הבלוג של Netta Doron

צרחנית אינטרנט

בלוג על הורות,דילמות בהורות ונשים.אמא. במקצועי: קידום עסקים ברשת הלינקדאין, בניית נוכחות בלינקדאין לחברות ולפרטיים לאתר המקצועי: http://nettadoron.com/ [email protected]

עדכונים:

פוסטים: 200

עוקבים: 126

החל מאפריל 2010

בספרה המצויין ”בכייה לדורות” מציגה ד”ר אורנה דונת מחקר הבוחן עמדות ונטיות לב כלפי גידול ילדים וילדות, לפני לידתם ובדיעבד. בעמידה אמיצה מול טאבו חזק ביותר היא מחטטת בשאלה אודות החרטה על אמהות ועל הלגימיות שלה. האם באמת ניתן לחקור נושא כה סובייקטיבי ולהקיש מסקנות אובייטיביות?האם מצליחה דונת לקיים את הבטחת הספר? על כך בפוסט.

22/07/2017

ביטוח תלמידים, נטע דורון

ההורות, ובפרט האמהות, ובפרט בישראל, דומה שהנו מוצר מושלם, אידאל נוצץ ונכסף שכולן כמהות אליו. אנו נמצאים במדינה המעודדת ילודה, שערך ההורות בה גבוה ביותר, ושנשים רבות נשפטות בעינו: האם “הגשימו” או לא.

אישה שאינה אמא היא “מסכנה”. ואישה שאינה מעוניינת להיות אמא היא מוזרה.

כל אלה הם פחות או יותר קונספטציות ואמירות שמרכיבות את ספרה המעמיק של ד”ר אורנה דונת, “בכייה לדורות”.  דונת עוסקת באומץ לב בספרה לא רק בקיומה של החרטה על אמהות אלא מבקשת מאיתנו כחברה, לפי הבנתי, שנפסיק לראות בנשים כאלה “עבריינות רגש”.

להשמיע גם את הקול הלא פופולארי

בשנת 2017, בישראל (ובעולם) קולן של נשים שלא רוצות להיות אמא או שהפכו לאמא והתחרטו הוא קול קטן ומהוסס. ויש להגביר אותו, כדי לחזק נשים אחרות, על מנת שאלה, מראש, לא תכנסנה לדרך שאינה דרכן.

אני מסכימה עם דונת שיש לעודד ולתמוך בעמדות שונות מה”נורמה” ובוודאי לא לשפוט אנשים ובפרט נשים שלא רואים באידאל ההורות אידאל כלל ושבוחרות לחיות את חייהן אחרת.

הספר מתרכז, יחד עם זאת, בצעד הנועז הבא – בנשים שכבר הפכו לאמהות והן “צועקות” חד וחלק שהן מתחרטות שהן אמהות. אכן טאבו חזק ביותר. ועל כך ראוייה דונת לכל הסופרלטיבים, כיוון שזהו נושא כל-כך לא מקובל ו”אסור” שזה מדהים שהיא הצליחה לשים בקדמת הבמה ולהסבירו כמו שצריך, לשיטתה.

אבל… לא השתכנעתי מהספר ומהמחקר שאכן יש כאן חרטה מלאה. ולפיכך כל התיאוריה בעייתית בעיני. וזאת למה?

לאורך כל הקריאה הרגשתי שהדברים בספר ובמחקר מנסים להקיש משהו כללי ורחב על בסיס אמירות מסויימות של אותן נשים כדי להתכנס למסקנות שכלל לא קיימות. מעין, יצירת חוקיות לדברים כפי שדונת גילתה במהלך הראיונות עם 23 הנשים, שת’כלס אינה קיימת.

הדיסוננס הקוגניטיבי של הנשים שמתחרטות על הורותן – האמנם?

ככל שהעמקתי בספר וקראתי את הפרשנות של דונת ואת הראיונות עם הנשים עלתה בי תחושה חזקה שמדובר בסך הכל  באוסף של נשים שמנסיבות חייהן ואישיותן ההגעה להורות גרמה להן בסופו של דבר לחרטה. אלה הן תחושות אמיתיות שאין עוררין עליהן. ואין לי כוונה להגיד “לא יכול להיות שהן מתחרטות!” אבל, יחד עם זאת, מדובר רק במה שזה: קובץ סיפורים של נשים שמתחרטות על הפיכתן לאמהות. וגם אז, לא בטוח שהן מתחרטות במדד של 100%. הן אולי אומרות שהן מתחרטות ב 100%, אבל במעשיהן מוכח אחרת.

דונת ערכה מחקר איכותני ולא כמותי ומכיוון שכך, היא נכנסה לנבכי החרטה על הורות של המרואיינות, אך לא ניתן להקיש מעבר לכל סיפור מאום.

טענת הספר היא שקיים דבר כזה – חרטה מלאה על אמהות. ושאין זה משנה אם אותן נשים אוהבות את ילדיהן. הן עדיין מתחרטות על קיומם. והן אפילו אומרות זאת בריש גלי.

הרי לכם דיסוננס קוגניטיבי מהדהד- כיצד ניתן ליישב אותו?  דונת לא מיישבת אותו ואומרת שזה מה שיש והחברה צריכה להתמודד עם זה.

אבל כיצד אותן נשים מתמודדות איתו?? אדם לא מסוגל לחיות עם דיסוננס כה גדול.

ופה טמונה התשובה: הן לא צריכות באמת לחיות איתו כי הוא לא קיים!

במבחן המעשה נשים אלה לא מסרו את ילדיהן לאימוץ, חלקן המשיכו והביאו עוד ילדים לעולם, וכולן אוהבות את ילדיהן.

לפיכך אם נבחן את הדברים בצורה רציונלית קרה, מעשיהן, ולא דבריהן מעידים שאין כאן חרטה מלאה. ולפיכך, לשיטתי, אין כאן דיסוננס ומה שהן חוות ומרגישות למעשה קיים אצל כל אמא בעוצמה זו או אחרת. ייתכן שאצלן העוצמה חזקה לעומת מרבית הנשים.

כשאמא טבע קוראת לך

דונת נוגעת בקצרה פה ושם בנושא של הצורך הביולוגי שלנו כנשים להתעבר.

אבל היא ממש לא עוסקת בכך ולא מתעכבת על כך כי יש לה שליחות לעודד נשים להרגיש עם עצמן “בסדר” כשהן מתחרטות על האמהות.

לדעתי יש כאן התעלמות מכוח מאוד גדול, משהו שטבוע בדי.אן.איי שלנו, לשרוד. זו הסיבה שאנו מתאהבים, נכנסים לזוגיות זו או אחרת, מביאים ילדים לעולם ואוהבים אותם. אנו עושים דברים רבים לא “הגיוניים”, לרוב ללא הבנה מעמיקה מדוע. ולרוב בגילאים צעירים. כי כך תוכנתנו, כדי לשרוד.

זהו צו הטבע. כן, גם בחברה עירונית ולכאורה “מתקדמת” חוקי הטבע קודמים לכל.

לכן הניסיון לפי הבנתי לייצר שלט “עצור” לכל אותן נשים שלרגע חשבו שאולי לא כדאי להיות אמא (הן קוראות לזה מודעות), הוא ניסיון עקר שכן זהו מנגנון פנימי, טבעי. זה כמו לנסות לעצור את הלמות הלב.

החרטה על האמהות – האם היא באמת העניין?

ככל שקראתי את הראיונות עם הנשים תהיתי – האם באמת העניין פה הוא חרטה על אמהות או חרטה על חיים שאותה אישה חושבת שפיספסה בגלל הילד שילדה? ומדוע היא חושבת שהיא פיספסה משהו? מדוע יש לבצע בחירה בעצם?

זו המחשבה הסובייקטיבית שלה לגמרי, המחשבה שהורות היא בית כלא ושילד הוא סיוט. ואיזה חלומות היו לה בכלל קודם שלא הגשימה? ומדוע לא עשתה כלום עם שום חלום או שאיפה שלה?

אז ייתכן שעניין אי שביעות הרצון שלה מהמצב הקיים בכלל לא נעוץ בהורות, אלא בה ובאישיותה.

מבחן התוצאה – חרטה  על הורות

לסיכום, אם ניקח את מבחן התוצאה, הרי שכל הנשים שרואיינו למחקר הביעו אהבה לילדיהן. לפיכך, כיצד ניתן לומר שהן מתחרטות על האמהות? כי הן אומרות שאם ניתן היה להשיב את הגלגל לאחור היו נמנעות מההריונות האלה? קשה לי להאמין שכך.

זאת ועוד, כיצד אתה יכול לאהוב את פרי המקור לכל ה”צרות” שלך? ורובן אפילו מעידות על עצמן שהן אמהות מצויינות ומשקיעות. במה באה לביטוי החרטה במעשיהן? במאום. הן אפילו לא דכאוניות כתוצאה מההורות וחלקן כאמור אף העמיקו אותה וילדו מספר ילדים.

לפיכך, לשיטתי לא קיים באמת דבר כזה חרטה על אמהות.

מה שכן קיים הוא מדד אושר שונה אצל כל אחת מאיתנו מההורות, כאשר אין אושר של 100%.

מה שכן קיימים הם מנעד של רגשות: תסכול, כעס, אכזבה וכל אלה בצד קשיים פיזיים שהם חלק מההורות. אלה הם ודאי רגשות פחות מיוחצנים בהקשר של הורות, אבל אני חייבת להגיד שבניגוד למה שמצטייר בספר, נשים רבות כן מקטרות ואף יותר מכך על קשיי ההורות ומנפצות מדי יום בשיחות בפורומים של אמהות את אידאל האמהות הנוצץ.

ההגדרה שלנו: נשים או אמהות?

גם אני, בדומה לאחת הנשים שרואיינה לספר, לא מגדירה את עצמי קודם כל כאמא. האם זה אומר שאני מתחרטת על היותי אמא? גם אני רציתי ורוצה לבנות חיים נטולי קשר לילדיי ואני משקיעה בכך רבות. בי.

איני רוצה ומעולם לא רציתי להיות משועבדת לילדיי ולגידול שלהם ותמיד הקפדתי (לא תמיד בהצלחה) לראות את עצמי בכל המסע הזה. אולי אותן נשים פשוט השתיקו את האני שלהן? אולי זה המקור לרגשות שלהן המכונות “חרטה על הורות” ?

 

עוד מהבלוג של Netta Doron

תצוגה מקדימה

טרנד הטבעונות: פצצה מתקתקת

השבוע הילדה חזרה מבית הספר וסיפרה שהייתה הרצאה בנושא זכויות בעלי חיים וטבעונות. את הקציצה של ארוחת הצהריים היא כבר כמעט לא אכלה. "יש לי ייסורי מצפון", סיפרה. בשאר הימים התזונה שלה טובה מאוד והיא אוכלת כשלוש פעמים בשבוע בשר,...

תצוגה מקדימה

היום שבו הפסקתי להלביש את בתי בורוד

"אלה משחקים לבנות", נאמר לי בחנות הצעצועים. "וכאן של בנים". ברור,חשבתי לעצמי. שהבת שלי תתעניין במכוניות? בלגו? שום אמירה או שום בגד ורוד לא העלו סימני שאלה אצלי. כן,זו הנסיכה שלי, והיא לובשת גם ורוד, המתיקות הזו התינוקית...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

יזמות צעירה מיפו: אלכס ומתי מחזירים את הילדים שלנו לפשטות עם "קיפוד"

לאלכס, מעצבת תעשייתית בוגרת תואר ראשון מהמכון הטכנולוגי חולון היה חלום: לארוז את כל הידע וההנאה שהיא גורמת לילדים, בסדנאות העיצוב והיצירה שלה לכדי מוצר. אלכס עוסקת רבות בעיצוב לילדים , מעבירה סדנאות עיצוב ויצירה...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה