

על צער ומידתיות

"חשבתי שזה בלתי אפשרי בשבילי להיות האדם שאני חושב שאני, לא האדם שאני רוצה להיות, אלא האדם שאני חושב שאני עכשיו, ולאכול בשר, או לפחות לאכול אותו בלי לחשוב על זה…” הסופר ג‘ונתן ספרן-פויר בראיון לחיליק גורפינקל במגזין האינטרנט "אחר". הספר החדש יחסית של ג‘ונתן ספרן פויר, “לאכול בעלי חיים", שתורגם לאחרונה לעברית, אוחז 350

+עוד...

זמזומי קיץ

חבר שלי רני ואנוכי קרועים על הסדרה "עד החתונה". כמעט כל הדמויות מעוררות בנו חיבה והזדהות ואנחנו יכולים להעביר ערבים בניתוח האישיות של הנפשות הפועלות בשגגה ובתבונה. ברשימת הפייבוריטיות שלי, למשל, נמצאות חלי גולדנברג ומיקי קם, בעיקר בשל היכולת שלהן לעצב, בסיוע התסריט האינטילגנטי, דמויות אמינות, משכנעות ונוגעות ללב של נשות פרברים, שבגיל חמישים ומשהו

+עוד...

גבר שיודע מהי אשה

לרגל פתיחת שבוע הספר, להלן שלושה קטעים מתוך הספר "מעשה האהבה" מאת בארי לונג. אם הם ידברו אליך, ואפילו אם יעוררו בך בתחילה התנגדות או אי נוחות או רתיעה, קראי במלוא תשומת הלב את הספר המלא. אם יש לך שותף הולם להרפתקה, או חברה קרובה שאת חפצה ביקרה, העניקי להם את הספר הזה. הוא מאותם

+עוד...

החברה שלי, ניקול ואני

החברה שלי שאני אוהבת אותה בכל לבי, סיפרה לי שהיא מאוהבת בניקול. ישבנו במטבח שלה. כלומר, אני ישבתי, היא בישלה. נדמה לי שרוטב לפסטה או שמא זו היתה מג‘דרה. כשהחברה שלי אומרת בהסתלבטות "מג‘דרה”, היא נותנת ברקס גרוני על ה-ג‘דרה, וזה יוצא לה ממש מצחיק. על כל פנים, החברה שלי אמרה שניקול זאת אהבה מסעירה,

+עוד...

רגליים על הקרקע

לפני קצת פחות מעשר שנים, אחרי שהתברר שהבאג של חילופי המיליניום היה בבחינת התראת שווא, החלטתי להפסיק לחכות לאות משמיים והתחלתי לעשות יוגה. זה היה פשוט בדיוק כמו שזה נשמע. כל מה שהיה צריך זה להתייצב בזמן לשיעורים. מצד שני, זה הלך והסתבך, כי גיליתי שאפילו המשימה להתייצב בזמן לשיעורים – כל שכן לשנות את

+עוד...

אהבה אורגנית

רוב הזמן אבא שלי ואני מסתדרים ממש להפליא. הוא בן 80 והוא יודע ששהוא מחזיק ללא עוררין בתואר אהבת חיי. אבל לפעמים נכנס בו השד והוא מעצבן אותי קשות. הריטואל הקבוע, נפתח בדרך כלל במסווה של שיחת טלפון תמימה, שבה הוא מדווח לי, בטון מסתלבט קלות, שזה עתה קרא בעיתון (או שמע בטלוויזיה) על ממצאיו

+עוד...

להתאהב, להתמכר, להיגמל

"ככה מתחילה התאהבות. והתאהבויות הן היבט המסוכן ביותר של התשוקה האנושית. התאהבות מובילה למה שפסיכולוגים מכנים "חשיבה טורדנית" – המצב המוכר של הסחת דעת שבו איננו מצליחים להתרכז בשום דבר פרט למושא האובססיה שלנו. ברגע שההתאהבות מכה בנו, כל השאר – משרה, יחסים, אחריות, אוכל, שינה, עבודה – מושלך הצידה בעודנו מטפחים את הפנטזיות על

+עוד...

בורא פרי השניצל

הילד הקטן שלי אוכל בעיקר שניצלים. אילו זה היה תלוי בו, היה אוכל רק שניצלים. אבל במסגרת ההתפשרות שלו עם העולם ההורי הוא מוכן גם לפסטה, חביתה וקראוסונים. הוא מעולם לא הכניס לפה שלו (בלי לירוק מייד, על המקום) שום דבר שגדל באדמה. חוץ מצ‘יפס, כמובן.  צ‘יפס הוא אוהב מאוד, כמעט כמו שהוא אוהב שניצלים,

+עוד...

אני מדליקה משואה זאת לפעילי המחאה בשכונת שייח ג’ראח במזרח ירושלים

מדי שישי, בארבע אחר הצהריים, כשהשירים נעשים שקטים ברדיו והשבת ממש על הסף, הם מתאספים: ותיקי השמאל הרדיקלי ואחיהם לדרך המתונים קמעה, צעירים שרק החלו לממש את חובתם האזרחית, והם חדורים בעוז ורגישות הומנית ואנשי רוח כמו הסופר דויד גרוסמן והפרופסור לפילוסופיה אבישי מרגלית, המגבים בנוכחותם השלווה והטובה את ההתגייסות. ההתארגנות למען התושבים הערבים של

+עוד...

פאסון קוסמי

סלחו לי על הצרפתית, אבל למילה הזאת כנראה אין תחליף: פאסון. הו הפאסון, והו הכמה קשה לשמור עליו. וכמה מעייף; לקום מדי בוקר, לצחצח שיניים, לשתות קפה, לעבור על כותרות היום ולהעיר את הילדים ולתקתק את היציאה. איפשהו, אחרי ההתלבטות אם לסמוך על התחזית ולקחת סוודר ולפני שמאתרים את הנייד והמפתחות שמצאו להם מקום מסתור

+עוד...

להחריב מסיבות

קראתי מאמר חביב ביותר ביוגה ג’ורנל שעסק בצורך הבלתי נשלט שלנו להלך רכיל על הבריות ועל עצמנו, תוך כדי שאנחנו מודעים לכמה שהפעילות הזאת, שלפעמים מאוד מענגת, דופקת את האימון הרוחני שלנו. בעצם אין ממש צורך להיות בודהיסטיות אדוקות כדי להרגיש את הטעם התפל, הדי דוחה הזה שמשתרר בחלל הפה אחרי שנפלטה לך איזו הערה

+עוד...

ריגוש צמר-גפני ושמו ספונג’ה

אני חוששת שזה תמיד בא ככה די כהלם לגברים הללו, האמיצים דיים לחיות לצידה של מישהי שחלפה זה מכבר על פני הארבעים, כשהאשה שהם סוגדים לה מתוודה בפניהם על הסיפוק העמוק והחושני שהיא חווה מייד אחרי שסיימה לנקות את הבית. הו, הרגעים האלה, המתוקים, החד פעמיים האלה שדבר לא ישווה להם: רגע לפני שהילדים יפרצו

+עוד...

הנצפים ביותר

בלוגים

לפגוש את סלונה

הנצפים ביותר

כתבות

חם בפייסבוק